קיה ריו 1.2 ליטר ידנית: מבחן דרכים

קטנה שהיא גדולה וגם זולה. האם קיה ריו היא אופציה אמיתית למשפחה כלכלית?
אריאל אלסיבוני |

קיה ריו

הרבה משפחות נכנסות ל"עונה כלכלית" בימים אלו. תהפוכות פוליטיות ומיתון, שקלים מעטים יותר מגיעים אל הכיס ושוויים הולך ופוחת. האם יש תחליף למשפחתית המסורתית? האם ויתור על הנוחות שבתיבה אוטומטית בכדי לחסוך עשרות אלפי שקלים במחיר הקנייה הוא הגיוני? הרבה שאלות מעמידה בפנינו קיה ריו החדשה. התהייה מתעוררת בעקבות המימדים הנדיבים תמורת מחיר נמוך משמעותית מכל משפחתית "אמיתית". הוסף על זה מבצעים שהורידו את מחיר הגרסה הזו אל כ-75,000 שקלים לפרק זמן (הוזלה של כ-7,000 שקלים), והשאלה מתבקשת – האם ריו ידנית יכולה להחליף את ה"דבר האמיתי"?
 

גרסת בסיס?
הגרסה הזולה של הריו משתמשת במנוע 1,248 סמ"ק אותו פגשנו אצל קיה פיקנטו, ותיבת הילוכים ידנית בעלת 5 מהירויות. גם בגרסת הבסיס נמצא את אותו עיצוב מוצלח ואת אותו פנים מודרני – נעים (בדרך כלל) ובנוי לתלפיות (תמיד). כמו במבחנים שערכנו לדגמים האחרים של הריו, גם כאן מצאנו את אותו מרווח חריג בקטגוריה (בסיס גלגלים של 257 ס"מ), 5 כוכבים במבחני הריסוק וגם 7 שנות אחריות. גם כאן לא אהבנו את עיצוב וגודל המושבים (צרים וקשים) – פגשנו נוחים מהם.
 
 

ההבדל העיקרי נעוץ, כמובן במערכת ההנעה. למנוע הקטן הספק של 85 כ"ס (ב-6,000 סל"ד) ומומנט של 12.3 קג"מ (ב-4,000 סל"ד) ובדיוק כמו שרומז דף הנתונים, הוא מייצר את עיקר כוחו מעל ל-4,000 סל"ד. עד לשם מרכולתו סבירה אך אם תבקש תאוצה אמיתית תצטרך להניף את המחט המדוברת אל על. במחוזות האלו רעשו הופך מתכתי ונוכח. יחסי ההעברה מעט ארוכים ופעולת המוט עצמו ארוכה ומעורפלת. גם מהלך דוושת המצמד ארוך למדי ונקודת החיבור נמוכה, אך תפעול הדוושה רך וקליל. ניתן לתפעל את כל אלו יחדיו ולקבל תנע סביר (נתוני התאוצה הרשמיים זהים לאלו של מאזדה 3, לדוגמא), אבל בחירת יחסי העברה קצרים במעט היתה יכול להכניס יותר שמחת חיים לתהליך. מנוע קטן ותפעול רגלי של המצמד התבטאו ב-12.1 ק"מ שננהגו על כל ליטר במבחן המאומץ, כשבהתנהלות רגועה יותר קיבלנו 14 ק"מ לליטר. האם זה יספיק בשביל לשכנע את אשתך לקנות מכונית ידנית?

מעבר ליחידת ההנעה הריו הזו מתנהגת על הכביש באופן דומה מאוד לשאר הגרסאות שבחנו. הכיול הוא על הצד הנוקשה, הנסיעה מוצקה ושקטה למדי, מלבד מעט רעשי כביש. הספיגה טובה בסה"כ אך תתקשה על כביש שבור באמת או על מהמורות גדולות. במהירויות גבוהות יותר הריסון נשמר והמרכב נותר נינוח. בעומס גבוה באמת ההגה הקליל, הנטייה הברורה לתת היגוי ותגובת שלדה נרפית להעברות משקל, יגדעו כל ניסיון לסחוט הנאה מהריו הזו. עוד נוסיף כי פעולת בקרת היציבות יעילה מאוד במקרי קיצון גם אם פעולתה אלימה למדי, ונציין את עמידותם הטובה של הבלמים – למרות נטיית ה-ABS להקדים ולפעול בנהיגה מהירה באמת.
 
