בפסגת שרי האוצר של האיחוד האירופי שהתכנסה בשבוע שעבר ניסו קובעי המדיניות להגיע לפיתרון מוסכם בסוגיית יוון. ואולם, נראה כי המדינה הבאה שצפויה להדיר שינה מעיניהם של מקבלי ההחלטות בגוש האירו היא ספרד.

ספרד היא הכלכלה הרביעית בגודלה בגוש האירו ותרומתה לתמ"ג של כלל האזור עומדת על 12%. בשנות השגשוג הכלכלי, לפני התפוצצות בועת הסאב-פריים, המשקיעים הזרים זרמו בהמוניהם לספרד, ענף התיירות פרח, האבטלה היתה נמוכה והמשכורות במגזר הציבורי והפרטי גדלו בהתמדה. ואולם, בדומה ליוון, המשבר הכלכלי העולמי והתפשטותו לאירופה, חשף במלוא העוצמה את כל התחלואים והליקויים המבניים של הכלכלה הספרדית.

שורש הבעיה טמון במגזר הציבורי המנופח ובחוקי העבודה הנוקשים המגבילים את חופש הפעולה של המשקיעים ושל הממשלה בתקופת המשבר. בספרד גם המגזר הפרטי מאוגד, ולמעשה לכל מקצוע בספרד יש איגוד אשר מגן עליו בחירוף נפש - איגוד עוזרות משק בית, איגוד הנהגים, איגוד הצבעים וכהנה וכהנה. לפי חוק אסור לקצץ בשכרם או לצמצם את בהיקף המשרה ויהי מה. אדרבא, שכרם של העובדים עולה בהתאם לוותק.

בשנות השגשוג, המשקיעים הזרים השקיעו כספים רבים בענף התיירות, בנו בתי מלון וייצרו מקומות עבודה. ואולם, חוקי העבודה הנוקשים בספרד מאלצים את בעלי בתי המלון לשמור על תעסוקה מלאה ללא קשר לתנאים הכלכליים, והיום לנוכח התדלדלות תנועת התיירים אין באפשרותם לקצץ בהוצאות ולייעל את העסקים ולא נותר להם אלא לסגור מלונות. כתוצאה מכך נוצר ואקום, אין מי שימשיך לבנות מלונות ולספק עבודה לתושבי הדרום, והאבטלה מטפסת ומטפסת. למעשה, שיעור האבטלה בספרד הוא הגבוה באירופה והוא נושק ל-20% (!).

על רקע האבטלה הגואה, החלוקה בספרד בין הצפון והדרום, כלומר בין אנדלוסיה לקטלוניה, נהיית קוטבית יותר. החלק הדרומי, אנדלוסיה, נמצא במצב כלכלי קשה, ואילו החלק הצפוני, קטלוניה, צריכה לתמוך בה, מאחר והיא זו שמהווה את המרכז התעשייתי והקטר של ספרד. מדריד מפנה כעת משאבים מהצפון לדרום ויוצרת מרמור רב בקרב הקטלונים, מה שמביא להחרפת המתיחות החברתית בין שתי האוכלוסיות.

גם הממשלה נמצאת במצב דומה לזה של המשקיעים. התנהלותה הבזבזנית לאורך השנים והסכמי השכר המפליגים במגזר הציבורי הביאו לגידול מתמיד בחוב הממשלתי. בעקבות המשבר הכלכלי נאלצה הממשלה לסייע בצורה נרחבת למשק וזאת במחיר הגדלה משמעותית של הגירעון. לפי שעה, התמריצים הפיסקאליים לא נושאים פירות. המשק הספרדי התכווץ בשנת 2009 בשיעור של 3.6% וצפוי להתכווץ בשיעור נוסף גם ב-2010. בעקבות כך, היחס בין החוב החיצוני של ספרד לבין התמ"ג עומד על 170%, וזאת בעוד הרף שקבע האיחוד האירופי עומד על 60% בלבד.

כעת נישאות העיניים לקובעי המדיניות באיחוד האירופי, ובראש בראשונה לגרמניה. גרמניה היא הכלכלה הגדולה בגוש וקטר הצמיחה הראשי, ומצופה ממנה להגיש חילוץ לכלכלות המתקשות. ואולם, גרמניה מסרבת בתוקף להגיש את חבל ההצלה, שכן הדבר ייתן גושפנקא למדינות להתנהל בחוסר אחריות, מתוך ידיעה שהכלכלות הגדולות יחלצו אותן בעת משבר. בסופו של דבר, האיחוד האירופי לא יוכל לחלץ כלכלות מסדר גודל של ספרד במידה ותיקלע לסחרור חוב או לחדלות פירעון. נראה כי גורלן של מדינות כמו ספרד או יוון יהיה תלוי ביכולתן הפוליטית והכלכלית ליישם רפורמות מרחיקות לכת כדי לצמצם את החוב ולעמוד בקריטריונים הנוקשים של האיחוד האירופי.

הממשלה הספרדית נמצאת בין הפטיש לסדן. מחד, הנהגת גוש האירו, התובעת מספרד ליישר קו ולתקן את דרכיה, כלומר ליישם רפורמות כלכליות נרחבות, ומאידך הציבור הספרדי, המבקש פתרונות מהירים, ואיגודי העובדים שאינם מוכנים לוותר על סעיף אחד בהסכמי השכר.

שוק המניות בספרד רגיש במיוחד לתהפוכות הפוליטיות והכלכליות. הגרף הבא ממחיש את ההיפרדות של מדד המניות המוביל בספרד (IBEX-35) לבין ה-S&P 500. ניתן לראות כי בעוד המדד האמריקני שמר בשנה הנוכחית על חוזקו והוא בקרבת רמות השיא, המדד הספרדי צנח בחודשים ינואר-פברואר, והוא כעת מתקשה לתקן את הירידה.

במידה והסנטימנט בשווקים העולמיים יתערער והמצב הכלכלי בספרד יתדרדר, המדד הספרדי צפוי לצלול, ובשיעור חד יותר לעומת המדדים האחרים במדינות המפותחות. במסחר בחוזי-הפרשים (CFD) עומדת לרשותנו כמשקיעים האפשרות למכור את המדד (לסחור בשורט). על כן, מכירת המדד הספרדי השנה עשויה להיות דרך טובה לגדר את הסיכונים שלנו במידה והשווקים יצנחו.

מאת יוחאי שויגר, אנליסט ב-FXCM ישראל