טלטלה בשוק הסלולר: "הפחתת דמי הקישוריות תפגע בענף הסלולר ב-600 עד 700 מיליון שקל"

כך אומר אורי ליכט בתגובה להחלטת משרד התקשורת להפחית באופן חד צדדי את דמי הקישוריות מרמה של 25 אגורות ל-4.14 אגורות. באופן לא מפתיע ליכט צופה כי חברות הסלולר יגיבו בהעלאת מחירים
תומר קורנפלד |

משרד התקשורת הצליח לטלטל היום את חברות הסלולר ושלח את חברות הסלולר הציבוריות לירידות שערים חדות. מניית פרטנר צנחה ב-4.25%, ומניית סלקום איבדה 3.56%. בארה"ב, מחריפות ירידות השערים במניות אלו. כמו כן, חברת בזק, המחזיקה בחברת פלאפון ירדה ב-2.1% בהודעה שהוציא היום משרד התקשורת הוא ממליץ להפחית במהלך אחד את דמי הקישוריות בישראל מרמה של 25 אגורות (כולל מע"מ) לרמה של 4.14 אגורות, הפחתה מיידית של 84%. בנוסף, ממליץ משרד התקשורת להוריד באופן הדרגתי את דמי הקישוריות לרמה של 2.57 אגורות עד שנת 2014. כדי ליישם את המהלך, פנה היום השר משה כחלון לחברות הסלולאריות בבקשה להתייחס לכוונתו. זו לא הגזירה היחידה אותה מתכנן שר התקשורת על חברות הסלולר. השר כחלון החליט להפחית את תעריף הקישוריות גם על שירותי SMS מרמה של 2.84 אגורות ל-0.19 אגורות, ירידה של 94%. כמו כן, שיעור זה צפוי להמשיך ולרדת לרמה של 0.13 אגורות עד שנת 2014. משרד התקשורת צופה כי המהלך הזה יחסוך למשקי הבית סכום של כ-800 מיליון שקל בשנה בשיחות שיבוצעו מרשתות נייחות לרשתות סלולר. ראש מחלקת המחקר של בית ההשקעות אי.בי.אי התייחס לנושא להצעת משרד התקשורת. "על פי הדו"ח המורחב של סלקום, הכנסותיה מדמי הקישוריות בשנת 2009 הסתכמו ב-1.17 מיליארד שקל, כך שאנחנו מעריכים כי ההכנסות השוק כולו מקישוריות מסתכם ב-3-3.5 מיליארד שקל". להערכתו, הפגיעה הגדולה בדמי הקישוריות היא בשיחות בין נייח לנייד, כלומר במקרים בו לקוח של בזק מתקשר לסלולר הוא משלם לחברת הסלולר 25 אגורות לקישוריות בעוד שיחה הפוכה בה לקוח נייד מתקשר לנייח מוביל לתשלום קישוריות של 4 אגורות בלבד. ליכט מעריך שבעקבות ההחלטה, ענף הסלולר ייפגע בשיעור של 600-700 מיליון שקל, כאשר חלקה של סלקום יעמוד בכ-200 מיליון שקל. בעקבות הירידה, חברות הסלולר עלולות לחטוף ירידה של 200 מיליון שקל ברווח הנקי התזרימי (EBITDA) ושל 150 מיליון שקל ברווח הנקי. עם זאת, ליכט מסייג את דבריו ומעריך כי חברות הסלולר יגיבו בהעלאת מחירים והורדת מחיר השיחות תוביל גם לעלייה בשימוש לכן בפועל יש להעריך שהפגיעה הכוללת תהיה נמוכה מכך. מי שהזדרזה להגיב בהורדת המלצות היא דש ברוקראז שחתכה את מחירי היעד של מניות סלקום ופרטנר. דש הפחיתה את המלצתם למניות סלקום ופרטנר מ-'תשואת שוק' ל'תשואת חסר'. דש הורידה את מחיר היעד לסלקום מ-136 שקלים ל-111.1 שקלים ואת מחיר היעד לפרטנר מ-80 שקלים ל-69.8 שקלים.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיסכון
צילום: רוי שיינמן

פיקדונות - איפה תקבלו את הריבית הטובה ביותר? בדיקה

מאפס ריבית בעו"ש ועד ריבית קבועה של 4.5% בשנה - מי הבנקים ההוגנים ומי הבנקים הלא הוגנים? 

מנדי הניג |
נושאים בכתבה בנקים פקדונות

הריבית שאתם מקבלים על יתרה בחשבון הבנק שלכם היא מגוחכת. כדי לקבל סכום קצת פחות מגוחך, כדאי לכם להפקיד בפיקדון. אם אתם לא יודעים לכמה זמן להפקיד, כי כמעט אף אחד לא יודע מה התזרים שלו לחודש-חודשיים הקרובים, אז אתם תפקידו בפיקודנות יומיים, שבועיים או לחודש או שתוותרו על זה כי הם מספקים ריבית מאוד צנועה ברוב הבנקים. ואז מתקבלת תמונה מעיקה - למרות שכמכלול יש לנו - הציבור על פני זמן כ-230 מיליארד שקל בחשבון העו"ש, אנחנו מקבלים רק על 9% מהסכום הזה ריבית והיא נמוכה מאוד, שואפת לאפס. בעולם תקין היינו אמורים לקבל על הסכום הזה 3%-4%, כי הבנקים יודעים לייצר מזה הרבה כסף - כ-10%, אבל אין תחרות אמיתית על הכסף שלנו כי אין תחרות בין הבנקים.

