הפסיד בבחירות - אבל זכה בתביעה בבית המשפט
ראש עיריית קריית מוצקין לשעבר, חיים צורי, הגיש תביעת לשון הרע נגד יריבו הפוליטי דורון גרינברג ותומכת של אותו יריב, איילת צור לוי, בגין פרסום קלטת מכפישה שהופצה כמה ימים בלבד לפני ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות. "אין ספק כי קלטת ממנה משתמע כי התובע מודה כי הינו עבריין שמקומו בכלא, היא לשון הרע, שכן יש בה כדי לבזות אדם בשל מעשים או התנהגות המיוחסים לו", קבע השופט
בבית משפט השלום בקריות ניתן באחרונה פסק דין מסקרן הנוגע לקמפיין הבחירות הסוער שהתרחש בקריית מוצקין. פסק הדין עסק בתביעת לשון הרע שהגיש ראש העיר לשעבר, חיים צורי, נגד יריבו הפוליטי דורון גרינברג ותומכת של אותו יריב, איילת צור לוי, בגין פרסום קלטת מכפישה שהופצה כמה ימים בלבד לפני ההצבעה בבחירות לרשויות המקומיות. המקרה, שעורר עניין ציבורי נרחב, מעלה שאלות עקרוניות על חופש הביטוי לעומת הזכות לשם טוב, בייחוד בתקופת בחירות.
האירוע המרכזי בפרשה התרחש ב-25 בפברואר 2024, כשהנתבעים פרסמו ברשתות החברתיות קלטת עם הכיתוב: "חשיפה חשיפה חשיפה, ממה פוחד חיים צורי ראש העיר לשעבר, הנבצר והנאשם בפלילים לפי הקלטה לכאורה שהגיעה אלינו ומצורפת כאן". בקלטת נשמע לכאורה קולו של צורי כשהוא אומר, "אה, אם ציקי מנצח אני גמרתי את הסיפור, גמרתי. אם מוציאים דברים שעשינו, אני גומר בכלא...". המסר החמור שעשוי להשתמע מהדברים היה כי צורי עצמו מודה בביצוע של עבירות פליליות.
זיוף שנעשה באמצעות חקיין או בינה מלאכותית?
צורי הכחיש בתקיפות את האותנטיות של הקלטת, וטען כי מדובר בזיוף שנעשה באמצעות חקיין או בינה מלאכותית. הוא צירף חוות דעת של מומחה אודיו, שקבע באופן חד משמעי כי הקול בקלטת אינו הקול שלו. מנגד, הנתבעים טענו כי הקלטת התקבלה אצלם ממקור מהימן, וכי הם פרסמו אותה מתוך תחושת מחויבות ציבורית ובתום לב.
בפסק הדין שפרסם, קבע השופט שלמה מיכאל ארדמן באופן חד משמעי כי הפרסום מהווה לשון הרע. "אין ספק כי קלטת ממנה משתמע כי התובע מודה כי הינו עבריין שמקומו בכלא, היא לשון הרע, שכן יש בה כדי לבזות אדם בשל מעשים או התנהגות המיוחסים לו", כתב השופט בהכרעתו. עוד נקבע כי הנתבעים לא הצליחו להוכיח שהקלטת אותנטית ולא הביאו חוות דעת נגדית שתפריך את חוות הדעת של המומחה מטעם צורי.
- השם של אביגדור ליברמן נפגע - כמה הוא שווה?
- תשלם לנהג המונית: הערעור של גוטליב נדחה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט בחן את טענת הנתבעים כי עומדת להם ההגנה של "אמת בפרסום", בהתאם לסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, אך דחה אותה. "העובדה כי הוגש כתב אישום נגד התובע אינה מהווה הוכחה לביצוע עבירות פליליות, וממילא לא הוכח כי התובע הודה בביצוע עבירות", נכתב בפסק הדין שפורסם. השופט גם ציין כי הנתבעים לא ביצעו בדיקה כלשהי כדי לאמת את הקלטת, לא ביקשו את תגובת צורי לפני הפרסום ולא טרחו לבדוק את אמינות המקור שמסר להם את ההקלטה. "אין מדובר בהבעת דעה על התובע, אלא בייחוס מעשים פליליים, תוך טענה שהתובע הודה בהם", נכתב בהכרעת הדין.
