לא אפור ולא משעמם / טור אישי
אמא, זאת פרארי?תחושות "איזה אוטו זה?", זו שאלה שאני נתקל בה לפחות פעם ביום בחודשים האחרונים. היום בבוקר, לדוגמא, זה היה בחור בשנות החמישים לחייו, שישב לידי בפקק בב.מ.וו X5 חדש, שחור ונוצץ. מבטי הפליאה שאני זוכה להם כשאני עונה ("זו טויוטה MR2") משעשעים אותי בכל פעם מחדש.
ואז מגיעה השאלה השלישית, הקבועה. "איזה שנה זה?". "2001". ואז מגיע מבט חשדן, יש כאלו המגדילים לעשות (בתחנות דלק לדוגמא), מקיפים את האוטו במבט בוחן, מצטיידים בארשת חמורת סבר (משל היו שופטים בתערוכת רכב) וקובעים: "זה לא אוטו מ-2001, הוא בן שנתיים-שלוש". בניגוד לאופי המתלהם שלי, התגובה הזו לא גורמת לי לרצות להתווכח. היא מחמיאה לי. כיף לשמוע שהרודסטר היפנית הזו מציתה לאנשים את הדמיון ונראית מודרנית גם אחרי 11 שנים על הכביש.
חסרונות
יש גם חסרונות רבים בהתנידות ברכב בולט כל כך. בכל רמזור, ובכל זמן, נמצא מישהו שהאדום הזה מפריע לו בעין. כמו חתיכת בד המתנפנפת מול שור, אותם טיפוסים חייבים להוכיח שכולנו באנו מהקוף, והוא עדיין כורע שם, בעמקי נשמתנו, מחכה להשתחרר לפעמים. וכך אני מוצא את עצמי יוצא מנומנם מהרמזור, רק בכדי לגלות שיש איזו פורד/מאזדה/גולף, שעומדת להחזיר את נשמתה לבורא בניסיון לנצח במרוץ רמזורים שלא התקיים. בכדי להשתחל לפני הטויוטה בנתיב, או לנסות להקדים אותה באיזו פניה עירונית.
תענוגות
באופן שכבר לא מפתיע אותי הדרך נמשכה אל בית שמש. איזור התעשייה. הניגוד בין האספלט השבור והנוראי שבאזור התעשייה לבין זה של הכביש המתפתל במעלה ההר, בואכה נס הרים, בולט. ארבע לפנות בוקר. אין כאן אף אחד. רק טויוטה אדומה אחת, מזנקת ונכנסת לקצב. העין רודפת אחר הקו, מזינה נתונים למוח, שמתכנן את התוכנית ומעביר פקודות לידיים להגה, לרגליים ולדוושות, ומשם לגלגלים. הכול מתרכז לשם עכשיו, לנקודות המגע הללו שבין גומי לאספלט. יש המון סיפוק שנובע מתחושת השליטה המוחלטת במכונה הזו. יש גם פידבק בלתי פוסק, יש את כל החומר בעולם לעבד בשביל להיות מהיר. אבל אתה חייב להיות גם זהיר. בלי שום סוג של שליטה אלקטרונית, ועם 970 ק"ג בלבד שרובם מרוכזים בתוך בסיס הגלגלים (רצית מנוע מרכזי לא?!), במהירויות הגבוהות שהיא מייצרת בכביש הזה, היא יכולה להיות גם מסוכנת. שמירה על ריכוז הכרחית במצבים כאלו.
אבל העיניים שלי נודדות מהכביש. יש עוד יתרון גדול ליציאה מהעיר. אני מהופנט מהשמיים. פתאום אפשר לראות את הכוכבים. אני ממשיך לנהוג אבל העיניים נוטשות שוב ושוב את הכביש וננעלות על המשחק האדיר של אלוהים, שהוא כל כולו שמים מנצנצים. הקצב יורד. מסעד הכיסא עובר מזווית תקיפה לזווית צפייה. ואני יורד בחזרה מההר מוקסם מהמראה שמקיף אותי. אם בתוך העיר גג פתוח זה סיוט של תשומת לב לא רצויה. כאן, לבד בחושך, מחוץ לעיר, זה מרגיש כאילו חברו לך את יחידת הבקרה של היקום לגזע המוח. אתה והרוח, השמיים והאדמה, העצים והכוכבים, מחוברים. חתיכה אחת. תענוג.
בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)בנק אש עומד להיכשל - הנה הסיבות
רעש גדול בהשקה היום, אבל לבנק אש של ניר צוק אין בשורה אמיתית; הלוואי והוא היה מייצר תחרות אמיתית. זה יכול להשתנות בעתיד, בינתיים הוא צל חיוור של ההבטחות
בנק אש היה אמור להביא בשורה לצרכנים. זה לא קרה. אולי זה יקרה בהמשך. אבל הוא בזבז תחמושת על השקה של מוצר נחות ביחס למוצר של הבנקים הגדולים. הסיכוי שיעברו אליו מסה גדולה של אנשים הוא נמוך מאוד. זה עומד מהבחינה הזו להיות כישלון, אבל הוא בהחלט יכול לייצר ערך לקהלים מסוימים שיפתחו חשבון משני לצד חשבון ראשי בבנק המסורתי שלהם.