 
 

בחירה אוטומטית?
הריו היא דוגמא מצוינת לקפיצות הנחשוניות שמבצעות קיה ותעשיית הרכב הקוריאנית בכלל. היא מכונית טובה ויעילה ונקודות התורפה שלה ברורות אך לא טרמינליות. הגרסה הזו קורצת לנהג המשפחתי מסיבות כלכליות בעיקר. האיכות הכללית והמרווח החריג לקטגוריה (ושל תא המטען – לדוחפי העגלות שבינינו) הופכים אותה לאופציה אמיתית למשפחה מחושבת וערה צרכנית. אומנם מחיר המחירון הרשמי גבוה מדי ביחס לתחרות, אולם אם משיגים אותה במחיר מבצע, ומתגברים על המחסום הפסיכולוגי של תפעול ידני להילוכים – הרי זו אופציה עם המון הגיון כלכלי מאחוריה. עשרות אלפי שקלים חסכון מול משפחתית "קלאסית" ובונוס אמיתי בדמות צריכת דלק נמוכה.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)
פרשנות

בנק אש עומד להיכשל - הנה הסיבות

רעש גדול בהשקה היום, אבל לבנק אש של ניר צוק אין בשורה אמיתית; הלוואי והוא היה מייצר תחרות אמיתית. זה יכול להשתנות בעתיד, בינתיים הוא צל חיוור של ההבטחות 

מנדי הניג |

בנק אש היה אמור להביא בשורה לצרכנים. זה לא קרה. אולי זה יקרה בהמשך. אבל הוא בזבז תחמושת על השקה של מוצר נחות ביחס למוצר של הבנקים הגדולים. הסיכוי שיעברו אליו מסה גדולה של אנשים הוא נמוך מאוד. זה עומד מהבחינה הזו להיות כישלון, אבל הוא בהחלט יכול לייצר ערך לקהלים מסוימים שיפתחו חשבון משני לצד חשבון ראשי בבנק המסורתי שלהם.  

 הבנק החדש מציע מודל של חלוקת רווחים ושקיפות עם הלקוחות. אך אין בו משכנתאות, אין בו פעילות של ניירות ערך והוא חסר בשירותים בנקאיים נוספים כמו המרת מט"ח, אפשרות להיות במינוס ועוד. התוצאה: מוצר חלקי שקשה לראותו הופך לחשבון הראשי של הישראלים

הבנק שהוקם על ידי ניר צוק ויובל אלוני, יצא לדרך כמעט שלוש שנים לאחר שקיבל רישיון מבנק ישראל. באירוע ההשקה, הציגו המייסדים מודל של "חלוקה שווה": 50% מהכנסות הריבית על כספי העו"ש יחזרו ישירות ללקוחות, לצד התחייבות מוחלטת שלא לגבות עמלות עו"ש או דמי מנוי.

המרווח הבנקאי עצום, מסבירים מנהלי הבנק וטוענים שהם רוצים לחלוק אותו עם הלקוחות בצורה הוגנת ושקופה. הבנק יהיה כמעט אוטונומי לחלוטין וכמות העובדים בו מעטה - כ-70 לכל היותר. זה אומר שהבנק עשוי להיות עם נקודת איזון סבירה, וכלכלית הוא יצליח, אך מבחינת הצלחה ציבורית - זה לא נראה באופק. 


ומה כן הבנק יציע? שירותי עו"ש בסיסיים, פיקדונות ואשראי בלבד.  הציבור הישראלי אמנם מתלונן לא פעם על עמלות גבוהות ומתסכלות של הבנקים. הציבור גם ממש לא אוהב את הבנקים, אבל הוא בוטח בהם והם נותנים לו יריעה מלאה לצרכים שלו. מה שמחזיק את רוב הלקוחות בבנקים הגדולים הוא תחושת הביטחון העמוקה, המעטפת המלאה והמקיפה של שירותים – החל מהלוואות, משכנתאות, דרך מסחר בניירות ערך מתקדם ועד פתרונות השקעה מגוונים; אשראי גמיש ומט"ח זמין  והנוחות שבקבלת הכל תחת קורת גג אחת, ללא צורך בקפיצות בין פלטפורמות. אחרת, כבר מזמן היתה נהירה לבנק ירושלים שנותן את הריבית הטובה ביותר על פיקדונות. זה לא קורה כי אנשים לא רוצים להעביר לחשבון פיקדון סכום מסוים ולנהל מעין שני חשבונות. הם רוצים את הכל במקום אחד. 