בפסק הדין נדחתה גם טענת הנתבעים לפעולה בתום לב, בהתאם לסעיף 15 לחוק. השופט קבע כי "חזקה על נתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב, אם לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא". במקרה הנ"ל, הנתבעים לא פנו לצורי לצורך קבלת תגובה, לא בדקו את אמינות הקלטת ולא ניסו לברר מי המקור שמסר להם אותה.
השופט גם התייחס לכך שהנתבעים הסירו את הפרסום רק לאחר שקיבלו מכתב התראה מעורך דינו של צורי, אך לא פרסמו הבהרה או התנצלות. "התנהלות זו מעידה על חוסר אחריות והעדר שיקול דעת ראוי מצד הנתבעים", נכתב.
- הילדים ישובו לגליל לאחר הפינוי - חרף התנגדות האם
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
"ייחוס לתובע הודאה במעשים פליליים"
אחד מטיעוני ההגנה המרכזיים של הנתבעים היה כי מדובר בתביעת השתקה שנועדה למנוע ביקורת פוליטית לגיטימית. בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל, וציין בפסק הדין שלו כי, "תביעות השתקה עניינן תביעות חסרות יסוד, או שעילתן גבולית. אינני סבור כי זהו המקרה שבפני. אין מדובר כאן בהבעת דעה על התובע בצורת מילוי תפקידו, אלא בייחוס לתובע הודאה במעשים פליליים".
לאחר בחינות כל הראיות שהובאו בפניו, פסק בית המשפט לטובת צורי, וחייב את הנתבעים לשלם לו פיצויים בסכום כולל של 25 אלף שקל, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 7,000 שקל. השופט הבהיר כי יש להעניק פיצוי הולם הן בשל הפגיעה האישית והן לצורך הרתעה. הוא כתב בהכרעתו כי, "אין ספק שלתובע נגרמה פגיעה אישית וציבורית מפרסום הקלטת, גם אם לא ניתן להוכיח כי גרמה להפסדו בבחירות".
האם הנתבעים ניסו להוכיח שהקלטת אמיתית?
לא, הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית, לא הביאו עדים שיכולים לזהות את קולו של צורי ולא הציגו ראיות נוספות שיכולות להעיד על מקור ההקלטה והאותנטיות שלה.
האם הנתבעים התנצלנו על הפרסום?
לא, הנתבעים אמנם הסירו את הפרסום לאחר מכתב התראה, אך לא פרסמו הבהרה או התנצלות רשמית.
האם הפרסום השפיע על תוצאות הבחירות?
צורי טען כי הפרסום השפיע באופן ישיר על תוצאות הבחירות, שבהן הפסיד בפער של 194 קולות בלבד. עם זאת, לא הובאו ראיות חד-משמעיות להוכחת קשר סיבתי בין הפרסום להפסד שלו.
האם בית המשפט שקל להטיל על הנתבעים פיצויים מוגדלים?
השופט שקל את האפשרות, אך לבסוף פסק פיצויים בסכום כולל של 25 אלף שקל בלבד, תוך התחשבות בכך שהנתבעים הסירו את הפרסום לאחר קבלת מכתב ההתראה.
האם נעשתה בדיקה פלילית לגבי זיוף הקלטת?
לא ידוע על פתיחה בחקירה פלילית בנושא הזה, אך התובע צירף, כאמור, חוות דעת מומחה שקבעה כי הקלטת אינה קולו.
האם תעמולת בחירות נותנת הגנה מיוחדת בפני תביעות לשון הרע?
