פותחת את הספרים: איקאה חושפת תוצאותיה הכספיות בפעם הראשונה בתולדותיה
ענקית הריהוט וכלי הבית השבדית איקאה גרופ דיווחה היום על זינוק שנתי של 11% ברווח הנקי בתוצאות הכספיות הראשונות שפרסמה אי פעם. החברה הצהירה בנוסף על כוונותיה להמשיך להתרחב לשווקים נוספים ברחבי העולם.
רווחי החברה בשנה הפיסקלית שנסתיימה באוגוסט 2009 עמדו על 2.5 מיליארד אירו (3.4 מיליארד דולר), זאת בהשוואה ל-2.3 מיליארד אירו בתקופה המקבילה ב-2009. ההכנסות באותה התקופה היו בסך 23.1 מיליארד אירו (31.7 מיליארד דולר).
החברה פרסמה את תוצאותיה הכספיות בפעם הראשונה בעקבות עניין רב ממקורות חיצונים ופנימיים. "החברה זקוקה לרווחיות גבוהה בכדי להוציא לפועל תוכניות צמיחה בסניפים קיימים ובשווקים חדשים", אמר מייקל אוהלסן, מנכ"ל החברה.
בתוך כך, הוסיף אוהלסן כי סניפים חדשים של הרשת צפויים להיפתח בסרביה וקרואטיה "במהלך השנים הקרובות" וכי הוא מקווה שדרום קוריאה היא "הבאה בתור". בטווח הרחוק, ציין המנכ"ל כי הודו היא אחת מהאפשרויות.
איקאה נוסדה בשבדיה בשנת 1943 על ידי אינגבר קמפרד, בהיותו בן שבע עשרה והחלה את דרכה כחנות למכירת עטים, ארנקים, מסגרות תמונה, רגלי שולחן, שעונים ותכשיטים. מוצרי ריהוט שולבו בחברה בשנת 1947 וכשמונה שנים לאחר מכן החלה איקאה לעצב רהיטים באופן עצמאי.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
