למה מצרים לא רוצה את העזתים? הסיבות האמיתיות

בתחילת חודש אפריל יצא שר הבריאות של מצרים, האלה חלמי א'סעיד, בהצהרה רבת משמעות: הילודה במצרים ירדה במהלך הרבעון הראשון של שנת 2025 לקצב הנמוך ביותר מזה עשורים רבים - ילודה של מעט יותר משני ילדים לאישה, בניכוי התמותה. אם הנתון שנמסר אכן מדויק, ואם המגמה הנוכחית תימשך, הרי שמצרים עלתה על הדרך הנכונה לשינוי משמעותי בהתנהלות הכלכלית שלה. זאת, מכיון שהרוב המכריע של בעיות הפנים (והחוץ) במצרים, כולל ההפיכה שמוטטה את שלטונו של חוסני מובארכ בשנת 2011, נובע מריבוי טבעי שעד לא מכבר היה גבוה מהצמיחה הכלכלית במצרים. 

ריבוי טבעי זה פגע אנושות בכלכלה ומרחיק את מצרים מהיכולת להגיע לאיזון תקציבי, שלא לדבר על החזר חובות חיצוניים ושיפור הכלכלה.

מצרים - אוכלוסייה, כלכלה והתנהלות צבאית ומדינית

בשנת 1798, השנה שבה פלש נפוליאון למצרים, היה מספר התושבים בה בסביבות 4 מיליון נפש בלבד. מצד אחד מספר הלידות לאישה היה גבוה, וככל הנראה עמד על 8 ואפילו 9 ילדים לאישה. מצד שני, מרבית הילדים מתו לפני הגיעם לבגרות, מה שהותיר את הריבוי הטבעי במצרים בקצב נמוך מאד. ואולם נפוליאון, ובהמשך האימפריה הבריטית, הביאו למצרים את הרפואה המודרנית, שהפחיתה באופן דרסטי את תמותת התינוקות והאריכה את תוחלת החיים. מנגד, קצב הלידות לא ירד משמעותית. כתוצאה, הריבוי הטבעי במצרים זינק.

בשנת 1920 היה מספר התושבים במצרים בסביבות 12.6 מיליון. בשנת 1960 - 26.6 מיליון. בשנת 2000 כבר נמנו במצרים 73 מיליון נפשות, ובשנת 2024 היה מספר התושבים במצרים בסביבות 118 מיליון תושבים. חשוב לציין, עם זאת, שמדובר באומדן בלבד. מצד אחד לידות רבות, בעיקר באזורים הכפריים, אינן נרשמות. מצד שני גם אין רישום מדויק של התמותה. בנוסף, אין רישום של פליטים רבים שנכנסו למצרים מסודאן, לוב ומדינות אפריקאיות נוספות. למרות שכלכלת מצרים נמצאת על סף התהום, בעיני אותם פליטים המצב טוב הרבה יותר מזה השורר במקומות שמהם הגיעו. בסודאן, לוב ומדינות אחרות במזרח התיכון אעסוק במאמרים הבאים.

גידול האוכלוסייה - הקושי הגדול של הכלכלה והאם זה ישתנה?

כלכלת מצרים כוללת, על פי הערכות, כארבעים מיליון עובדים פוטנציאליים ומתבססת, בחלקה הגדול, על חקלאות ותעשיות מסורתיות שאינן דורשות ידע מקצועי והשכלה. בחקלאות מועסק כ-35% מכוח העבודה, שהם בערך 13 מיליון עובדים, ובתעשיות המסורתיות עוד 22%. ענף התיירות במצרים מעסיק, על פי ההערכות, עוד כשני מיליון איש. אין נתונים מדויקים בנושא, משום שמדובר בענף בלתי יציב שמרבית המועסקים בו הם זמניים ועונתיים. במגזר הציבורי מועסק, על פי הערכות, 10% מכוח העבודה, שזה אומר כארבעה מיליון איש גם כאן, מדובר במגזר שתופח או קטן בהתאם לצרכים של השלטונות. באשר לענף האנרגיה - גז, נפט והנגזרות שלהם, ניתן להעריך את מספר המועסקים במאות אלפים ואף יותר. בנוסף, 8 מיליון מצרים מועסקים בחו"ל, בעיקר במדינות הנפט, ומהווים עבור השלטונות במצרים מקור לא אכזב למט"ח.