לא, בית המשפט קבע כי גם בתקופת בחירות אין הגנה גורפת ללשון הרע, ויש לבחון כל מקרה לגופו, בהתאם לחוק.
במקרה אחר, בפסק דין דנ"א 2121/12 פלוני נגד ד"ר אילנה דיין, נקבע כי גם אם מדובר בפרסום עיתונאי ביקורתי, יש לבחון את תום הלב של המפרסם ואת סבירות בדיקותיו. נקבע כי עיתונאי מחויב לבדוק מידע לפני הפרסום שלו, אחרת לא יוכל לטעון להגנת תום לב. במקרה נוסף, בפסק דין רע"א 6557/20 ערוץ 10 נגד מירי רגב, נדחתה טענת "תביעת השתקה", ונקבע כי גם איש ציבור זכאי להגנה על שמו הטוב - אם הוכח שנעשתה כלפיו הוצאת דיבה חסרת בסיס. בע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נגד עזור, פסק הדין הדגיש את חשיבות האיזון בין חופש הביטוי לשמירה על שם טוב, בייחוד כשמדובר בפרסומים בעלי השלכות פוליטיות וציבוריות רחבות.
בית קברות (X)אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
יזם נדל"ן מצליח, שהותיר אחריו עיזבון בשווי עשרות מיליוני שקלים, חתם בחייו על הסכם חיים משותפים עם זוגתו, שבו התחייב לתמוך בה במקרה של פרידה. לאחר מותו, טענה בת זוגו כי גם המוות מהווה פרידה לפי ההסכם, ותבעה יותר מ-2 מיליון שקל מהעיזבון. בית המשפט לענייני
משפחה בתל אביב דחה את התביעה, וקבע: "פרידה היא תוצאה של החלטה, מוות אינו פרידה - אלא סוף החיים עצמם"
הם הכירו לפני יותר מעשור, כשחייהם היו בשיאם. הוא, יזם נדל"ן מצליח, שהיה מעורב בפרויקטים גדולים בתל אביב; והיא, אשת משפחה שצעירה ממנו ב-15 שנה. האהבה שלהם נראתה מבטיחה, ועם הזמן נולדו להם שני ילדים. אך כמו זוגות רבים שבונים יחד חיים משותפים, גם הם ביקשו להסדיר את היחסים ביניהם בהסכם משפטי - הסכם חיים משותפים, שאמור היה להבטיח יציבות ומניעת סכסוכים עתידיים.
אלא שכשהיזם שם קץ לחייו ב-2022 לאחר שאובחן כחולה במחלה קשה, מצאה את עצמה בת זוגו לשעבר נאבקת לא רק באובדן, אלא גם על זכויות כלכליות בהיקף של מיליונים. לטענתה, בהסכם שנחתם ביניהם נקבע כי במקרה של פרידה, יהיה עליה לקבל סכומי כסף שונים - והמוות, מבחינתה, הוא סוג של פרידה. עיזבונו של היזם, שהוערך בעשרות מיליוני שקלים, עבר לידיהם של ילדיו ושל גרושתו לשעבר, והמאבק המשפטי החל.
ההסכם נחתם ב-2014. ובמסגרתו הוסכם כי תתקיים הפרדה רכושית מוחלטת בין השניים, כך שכל אחד מהם ישמור על רכושו, בין אם נצבר לפני הקשר ובין אם אחריו. לצד זאת, היזם התחייב כי במקרה של פרידה הוא ישלם לבת זוגו סכומי כסף משמעותיים, שיכללו, בין היתר, מענק לרכישת דירה, רכישת רכב חדש, ותשלום חודשי קבוע של 2,500 שקל למשך שנתיים לאחר הפרידה. לפי ההסכם, כתב השופט תומר שלם בפסק הדין, "נקבע כי ככל שזוגיות הצדדים לא תצלח חלילה ואלה ייפרדו – תקבל האישה מענק כספי". אלא שלא הוזכר בו בשום מקום מצב של פטירה.