וככה הבנקים מייצרים מהעו"ש רווחים של 20-23 מיליארד שקל (נטו כ-14-15 מיליארד שקל), בעוד שהם משלמים על זה מאות מיליונים בודדים. הבנקים מרוויחים בקצב של 36 מיליארד שקל בשנה, חלק גדול מהם בזכות הכסף בעו"ש. אגב, אם אתם במינוס זה כבר סיפור אחר - אתם משלמים ריבית של 10.6% בממוצע על מינוס.

הכסף שלכם יכול לייצר תשואה קבועה או תשואה משתנה (ריבית קבועה או משתנה).  מכיוון שהריבית צפויה לרדת, הריבית המשתנה שתלויה בריבית במשק צפויה לרדת, ומכאן שכעת היא תהיה גבוהה יותר בידיעה שהיא תרד בהמשך. הקבועה מספקת ביטחון - מה שאתם מקבלים זה מה שיהיה לכל תקופת הפיקדון. ורק כדי להמחיש את ההבדל - אם אתם מקבלים הצעות לפיקדון שנתי בריבית קבועה של 4% או ריבית משתנה של 4.25%, אבל, לדעתכם, הריבית תרד בקרוב ל-1 השנה וכבר בקרוב, ברור שהריבית הקבועה מתאימה לכם יותר. אם אתם חושבים הפוך - שלא תהיה ירידת ריבית או שתהיה רק בעוד קרוב לשנה - אז הפיקדון בריבית משתנה כדאי לכם.  

על פי מידע מעודכן של בנק ישראל, הריבית הקבועה הממוצעת לשנה היא 4.13% והריבית המשתנה  היא 3.45%. קצת מוזר כי המשתנה אמורה להיות גבוהה יותר, אבל זה גם נובע מהצעות ואינטרסים של הבנקים. אם הם לא רוצים שתיקחו בריבית משתנה הם יספקו לכם הצעות בריבת נמוכה ומעט יקחו. בפועל, רוב הפיקדונות נלקחים במסלול של ריבית קבועה. הריבית הממוצעת  - 4.13%, נמוכה ממה שיכולתם לקבל במק"מ - כ-4.25%-4.3%. מאז הריבית במק"מ מעט ירדה. 


הנה תמונה מלאה על ריביות ממוצעת ל-6-12 חודשים:




תמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטהתמיר פרדו, ראש המוסד לשעבר בכנס אוניברסיטת ת״א, צילום: דוברות האוניברסיטה

ראש המוסד לשעבר: "המטרה במלחמה עם איראן היתה להגיע למו"מ, אני לא רואה מו"מ"

ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, בכנס אוניברסיטת תל אביב: "הפתרון מול איראן הוא פוליטי, לא צבאי. גם אחרי הצלחות מבצעיות, בלי תכנון ליום שאחרי - הניצחון עלול להתהפך"; וגם - מה הוא חושב על מלחמה בעזה?

מנדי הניג |

בנאום חריף, ביקר ראש המוסד לשעבר, תמיר פרדו, את הדרך שבה ישראל ניהלה את המערכה מול האיום האיראני גם בתחום הגרעיני וגם בהשלכות האסטרטגיות הרחבות. פרדו הציב במרכז דבריו את הקביעה שההכרעה על פיתוח נשק גרעיני או הבלימה-עצירה שלו היא החלטה שהיא פוליטית מעיקרה, כזו שאינה מוכרעת באמצעות מהלכים צבאיים בלבד. הוא הזהיר כי ללא בנייה של מהלך מדיני מקביל, כל הישג בשדה הקרב, מרהיב ככל שיהיה, עלול להתהפך ולהפוך לחיסרון אסטרטגי. 

בביקורת גלויה, הוא טען כי ישראל פגעה ביכולותיה להגיע להסכם טוב יותר עם איראן ב-2015 בשל עימות ישיר עם ממשל אובמה, וכי גם במערכה הצבאית האחרונה לא נוצל המומנטום ליצירת משא ומתן בזמן אמת. את הדברים אמר פרדו בכנס "עם כלביא" של אוניברסיטת תל אביב, שם הציג את מודל "עשר הקומות" - מדרג שלבים מהסנקציות והלחץ הבינלאומי ועד הקומה האחרונה של עימות צבאי,  והבהיר כי היעד הוא להימנע ככל האפשר מהגעה לקומה הזו, משום ש"נכנסים אליה ולא יודעים איך יוצאים". לצד פירוט המודל, שזר פרדו ביקורת נוקבת על סדר קבלת ההחלטות המדיני-ביטחוני, על שיתופי הפעולה עם ארה"ב, ועל היעדר תכנון ליום שאחרי, הן בזירה האיראנית והן בעזה.


"התבקשתי בזמנו לגבש את האסטרטגיה מול איראן. רצינו,  והייתה בקשה, לעשות זאת בצורה מסודרת ומאורגנת. נקודת המוצא הייתה שההחלטה לפתח נשק גרעיני היא החלטה פוליטית, ומשכך גם ההחלטה להפסיק את הפיתוח היא פוליטית ומתקבלת סביב שולחן הממשלה.

"ההבנה הייתה שיש שלוש דרכים עקרוניות: כיבוש נוסח עיראק - לתפוס את סדאם, לפרק את המדינה, ומטבע הדברים לא יהיה נשק. מהפכה - המשטר מתחלף, עולה משטר חדש ומשקיע בתחומים אחרים.

והאפשרות השלישית - להביא את המשטר הקיים להפסיק את הפיתוח ולהשקיע בתחומים אחרים.

"שני המסלולים הראשונים לא רלוונטיים לאיראן. איראן היא בגודל חצי יבשת אירופה, ולכן כיבוש אינו רלוונטי. מהפכה היא אירוע פנימי שיכול לקרות מחר או בעוד חמישים שנה – אין אפשרות לנחש. אפשר לסייע למהפכה, אבל כל עוד היא לא התחילה, אין מה לגעת.