הבנק החדש מציע מודל של חלוקת רווחים ושקיפות עם הלקוחות. אך אין בו משכנתאות, אין בו פעילות של ניירות ערך והוא חסר בשירותים בנקאיים נוספים כמו המרת מט"ח, אפשרות להיות במינוס ועוד. התוצאה: מוצר חלקי שקשה לראותו הופך לחשבון הראשי של הישראלים
הבנק שהוקם על ידי ניר צוק ויובל אלוני, יצא לדרך כמעט שלוש שנים לאחר שקיבל רישיון מבנק ישראל. באירוע ההשקה, הציגו המייסדים מודל של "חלוקה שווה": 50% מהכנסות הריבית על כספי העו"ש יחזרו ישירות ללקוחות, לצד התחייבות מוחלטת שלא לגבות עמלות עו"ש או דמי מנוי.
המרווח הבנקאי עצום, מסבירים מנהלי הבנק וטוענים שהם רוצים לחלוק אותו עם הלקוחות בצורה הוגנת ושקופה. הבנק יהיה כמעט אוטונומי לחלוטין וכמות העובדים בו מעטה - כ-70 לכל היותר. זה אומר שהבנק עשוי להיות עם נקודת איזון סבירה, וכלכלית הוא יצליח, אך מבחינת הצלחה ציבורית - זה לא נראה באופק.
- בנק אש יוצא לדרך: הבנק הדיגיטלי החדש ייחשף מחר רשמית; איפה הוא צפוי להוות תחרות לבנקים?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ומה כן הבנק יציע? שירותי עו"ש בסיסיים, פיקדונות ואשראי בלבד. הציבור הישראלי אמנם מתלונן לא פעם על עמלות גבוהות ומתסכלות של הבנקים. הציבור גם ממש לא אוהב את הבנקים, אבל הוא בוטח בהם והם נותנים לו יריעה מלאה לצרכים שלו. מה שמחזיק את רוב הלקוחות בבנקים הגדולים הוא תחושת הביטחון העמוקה, המעטפת המלאה והמקיפה של שירותים – החל מהלוואות, משכנתאות, דרך מסחר בניירות ערך מתקדם ועד פתרונות השקעה מגוונים; אשראי גמיש ומט"ח זמין והנוחות שבקבלת הכל תחת קורת גג אחת, ללא צורך בקפיצות בין פלטפורמות. אחרת, כבר מזמן היתה נהירה לבנק ירושלים שנותן את הריבית הטובה ביותר על פיקדונות. זה לא קורה כי אנשים לא רוצים להעביר לחשבון פיקדון סכום מסוים ולנהל מעין שני חשבונות. הם רוצים את הכל במקום אחד.
משה בן זקן, מנכ"ל משרד התחבורה צילום: שלומי יוסףמנכ״ל משרד התחבורה על איך משיגים תקציבים מהאוצר, רכבים אוטונומיים ואובר
משה בן זקן מדבר על השיח מול האוצר, על התחב״צ, על רכבת מהירה לחיפה ועל זה שחייבים להשקיע בתשתיות אפילו אם הרובוטקסי בדרך לפה כי ״גם טסלות יכולות להיתקע בפקקים״; הוא משוכנע שישראל בדרך למהפכה תחבורתית אבל מזהיר שלא יקרה
כלום בלי תקציבים, ביצוע והרבה מרפקים
משרד התחבורה טוען שהוא סוף סוף "שם גז". בועידת התשתיות של ביזפורטל, מנכ"ל המשרד משה בן זקן נשמע אופטימי, אבל לא מתכחש למציאות הקשה שפוגשת את כולנו כל בוקר על הכביש. לדבריו, תקציבי עתק כבר ממומשים בשטח, פרויקטים של רכבות מהירות מתקדמים, וגם על מהפכת התחבורה האוטונומית הוא אומר "אנחנו שם".
בראיון על הבמה, בן זקן מדבר בגובה העיניים, הוא לא חושש להשתמש בביטויים כמו "צריך להיות ערס מול האוצר" כדי להזרים תקציבים, מצהיר על התנגדות לאגרת גודש "לפני שתהיה אלטרנטיבה אמיתית", ומסמן מטרות: הקלה בעומסים, מאבק בתאונות, קישוריות לפריפריה וקידום תחבורה ציבורית גם בתקצוב וגם בשירות.
אבל לא רק רכבות כבדות על הפרק גם רכבים ללא נהג. בן זקן מגלה שמשרד התחבורה כבר בשיח מתקדם עם טסלה, כדי לאפשר לישראלים להפעיל את הרכב האוטונומי שלהם כשאטל פרטי. "מי שיש לו טסלה יוכל להגדיר בתוכנה שהרכב יצא לעבוד כשאתה לא נוהג בו", הוא אומר. ומה עם Uber? גם בדרך פה. בן-זקן אומר שהם חידשו את הקשרים מול החברה והם מנסים למצוא את הנוסחה שתאפשר את ההפעלה בישראל בלי לפגוע בנהגי המוניות.
לצפיה בועידה -
- משרד התחבורה מגביר היערכות לרעידת אדמה הרסנית
- מהומה בועדת הכלכלה: "מחירי התחבורה הציבורית יעלו ב-18% בשנת 2024"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ועידת התשתיות של ביזפורטל שיחה עם משה בן זקן, מנכ"ל משרד התחבורה
איך הגעת לכאן היום? המשתתפים בפאנלים האחרים נסעו אפילו יותר משלוש שעות כדי להגיע בזמן לועידה
האמת שהגעתי מפגישה כאן בסמוך, הייתי כבר במרכז.
לא נתקעת בפקקים?