המנוח ניסח את ההסכם בעצמו
למרות זאת, לאחר מות בן זוגה, הגישה האשה תביעה על סך 2.55 מיליון שקל, בטענה כי המילה פרידה בהסכם כוללת גם פרידה עקב מוות. "לא היתה כל כוונה להבחין בין פרידה בחיים לבין פרידה עקב פטירה", הצהירה בת זוגו בתצהיר שהגישה לבית המשפט. לדבריה, "היה ברור שאני זכאית לתשלומים במקרה של סיום הקשר מכל סיבה שהיא". עוד היא טענה כי לא היתה מיוצגת בעת החתימה על ההסכם, לא ניהלה משא ומתן על תנאיו, וכי המנוח הוא שניסח אותו בעצמו. משום כך, לדבריה, יש לפרשו באופן שייטיב עמה.
- העסק של הבעל קרס, הנישואים התפרקו - והשופטת קבעה: גם האישה תישא בחובות
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, גרושתו ובתו של היזם, שהן היורשות המרכזיות על פי צוואתו, טענו כי ההסכם מתייחס אך ורק לפרידה בחיים - ולא למוות. "לו היה המנוח מתכוון לכלול גם את מותו תחת ההתחייבויות שבהסכם, הוא היה מציין זאת במפורש", נכתב בכתב ההגנה.
שוכרים החליטו לקזז את הליקויים שהתגלו לטענתם - ונאלצו להתפנות
בית-משפט השלום באשקלון קבע כי שוכרים שהחזיקו בדירה בתקופת האופציה מבלי לשלם דמי שכירות, בטענה לקיזוזים בגין ליקויים - הפרו את הסכם השכירות. בכך נקבע שלא רק שהם לא מימשו את האופציה להארכה, אלא הם איבדו גם את זכותם להחזיק בדירה. פסק הדין הזה ממחיש את
גבולות הקיזוז בדמי שכירות ואת משמעות תום-הלב ביחסי שכירות
ברחוב השבטים באשקלון עמד בית צמוד קרקע שאליו עמד להיכנס זוג למגורים בשכירות למשך שנה, עם אופציה לשנה נוספת. תקופת השכירות נקבעה מה-1 לאוגוסט 2024 ועד ל-31 ליולי 2025. בהסכם עצמו נכתב בתוספת בכתב יד: “ניתנת בזה אופציה לשוכר לשנה נוספת החל מ-1.8.2025 עד 31.7.2026". מה שנראה בתחילה כהסכם פשוט ודי סטנדרטי, הסתבך במהרה סביב תלונות על ליקויים, הפחתת דמי שכירות, וכתב תביעה - שהוביל בסופו של דבר להכרעה כי הזכות להמשך השכירות פקעה, והחובות הופנו אל השוכרים. במקרה הזה היו שתי נקודות מפתח שעלו לדיון: ראשית, האם היתה הודעה ברורה ומסודרת שהוגשה לגבי מימוש האופציה; ושנית, האם השוכרים היו רשאים להפסיק לחלוטין לשלם דמי שכירות, בטענה לקיזוז בגין ליקויים בנכס המושכר. בית המשפט הכריע בשאלות האלה באופן החלטי.
הרקע של הדיון מתחיל בהסכם השכירות שנחתם בין משה מאיר לבין שרון פריגן. כבר בשלב מוקדם החלו פניות רבות: השוכרים העלו טענות לגבי ליקויים כמו בעיות ניקוז, מערכת ביוב ישנה ואקוסטיקה לא תקינה. כך למשל, נטען "כי זמן קצר לאחר הכניסה למושכר התגלתה בעיית אקוסטיקה וכי מערכת הביוב והניקוז מבוססת על ביוב מיושן ומצריכה שיפוץ יסודי". השוכרים גם טענו כי הם זכאים להפחתה בדמי השכירות או לקזז נזקים בשל הליקויים. הם אף הגישו תביעה קטנה וטענו כי, “מקזזים נזקיהם או מפחיתים את שווי דמי השכירות”. המשכיר, מנגד, טען כי האופציה לא מומשה כדין, וכי השוכרים המשיכו להחזיק בנכס ללא תשלום - ולכן הם חויבו לפינוי.
