לפני כשנה, בטרם הסתיימה תכנית ההקלה השניה (QE2), הערכתי כי הסיכוי לכינונה של תכנית הקלה שלישית עדיין קיים, אף על פי שהמציאות הכלכלית אז שיקפה מצב כלכלי משופר. האבטלה היתה במגמת ירידה ואף החל שיח על הסכנה של לחצים אינפלציונים. עקב כך, רוב ההערכות לכינונה של תוכנית הקלה נוספת היו נמוכים.

הבסיס להערכתי היה כי ההגה בהובלת הכלכלה העולמית מהמשבר עבר מידי נגידי הבנקים המרכזיים אל הפוליטיקאים - האמונים על המדיניות הפיסקלית (התקציבית). אלה האחרונים נוטים להיות מונעים לעיתים קרובות משיקולים נוספים, כמו בחירות, תורמים, שותפים קואליציונים, המקשים על התוויית דרך ברורה ובת קיימא.

הטריגר האחרון היה בעת האחרונה עם היוודע תוצאות הבחירות ביוון ובצרפת. הבוחר קבע למעשה כי מדיניות הצנע שנכפתה עליו לצורך טיפול החובות הריבוניים העצומים של מדינות היבשת - אינה מקובלת עוד. המדיניות הפיסקלית מעתה צריכה להתמקד באישושה של צמיחה - יצירת מקומות עבודה חדשים וכו' - ולא להתמקד ב"צנע תקציבי" - העלאת מיסים וקיצוץ תקציבים. בפגישת ראשי המעצמות ה-G8, נותרה מרקל בודדה, לאחר ההפסד של סרקוזי, כמצדדת בהפעלת תכנית צנע כמרפא לבעיית החוב הריבוני.

שתי גישות אלה מנוגדות האחת לשניה, ולא ניתן כרגע לקבוע איזו מהן היא הנכונה. אולם, עד אשר יוכרע כי הכיוון החדש אליו מושכים הפוליטקאים הינו בר קיימא, תחלוף תקופה ארוכה בה תיבחן סבלנותם של המשקיעים והנושים. 'המשקיעים יודעים מה נכון', ולעת עתה מביעים ספקנות רבה ביחס למסלול הצמיחה כתשובה למשבר החוב. הפוליטיקאים בניגוד לנגידי הבנקים נוטים מטבעם להתמהמה בנקיטת פעולות, לכן תקופה זו תאופיין בעצבנות ותנודתיות רבה בשווקים.

כיצד תשפיע מגמה זו במשקים השונים?

בארה"ב הריבית נמוכה, ותישאר כך על-פי הצהרת הפד לפחות עד 2014. המטרה העיקרית של הקלה כמותית הינה יצירת נזילות והוזלת האשראי על מנת לסייע לסקטור העסקי להתממן ולמחזר הלוואות. זאת כיוון שהסקטור העסקי הוא המנוע העיקרי של הכלכלה ליצירת מקומות עבודה וליציאה מהאטה.

לתוכניות הקלה קיימים מתנגדים הטוענים כי לא באמת חסרה נזילות במשק. לטענתם, היא אינה מגיעה להיכן שהיא הכי נדרשת - לעסקים הקטנים והבינוניים - המהווים את עיקר המשק, ובנוסף, חסרים את יכולת המימון דרך שוק ההון (גיוס אג"ח). כמו כן, היא עלולה לגרום בעתיד ללחצים אינפלציונים. מחלוקת זו מסתבכת השנה בויכוח הפוליטי המתקיים בשנת בחירות, כשמצב הכלכלה, והתעסוקה במיוחד, עומדים במוקד. הרפובליקאים, הטוענים לנשיאות מתנגדים לכל תכנית כזו, ומצדדים בהקטנת התקציב הפדרלי והקטנת מיסים.

בתסבוכת זו, נגיד הפד, ברננקי, יתקשה להציג תכנית הקלה שלישית (ריק פרי הרפובליקאי אף קרא לצעד כזה בגידה). הוא יכול לשקול להאריך או ליישם תכנית נוספת של Operation Twist - שמשמעותה מכירת אג"ח בטווח קצר ובינוני וקניית אג"ח לטווח ארוך - על-מנת להמשיך ולשמור על עלויות מימון נמוכות. לכן, החלטה על תכנית QE3, על אף מגרעותיה, יכולה לחולל עלייה בשווקים הפיננסיים בטווח הקצר, אך תעיד על כך שהפד לא מעודד כלל מהמצב הכלכלי.

ליישומה של תכנית כזו, יש גם השלכות עקיפות כמו למשל, ירידת שער הדולר שתעזור ליצוא האמריקני להיות תחרותי יותר בעיקר מול מתחרותיה מהמדינות המתפתחות. בסבבים הקודמים נטבע המושג "מלחמת מטבעות" במסגרתה נלחמו הנגידים בהוזלת המטבע שלהם לצורך שמירה על תחרותיותם. סין וברזיל בלטו במלחמה זו עקב תלות צמיחתן ביצואן. קולות ראשונים כבר נשמעו מכיוונה של סין על תכניות להרחבה מוניטרית.

באירופה, החלשות כוחה של גרמניה, עם הפסדה של מפלגתה של מרקל בבחירות פנימיות שיצר את הקש ששבר את גב הגמל עם הבעיות מבית, תיצור לחץ להזרים נזילות בהמשך לתכנית ההקלה האחרונה (ה-LTRO), ובנוסף תיתכנה אף הורדות ריבית (כיום 1%). גרמניה, החוששת מאינפלציה בכלכלתה הבריאה, היתה המתנגדת העיקרית למגמה כזו. החלטה על צעד כזה מדגישה את הקושי בניהול מדיניות כלכלית פיסקלית ומוניטרית אחידה בקרב גוש מדינות כל-כך לא הומוגני.

כאמור, חוסר הנמרצות בהתווית פתרון בעיית החוב עלול לפגוע באמון המשקיעים. בתקופות כאלה כל אירוע חסר חשיבות לכאורה כמו הצהרה פוליטית או הורדת דירוג של מדינה או מוסדות פיננסיים, עלולה ליצור כדור שלג של אובדן אמון תוך הידבקות של החשש ממדינה אחת לאחרות. אובדן אמון יכול להתבטא למשל במשיכת כספים ופקדונות, כאשר רק לאחרונה היינו עדים לפאניקת משיכת כספים של בריטים מבנקו סנטנדר הספרדי בהיקף של 200 מיליון פאונד.

לכן, בואקום הזה של העדר "מבוגר אחראי" יאלצו נגידי הבנקים, גם אם בעל כרחם, "לקנות זמן" נוסף למשקים שלהם בדרך של הרחבה מוניטרית על-ידי הורדת ריבית והקלה כמותית. זאת, עד אשר יבנה אמונם של הנושים כי הבחירה במסלול הצמיחה, המסתמן כמועדף כיום על-פני מדיניות הצנע, סוללת את הדרך לפתרון בעיית החוב. להערכתי, במקביל נשמע על עבודה רבה שתיעשה בתקופה הקרובה למציאת דרך ביניים המשלבת בין "צנע" תקציבי ויצירת צמיחה.