גילה לאחר מותה שאמו זכתה בלוטו - וזו הסיבה שהכסף לא הגיע
החלום על זכייה בפרס בלוטו יכול לעבור לפעמים דרך מקומות לא צפויים. זה מה שקרה במקרה הבא, שהגיע לבית המשפט רק לאחר שהזוכה כבר לא היתה בחיים. בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בתל אביב, נדרשה השופטת הבכירה רונית פינצ'וק אלט להכריע בתביעה מורכבת שהוגשה על ידי יורש של מנוחה נגד חברת לוטו בול מועדון חברים ובעליה, בטענה שהם לא שלחו טופס הגרלת לוטו שביצעה המנוחה ולא העבירו לה כספי זכייה. התביעה, שהיקפה הגיע ל-567,412 שקל, היא בעלת רקע מורכב של טענות על הונאה, פגיעה באמון ואפילו על שינוי נתונים במערכת המחשבים של החברה לאחר מותה של המנוחה.
הסיפור החל כשהמנוחה, שהיתה מנויה בחברת לוטו בול מ-2007, השתתפה בהגרלות לוטו שבועיות. לטענת בנה, היא היתה אמורה לזכות בפרס של מיליון שקל בעקבות הגרלה שהתקיימה ביוני 2012, שבה נרשמו המספרים הקבועים שלה כזוכים (למעט מה שמוגדר כ"המספר החזק"). לאחר פטירתה גילה בנה שהטופס שלה לא נשלח להגרלה, והחברה אף ביצעה רישום רטרואקטיבי המורה על ביטול המנוי, תוך סימונו כבוטל ימים לפני מועד ההגרלה.
ביטול רטרואקטיבי של המנוי של המנוחה בלוטובול צילום: Istock
התובע טען כי הנתבעים שינו את רישום המנוי של המנוחה לאחר הזכייה כדי להימנע מתשלום כספי הזכייה - מה שהוביל אותו לתבוע את הסכום שבו היתה אמורה לזכות אמו.
- 1.8 מיליארד דולר לשני זוכים - פרס הלוטו השני בגודלו בהיסטוריה
- צ'אנס: משחק המזל הפופולארי - כל מה שצריך לדעת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
התובע הסתמך על כמה עדויות, בהן עדות מרכזית של עובד לשעבר בחברה, שטען כי הבעלים ביצע את פעולת הביטול רטרואקטיבית. כמו כן, הוצגו תצלומי מסך המוכיחים, לכאורה, כי הפעולה עצמה בוצעה מחשבונו של הבעלים במערכת. לדברי העובד, רק כשגילה כי הבעלים ביצע שינוי בתיק המנוחה, הוא דיווח על כך לבנה של המנוחה, באמצעות תחקירן של תוכנית הטלוויזיה "הצנרת", המשודרת ברשת 13.
בכתב ההגנה טענו הבעלים ולוטו בול כי העובד היה האחראי הבלעדי על מערכות המחשוב, וכי כל ניסיונותיו של אותו עובד להטיל את האחריות עליהם מבוססים על סכסוך אישי בין הצדדים. עוד הם טענו כי לא נותר בידם כל מסמך או נתון על לקוחות החברה לאחר שהוא עזב את החברה ב-2015. הבעלים הצהיר כי לא היה בקיא במערכות המחשוב, ואף טען כי "אני לא מבין בזה... לא יודע איך לכתוב אימייל".
עדותו של העובד לשעבר היתה מרכיב מרכזי בפסק הדין. השופטת קבעה כי עדותו היתה מהימנה וללא אינטרסים נסתרים. היא אף ציינה בפסק הדין שפרסמה כי, "מצאתי ליתן אמון מלא בעדותו של XXX (העובד לשעבר, ע"ג)... עדותו היתה עקבית, מפורטת וללא אינטרסים אישיים". עוד הדגישה השופטת כי העובד היה זה שהציף את המידע על הזכייה לראשונה, וכי אם היתה לו כוונה להעלים את הפרשה, הוא לא היה מדווח על כך כלל. בכך דחתה השופטת את הטענות של הבעלים כי אותו עובד פעל ממניעים נקמניים או כספיים.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
הבעלים אף טען כי אין ברשותו שום מסמכים או נתונים המעידים על המנוי של המנוחה, מכיוון ששרתים של החברה נמסרו לאדם אחר, שגרס אותם ב-2017. השופטת דחתה את הטענות, וקבעה כי האחריות לשמור את המידע הרלוונטי על הלקוחות מוטלת עליו, ולא ניתן לטעון לאובדן ראיות כהגנה. היא ציינה כי "YYY (הבעלים, ע"ג) במו ידיו, לטענתו, גרם לעצמו נזק ראייתי".
הנתונים שסיפק העובד כללו תצלומי מסך שהעידו כי המנוי של המנוחה בוטל ב-9 ליולי 2012, חודש לאחר ההגרלה, ואולם התאריך של הביטול שונה ל-30.5.12 - עשרה ימים לפני ההגרלה. לטענת השופטת, "מדובר במצבור של נסיבות שמצביעות על אפשרות אחת בלבד: YYY (הבעלים, ע"ג) לא שלח את הטופס של המנוחה והוא האחראי לכך שהיא לא קיבלה את כספי הזכייה".
השופטת פינצ'וק אלט קבעה כי החברה והבעלים הפרו את החוזה עם המנוחה, מכיוון שלא שלחו את הטופס להגרלה כפי שהתחייבו. היא הבהירה כי "החברה הפרה את ההסכם הפרה יסודית והיא מחויבת לפצות את התובע בגין הנזק שנגרם".
בנוגע לגובה הפיצוי, פסקה השופטת כי מכיוון שהיו שני זוכים בפרס השני באותה הגרלה, המנוחה היתה אמורה לקבל 500 אלף שקל, שמהם יש לנכות 25% מס, כך שהתובע יקבל 375 אלף שקל, בנוסף להוצאות ושכר טרחה.
לאחר בחינת הראיות, השופטת קבעה כי אין לשייך לעובד לשעבר של לוטו בול אחריות להונאה. עוד היא כתבה בפסק הדין שפרסמה כי תרומתו לתובע, הן בעדותו והן במידע שסיפק, היתה חיונית לגילוי האמת. התביעה נגדו נדחתה, והתובע אף חויב לשלם לו הוצאות משפט.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