• מצרים מורידה ריבית לראשונה מזה 5 שנים
• כלכלת מצרים: אתגרים והזדמנויות ומדוע הכסף האמריקאי כל כך חשוב?

שאר האוכלוסייה חסרת תעסוקה. האבטלה המוערכת במצרים הינה בסביבות 10% מכוח העבודה. ואולם חשוב לציין כי האמור לעיל איננו מתייחס לנשים, שבמצרים מהוות ממילא אחוז נמוך מכוח העבודה והן עדיין סובלות מאפליה והדרה. כמו כן, לא נסקרו הכוחות המזוינים במצרים, אף שבאופן כללי ניתן לומר שהם נמנים עם העובדים במגזר הציבורי. לא נגענו גם בתעשיית הפוספטים, שתופסת מקום נמוך בכלכלה המצרית, אם כי התמורה שלהם לכלכלת המדינה היא גבוהה.

אבטלה סמויה, תפוקה נמוכה והשכלה קלוקלת

אחד הנתונים הבולטים לעין בנתונים לעיל, הוא העדר המתאם בין אחוזי המועסקים בחקלאות לבין חלקה של החקלאות בהכנסות של מצרים. 35% מכוח העבודה מועסק בחקלאות, אבל חלקה בהכנסה איננו עולה על 16%. גם בתעשייה הנתונים בולטים לרעה, אם כי לא באופן מובהק כמו בחקלאות. עם הגורמים לתפוקה הנמוכה ניתן למנות:

אבטלה סמויה: על פי הנתונים הרשמיים המתפרסמים מעת לעת, האבטלה במצרים קרובה לכאורה לעשרה אחוזים. למעשה היא גבוהה הרבה יותר, כיון שרבים מאלה המוגדרים עובדים חקלאים, לא באמת עובדים ואם עובדים - לא לאורך כל השנה.

• טראמפ שוחח עם שי – הצדדים הסכימו להמשיך לדבר, אך פתרון ממשי טרם נראה באופק
• ברודקום ירדה לאחר פרסום דוחות - למרות תוצאות טובות מהצפוי
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"

·     אמצעים מיושנים: בשדות במצרים ניתן לראות גם כיום, במאה העשרים ואחת, חקלאים שחורשים שדות עם מחרשה הרתומה לחמור או לשור וזורעים באופן ידני. טרקטורים אינם תמונה נפוצה, ובוודאי לא אמצעים שהמטרה שלהם ייעול העבודה. הסיבה לכך פשוטה - כל טרקטור עלול לגזול 10 משרות או יותר, שלשלטונות לא יהיה מענה תעסוקתי עבורם. באופן פרדוכסלי ככל שהאבטלה במצרים גואה, כך פוחת הרצון של השלטונות לייעל את החקלאות. ובמשתמע גם את התעשייה, למעט תעשיית הנפט והגז.

·    השכלה נמוכה: 28% מהאוכלוסייה במצרים הם אנאלפביתים. גם בקרב יודעי קרוא וכתוב, רמת ההשכלה היא בסיסית ביותר. בערים המצב מעט טוב יותר, ובקרב שכבות העלית רמת ההשכלה הממוצעת גבוהה. ואולם בכפרים האנאלפביתיות נפוצה, ובקרב נשים היא נפוצה הרבה יותר מאשר בקרב גברים. באופן כללי רמת ההשכלה במצרים, גם של אקדמאים, היא נמוכה מהמקובל בעולם המערבי. מי שאחוז בתואר אקדמי שניתן על ידי אוניברסיטה במצרים, ספק אם יוכל להסתייע בו למציאת תעסוקה במדינות אחרות.

