רוצה להיות גיבור? צור משבר - תראו איך שר האוצר יובל שטייניץ עושה את זה יופי

הנוסחה הטובה ביותר עבור פוליטיקאי כדי לזכות באהדת הציבור היא יצירת משבר שמצדו האחד עומדת טובת המעמד תחתון/ אמצעי ומנגד האנשים שכיף לשנוא, הטייקונים למשל. הנוסחה פשוטה: (א) התעלם מהצהרותיך הקודמות (אם יש) שכן הזיכרון הציבורי קצר (ב) מצא או המצא משבר לאומי או אחד שנוח למסגרו ככלל ציבורי (ג) דאג לפרצופים מוכרים שקל לתעב, עדיף כאלו עם כיסים עמוקים (ד) נקוט בעמדת החלשים. מה גם שתמיד יש יותר חלשים מחזקים, דבר שמאפשר יתרון כמותי בהתייחס לתמיכה הציבורית הצפויה. הנוסחה התדמיתית מבטיחה ניצחון כמעט בכל מצב. אם יצליח הפוליטיקאי במשימתו, הרי שיהפוך לגיבור. אם לא יצליח יוכל לומר שלפחות ניסה ולהצהיר שלהבדיל מאחרים הוא אינו נשלט ע"י הטייקונים. winwin שטייניץ מתנהל לפי הנוסחה. הוא אמנם יוצא נגד ציבור משקיעים ששם את מיטב כספו אך החלק היחסי בציבור שאמור לתמוך בעמדתו, גבוה יותר. ראוי לציין שטיעוניו החברתיים והכלכליים בהחלט ראויים אך בסופו של דבר המטרה היא צבירת נקודות תדמית, השר של החלשים והמסכנים משהו נגד המפלצות מארץ הטייקון. אגב, זו בדיוק הסיבה שתשובה נמצא כרגע מאחורי הקלעים, כדי לא להראות כרודף בצע שמגן על כספו שלו אל מול רובין הוד האמיץ. אף פעם לא מאוחר מדי כדי להתחבב על הציבור בשאילתא שהוגשה בעבר על ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ לשטייניץ שאלה יחימוביץ האם מתכנן השר לשנות את המיסוי על הנפט והגז רטרואקטיבית. חלק מתשובתו היתה שהדבר "בעייתי משפטית ועקרונית". אך נראה כי לבסוף נפל האסימון בקרב אנשי השר והפוטנציאל התקשורתי הטמון במאבק הובן, מה גם שאין צורך בעבודה קשה כי כל הפרמטרים לסיפור טוב מובטחים מראש: תגליות חדשות, שמות מוכרים, קונפליקטים בין טובים ורעים, וגזלנים נגד מסכנים. האיומים מצד לבנון בהתייחס לתגליות שלנו זה כבר בונוס נחמד. את הנקודות שטייניץ כבר הרוויח אך כדי לבצע הקפה מושלמת נותרה לו עוד דאגה אחת שהיא התמודדות ראויה עם הלוביסטים של החטיבה הנגדית במטרה להגיע לסיכום ראוי, כדי שלא יצטרך לקרוא לאבא ביבי שעשוי לקטוף את התהילה במקומו. אגב, בתשובתו של השר ליחימוביץ, המילה "עקרונית" חשובה יותר מהמילה "משפטית". כי לא כל מה שחוקי או שיהפוך לחוקי- הוגן. איזה מסר באמת עובר? הכל יחסי: עשרות, מאות, אלפים, או מאות אלפי משקיעים קטנים. זה לא משנה, כולם משקיעים גדולים. כל שקל מכיסו של המעמד הבינוני יכול היה ללכת לקופת חיסכון צנועה ויש אנשים שכל שקל זה כסף גדול עבורם, לכן איני עושה את ההפרדה - העיקרון צריך להיות אותו עיקרון גם לעני, גם ל"רגיל" ובמקרה זה גם לעשיר. באו טייקונים (או הציבור שעומד מאחוריהם) וסיכנו את מיטב כספם בקידוחים, כשהגיעו התוצאות נמסר להם שלא יוכלו ליהנות מהשקעתם כפי שתכננו. איזה מסר מעבירים באוצר? שמי שנכנס למהלך עסקי לא ידע איך יצא ממנה. נו מילא, לעזאזל ההגינות. להצעות, תלונות, ואף גידופים קלים: [email protected]