אלעד מקדסי. מנכ"ל משרד התקשורת. קרדיט: שלומי יוסףאלעד מקדסי. מנכ"ל משרד התקשורת. קרדיט: שלומי יוסף
ועידת התשתיות

מנכ"ל משרד התקשורת: "95% ממשקי הבית בישראל כבר נגישים לסיבים אופטיים"

בשיחה עם ביזפורטל, אלעד מקדסי מציין כי ההשקעה האדירה בתשתיות, כ-10 מיליארד שקל בחמש השנים האחרונות - היא שאפשרה את ההישג, ומבהיר: "הביקוש למידע יגדל פי ארבע עד 2030, ואנחנו נערכים לסגור את רשתות הנחושת ולעבור לעידן הסיבים במלואו"

צלי אהרון |


במסגרת ועידת התשתיות של ביזפורטל, שוחחנו עם מנכ"ל משרד התקשורת, אלעד מקדסי, על המעמד של עולם התקשורת כתשתית לאומית קריטית ועל האתגרים שמחכים לנו בשנים הקרובות. מקדסי הציג תמונת מצב די מרשימה: שאמר כי כבר כיום, 95% ממשקי הבית בישראל נגישים לסיבים אופטיים - נתון חריג גם בהשוואה עולמית, ואת זה הוא מסביר הודות להשקעות עתק של כ-10 מיליארד שקל בחמש השנים האחרונות.

לדבריו, המשמעות רחבה הרבה יותר מאינטרנט מהיר בבית: תקשורת מתקדמת היא הבסיס לכלכלה מודרנית, החל מעבודה מרחוק ועד לצמצום פערים בין מרכז לפריפריה. מקדסי הזהיר כי עד שנת 2030 יזנק הביקוש למידע פי ארבע, ולכן נדרש להיערכות מיידית - לרבות סגירה הדרגתית של רשתות הנחושת הישנות ומעבר מלא לעידן הסיבים.

בשיחה שקיימנו הוא התייחס גם לתפקיד הקריטי של תקשורת בשעת חירום, להסרת חסמים בתחום חוות השרתים, למעמדה של ישראל כצומת תעבורת נתונים בינלאומית, וגם לסוגיות בוערות כמו ההפרדה המבנית בבזק וצפיפות אנטנות הסלולר.


איך אתה רואה את התקשורת כתשתית לאומית, ועד כמה היא קריטית בעיני הממשלה?

"בלי תקשורת אין משק מתקדם. זה לא רק שירותי גלישה – אלא היכולת לעבוד מהבית, לצמצם פערים בין מרכז לפריפריה, ולהבטיח צמיחה במשק מודרני. גם בהיבט הביטחוני מדובר בתשתית קריטית: מערכות מתקדמות רבות, שנראות במבט ראשון ביטחוניות בלבד, מבוססות בפועל על רשתות תקשורת. בשנתיים האחרונות ההיבט החירומי היה במוקד העבודה שלנו, ואנחנו פועלים כל הזמן מול גורמי הביטחון כדי להבטיח יציבות ועמידות של המערכות".

באילו הישגים מרכזיים אתה גאה, ומה עוד דורש שיפור?

"אני מחלק את זה לשני עולמות – תקשורת נייחת וניידת. בעולם הנייח, ההישג הגדול הוא פריסת הסיבים: כבר היום 95% ממשקי הבית נגישים לסיבים, וזה נתון חריג גם בקנה מידה עולמי. מדובר בהשקעות עתק של כ־10 מיליארד שקל בחמש השנים האחרונות. המטרה הבאה היא לא רק להסתפק בפריסת סיב אחד לכל בית, אלא להבטיח תחרות וריבוי תשתיות. לכן הפחתנו משמעותית את מחירי הגישה לתעלות, ואנחנו מקדמים מתווה לסגירת רשתות הנחושת – צעד שדוחף את כל השוק לעבור במהירות לעידן הסיבים".

מה התחזית שלכם לביקוש למידע בשנים הקרובות?