·    חלקות קטנות: במצרים החקלאות מרוכזת בחלקות קטנות ומשפחתיות, וכמעט ולא ניתן לראות שם חלקות רחבות ידיים. החלקות הללו רק הולכות וקטנות, כשכל בעל חלקה שהולך לעולמו, מחלק את המעט שלו בין ילדיו. כתוצאה, היעילות והתפוקה של כל חלקה בנפרד הן נמוכות מאד.

·     העדר אפשרויות פיתוח: 98% משטח מצרים הם מדבר, ורק 2% מיושבים, בעיקר לאורך תוואי הנילוס ובדלתא. העדר כמות מספקת של מים בנילוס מונעת פיתוח השטח החקלאי והרחבה שלו. בניית סכר אסואן באמצע המאה שעברה אמנם שיפרה את המצב, אבל מצרים עדיין תלויה במידה רבה בזרימת המים שמגיעה ממקורות הנילוס. בבעיית המים של מצרים נעסוק באחד המאמרים הבאים, כולל המאבק עם אתיופיה על מי הנילוס, שעלול להתפתח לכדי סכסוך מזוין.

תלות משמעותית בכלכלה העולמית

אחד המאפיינים של הכלכלה המצרית הינו התלות שלה בייבוא של חומרי גלם לתעשייה ושל חיטה. מצד אחד מצרים היא יצואנית כותנה משמעותית. בנוסף, היא מייצאת גם תפוחי אדמה, מינרלים ופוספטים. מצד שני, מצרים תלויה לחלוטין בייבוא חיטה, מה שהופך את החשיפה שלה לשינויים במחירי החיטה לקריטית. מלחמת רוסיה אוקראינה ייקרה את מחיר החיטה בעולם, מה שמעיק מאד על הכלכלה המצרית. השלטונות במצרים מסבסדים את מחיר החיטה ונמנעים מייקור המחיר שלה, שעלול לגרום לתסיסה.

זה המקום לציין שייקור מחירי החיטה הוא שהתחיל את הסחרור שבסופו הודח חוסני מובארכ, והאחים המוסלמים עלו לשלטון. שליט מצרים הנוכחי מודע לנושא, ולהערכתי ישמור ככל יכולתו על מחירי החיטה במצרים, גם במחיר פגיעה במאזן התקציבי, הגדלת הגירעון ופגיעה ביכולת החזר החובות של מצרים. בסוף חודש אפריל האחרון פורסם כי הבנק העולמי תובע ממצרים להחזיר חובות בסך 11 מיליארד דולר עוד ברבעון הנוכחי.

תלות נוספת המאפיינת את הכלכלה במצרים הינה התלות שלה בהכנסות מתעלת סואץ. עד לפרוץ העימות בעזה בין ישראל לחמאס, זרמו ההכנסות כסדרן. ואולם כניסת החותים למשוואה והפרעה לתנועת הסחר הימי בים סוף הפחיתה את התנועה גם בתעלת סואץ, ופגעה מאד בהכנסות של מצרים. אם תצא לפועל התוכנית של טראמפ לייצר מסלול עוקף תעלת סואץ העובר דרך המדינות המפרץ, סעודיה וישראל, זאת עלולה להיות מכה אנושה לכלכלה המצרית.

גם כעת, אחרי שהחותים אינם תוקפים לכאורה ספינות שאינן בדרכן לישראל, עדיין נמנעות חברות ספנות רבות ממעבר בים סוף. זאת, הן בגלל החותים והן בגלל תופעת השוד הימי, שהתגברה מאד בשנים האחרונות באזור. לא בכדי יצאה מצרים במבצע הנחות ענק על המעבר בתעלת סואץ. לפני כחודש קרא הנשיא טראמפ למצרים לאפשר מעבר חינמי של ספינות בתעלה, מה שעורר אי נחת, בלשון המעטה, במצרים. גם ההכנסות מנפט וגז לא משנות באופן מהותי את התמונה.

תוכנית טראמפ להגירת עזתים למצרים - האם היא אפשרית?