הדיון המשפטי נפרש על פני שני מוקדים עיקריים: האם מומשה האופציה כדת וכדין, והאם ניתן להימנע מתשלום דמי שכירות בשל ליקויים לא הוכחו. בית המשפט בחן תחילה את נסיבות מימוש האופציה להארכת תקופת השכירות. בשלב הזה נקבע כי היתה חובה להודיע למשכיר לפחות 60 יום לפני תום תקופת השכירות, כלומר עד סוף מאי 2025. בתביעה הקטנה שהוגשה ב-26 למרץ 2025 נטען כי היה מימוש של האופציה, אבל בית המשפט קבע כי מהנוסח שלה לא ניתן להבין אותה כהודעה ברורה. “לא מצאתי כי האמור בה הוא הודעה ברורה על מימוש האופציה". בנוסף לכך, במהלך תקופת השכירות עלה כי הנתבעים הציעו לקצר את התקופה, ואף הודיעו על כוונתם לפנות את הנכס המושכר - דבר שמעיד על כך שהם לא היו צעוניינים להאריך את ההסכם. בית המשפט קבע כי “ההסכם פקע ביום 31.7.25”. כך הגיע פסק הדין אל המסקנה השנייה: גם אם נניח לרגע שהאופציה היתה מומשת, השוכרים הפרו את הסכם השכירות באופן מובהק, בכך שלא שילמו דמי שכירות החל מאוגוסט 2025, בטענה לקיזוזים בגין הליקויים.
לא הוכח כי הנכס אינו שמיש
בשלב הזה קבע השופט עידו כפכפי כי בעקבות היעדר ראיות שתומכות בטענות השוכרים לגבי הליקויים, לא הוכח כי הנכס אינו שמיש או שליקוייו מנעו שימוש סביר. “אין כל תיעוד של הליקוי
או טיבו ואין כל הוכחה כי אין כלל מערכת ביוב שאינה שמישה", הוא כתב בפסק הדין שפורסם. עוד נטען כי סעיף 17 בהסכם שנחתם בין הצדדים שולל במפורש את זכות הקיזוז. כמו כן, מוזכר העיקרון המשפטי שלפיו, “החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הבית
לשמור על תקינות המושכר”.
- נמחקה על הסף תביעת סלקט נגד פרטנר
- רוכשת דירה טענה שהמוכר הסתיר רטיבות, מה ההכרעה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בהמשך נקבע כי השוכרים פעלו על דעת עצמם, כשהם ממשיכים לגור בנכס עצמו ללא תשלום של דמי השכירות. בית המשפט קבע כי, “שימוש במושכר במשך חודשים ושנים מבלי לשלם את דמי השכירות (…) פוגע בזכויות הקניין של המשכיר”. לאור כל אלה, נקבע כי נפל פגם יסודי ביחסי השכירות מצד השוכרים: הם המשיכו להחזיק במושכר לאחר תום התקופה ומבלי לעמוד בתשלום דמי השכירות. מכאן הגיע בית המשפט למסקנה שלפיה הזכות להמשך השכירות, בין בשל אי‐מימוש האופציה ובין בשל הפרת חוזה מהותית, פקעה. “בין אם מחמת אי מימוש הברירה … ובין אם מחמת הפרת ההסכם הפרה יסודית בגין אי תשלום דמי השכירות, אני מורה על פינוי המושכר". בנוסף על כך, נקבע כי הנתבעים יישאו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,500 שקל.
