הבחירות בפתח והאמת מפעם לפעם הן פחות ופחות מעניינות. אתה לא בטוח אם זה אתה, זה הגיל, או שפשוט ההבנה שלא חשוב מי בשלטון, הדינמיקה כמעט זהה...

אבל הבחירות הפעם מדגישות יותר מתמיד את דמות המוביל, את מיתוגו לעומת האידיאולוגיה העומדת מאחוריו ואחרי מפלגתו. גוש המרכז-שמאל המפוצל מחדד את הסוגיה: מישהו זוכר מי מספר 2, 3, 4 ברשימתו של לפיד, או של לבני, או של הגברת יחימוביץ'? מישהו זוכר את מי מינה ליברמן לאחרונה (את מי פיטר כן - זה הרבה יותר סקסי)?

אז מה חשוב יותר? מיתוג המוביל, או האידיאולוגיה המובילה אותו?

נראה שבטווח הקצר - מיתוג המוביל. הוא הסוחף את ההמונים, הוא שסביבו מתרקמת המפלגה והוא התווה את סגניו ומשנתו. ומה לגבי האידיאולוגיה? לטווח הקצר היא כמעט ואינה רלוונטית. ברור שיש משנה ויש תורה, אך עיקריה נוגעים לתגובות נגד, לאנטי המפלגות היריבות ואינן אסטרטגיות ממש.

בנט ויחימוביץ' דווקא נושאים את דגל המפלגה הוותיקה, אך דמותם, ו-יתרה מכך - מיתוגם - הופכים למרכזית בבחירות; על אף שיחימוביץ' מנופפת בדגלים חברתיים, היא הופכת נישתית (לעומת מפלגת המרכז כבדת המשקל שהייתה 'העבודה' בעבר) ומכאן דמותה הופכת מרכזית יותר מהאידיאולוגיה אותה היא נושאת. בנט מנסה אף הוא לסחוף כמה שיותר קהלים, וככזה אישיותו במוקד - מעשיו, כוונותיו וכמובן פליטות הפה שלו.

ומה לגבי אידיאולוגיה? בימים אלו היא נשכחה מעט. כמובן שהיא האסטרטגית והיא החשובה לטווח הארוך, אך כנראה שללא מנהיג כריזמטי בעולם דיגיטלי, לאידיאולוגיה לבדה אין אחיזה במציאות היום יומית ומכאן ממשיכים אנו לזבוח לאנשים, לדמויות ולמותגים ולא לאידיאולוגיה ולדרך אותה הם מבקשים להוביל.

אז מה הפתרון? הוא נעוץ כנראה במיתוג האידיאולוגיה. בבחירות האלה נראה שכבר פספסנו, אך תארו לעצמכם מיתוג מחדש של הסוציאליזם, של הימין, של השמאל, של הבירוקרטיה, של הקפיטליזם ואפילו של האמונה. מיתוג שכזה עשוי להפוך את הקערה על פיה ובמקום להצביע לאנשים שאחר כך מתאכזבים מהם, או שהם "בורחים" כי מקום עבודתם החדש לא תאם ציפיותיהם - נצביע לאידיאולוגיה, לדרך, לאסטרטגיה ומכאן שנגיע לאיזשהו מקום (טוב, או רע - זה כבר פחות משנה ושייך לדיון אחר).

בחירות נעימות...

ד"ר שמוליק א. צרפתי הוא מנכ"ל ובעלי חברת הקד"מ והייעוץ השיווקי What?!