בחודש ינואר 2025, זמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד נשיא ארה"ב, הצהיר דונלד טראמפ על כוונתו לקדם הגירת עזתים למדינות אחרות. בין השאר, נקט בשמן של מצרים וירדן כקולטות אפשריות. תגובת מצרים לא אחרה לבוא - סירוב מלא ומוחלט לקלוט עזתים במצרים. זאת, למרות שטראמפ הבטיח תקציבים עבור מי שייקלטו בה. לכאורה, מצרים מחמיצה הזדמנות פז להגדלת ההכנסה הלאומית באופן לא פרופורציונלי למספר העזתים שתקלוט. ובכל זאת, יש היגיון רב בסירוב המצרי, מכמה סיבות.

·    התנגדות פנימית של האוכלוסייה במצרים: גם אחרי 46 שנות שלום בין ישראל לבין מצרים, המצרי הממוצע עדיין עוין את ישראל. למרבה הצער, השלום לא נתפס בחיוב במצרים. במצב הזה, הגירת עזתים למצרים תיחשב כבגידה של מצרים בעניין הפלשתיני, מה שעלול לסכן את משטרו של הנשיא א'סיסי. לפיכך נדרש גזר גדול, ואפילו ענק, אם יש בדעתו של טראמפ לשכנע את מצרים לקבל את העזתים. 

·    העזתים מזוהים עם האחים המוסלמים: האחים המוסלמים היו ונותרו מתנגדים מרים לשלטון החילוני במצרים. במהלך השנים הם פעלו נגד הנשיא נאצר, שטבח בהם ללא רחם והוציא להורג את סייד קוטב, אחד המנהיגים הבולטים שלהם בתקופה ההיא. הם רצחו את סאדאת (6.10.1981) ותפסו את השלטון אחרי נפילת מובארכ (2011). מאז עליית א'סיסי לשלטון היו, על פי דיווחים שלא אושרו, כמה ניסיונות להתנקש בחייו. כיון שהחמאס הוא למעשה חלק מהאחים המוסלמים, וכיון שמרבית תושבי עזה מזוהים עם החמאס, מבחינת שירותי המודיעין במצרים הגירת עזתים אליה היא לא מקובלת. העזתים שנואים על המשטר במצרים, והדבר לא ישתנה גם אם טראמפ ממש ישתדל.

·     הרצון להמשיך ולהתיש את ישראל: המצרים, הן השליטים והן האזרחים, רואים בישראל נטע זר באזור ואויב, שום הסכם שלום לא ישנה את המצב הבסיסי. מבחינת כולם, יש היגיון בצורך להתיש את ישראל עד שתתפרק ותיעלם מעל פני האדמה. אגב, לדעה הזאת שותפות גם מדינות אחרות שחתמו עם ישראל על הסכמי שלום. מבחינת האסלאם, קיומה של מדינה יהודית על אדמה אסלאמית (ו"פלשתין" היא אדמה אסלאמית) הוא פשוט בלתי מקובל.

·     המחויבות לכאורה לעניין הפלשתיני: על אף הסלידה של המשטר במצרים, כמו גם במדינות ערביות נוספות, מהפלשתינים, עדיין נהוג בעולם המוסלמי לשלם מס שפתיים לעניין הפלשתיני. ושוב, קליטת עזתים שיעזבו את עזה תיחשב כבגידה בעניין הפלשתיני.

·    החשש מהפסקת התמיכה האמריקאית אחרי קליטת העזתים: הנשיא טראמפ הבטיח תמיכה למצרים עבור העזתים שייקלטו. עם זאת, לאמריקאים יש מוניטין ממש גרוע כמי שנטשו את בני בריתם. הם נטשו בווייטנאם, נטשו באפגניסטן, נטשו טרם הזמן בעיראק  ונטשו אפילו את השאה באיראן, שהיה בעל ברית קרוב, כשהיה זקוק להם ביותר ב 1979. גם מובארכ נפל בשנת 2011, אחרי שאובמה למעשה נטש אותו. קשה להניח, לפיכך, שנשיא מצרי יסמוך באמת על הבטחה אמריקאית.

