פיורנטינה בעקבות בארסה: תפרסם עמותת צדקה על חזית חולצתה
בתקופה בה נדמה שכל מה שחשוב בכדורגל הוא הכסף, טוב לשמוע על עוד ועוד סיפורים שכאלה, בהם נעשה ויתור על מיליונים בשביל מטרה נעלה. פיורנטינה האיטלקית הודיעה שהחל ממשחקה היום (א') נגד נאפולי, במקום ספונסר שמשלם כסף רב כדי לפרסם בחזית החולצה, יופיע שמה של עמותת הצדקה Save The Children.
מדובר בדבר נדיר בכדורגל. ברצלונה הייתה לראשונה שמקריבה את חזית חולצתה, שבכל ההיסטוריה שלה הייתה נטולת חסות, כשב-2006 החליטה להציב בה את הלוגו של יוניצ"ף. אחריה הגיעה אסטון וילה, שבשתי העונות האחרונות התנוסס על חולצתה שמה של אכסניית הילדים Acorns. כעת גם באיטליה יש מי שהולך בשביל הזה.
אמר מריו קונייני, סגן נשיא פיורנטינה: "היום החלטנו שהתמיכה שלנו בארגון הבינלאומי הזה יעלה מדרגה, ולשם כך נציע מתחילת העונה את הפלטפורמה הכי נצפית שברשותנו ? החולצה. יהיו לנו יוזמות נוספות כדי לעזור ל-Save The Children להגשים את המטרות החשובות שלהם".
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