·    העדר יכולת להכיל את העזתים בשוק העבודה במצרים: סקרתי את שוק העבודה החלש במצרים. העזתים שיהגרו אליה ינסו, קרוב לוודאי, למצוא בה עבודה. אם יצליחו, זה יהיה על חשבון עובדים מצרים שיאבדו את פרנסתם. אם לא יצליחו, יתווספו במצרים מאות אלפי מובטלים. כך או כך, הכלכלה המצרית תיפגע.

·    החשש מהישארות העזתים והימנעות שלהם מעזיבת מצרים: גם אם מצרים תהיה לכאורה רק מדינת מעבר, המצרים חוששים מכך שמי שיעזבו את עזה לא ימצאו מקום להגר אליו, ופשוט יישארו במצרים. שערי אירופה כבר לא פתוחים, וכמעט כל מדינה שהתהדרה בכך שתקלוט עזתים, סגרה למעשה את שעריה בפניהם - כולל קנדה, אירלנד ואוסטרליה. הצהרות לחוד ומעשים לחוד.

כשלוקחים בחשבון את כלל הסעיפים שהוזכרו לעיל, מתקשים לראות מצב שבו מצרים תסכים לקלוט תושבים עזתים שישהו בה באופן קבוע. זאת, גם אם תובטח לכאורה שהותם רק בסיני, או באזורים מוגבלים אחרים. עם זאת, אין להפחית במשמעות ובהשפעה של הלחצים שהאמריקאים עשויים להפעיל בשלב כזה או אחר על מצרים לפתוח את מעברי הגבול. פתרון אפשרי אחר, למרות החששות המצרים שהם בהחלט מובנים, הוא מעבר של העזתים במצרים ליעדים אחרים, שייקבעו מראש ויוסכם עליהם עם מדינות אחרות עוד לפני שהעזתי הראשון נכנס למצרים. וגם אז, יהיה צורך לתת למצרים סיבות טובות מאד להסכים למעבר של עזתים בשטחם. החטוטרת הזאת עלולה ללוות אותם שנים רבות קדימה, ולהגדיל את הסכנה הנובעת מהאחים המוסלמים.

גם העזתים עצמם אינם תמימים, למרות ההתקרבנות שלהם ולמרות התמונות מכמירות הלב על הסבל העזתי בתקשורת העולמית - בראייה היסטורית, כל מקום שאלה המכונים פלשתינים הגיעו אליו ספג פגיעה קשה. ירדן נאלצה להקיא בכוח את ארגוני הטרור, במה שזכור עד היום כ"ספטמבר השחור". לבנון, מדינה תוססת ועשירה, התפרקה לגורמים אחרי שהסכימה לקלוט פליטים פלשתינים שהקימו מיליציות והצטרפו בהתלהבות ראויה לציון למאבקים הפנימיים שם. גם פלישת ישראל ללבנון לא עזרה ולבנון נשארה מפורקת עד לאחרונה, עת הוקם בה שלטון יציב יחסית. טוניסיה חמקה אך בקושי מגורל דומה אחרי הגירת פעילי אש"פ אליה, וכווית חטפה מכה אנושה עת אותם פלשתינים שהעסיקה בתחומה, הביעו שמחה עת פלש אליה הנשיא סדאם חוסיין (מאז, אגב, כמעט ולא ניתן למצוא פלשתינים בכווית), ואפילו נשיא סוריה אלג'ולאני פעל, כמעט מרגע שעלה לשלטון, על מנת לגרום לפלגים הפלשתינים בסוריה למסור את נשקם. ואכן לפני כשבוע דווח שהפלשתינים בסוריה אכן מוסרים את נשקם לשלטונות. (במאמרים הבאים אעסוק בלבנון, סוריה, טוניסיה ושאר המדינות).

אז האם תהיה הגירה משמעותית אל מחוץ לעזה? ימים יגידו. כגודל התקווה, כך גודל הספק. לעניות דעתי, מדינת ישראל תידרש להתמודד עם סוגיית עזה עוד שנים רבות קדימה. עם זאת, התחזית הזאת היא מסוג התחזיות שהייתי רוצה מאד לטעות בה.

משה כסיף הוא מזרחן, איש מודיעין לשעבר וחוקר בתחום