תמיד מישהו מת. זה די מבאס

ככל שאני מבינה, זה נעשה כאקט של מרד בעורכי גלובס אחרי מהומה רבתי שהייתה במערכת מאז שהחל סיקור הפרשה. בהחלט אירוע חסר תקדים, בו עיתונאי לוקח את החוק לידיו ויוצא גם נגד המערכת בה הוא עובד. תיקון, 16:14: לא אקט של מרד ולא כלום. לעורך גלובס אין בעיה עם פרסום המאמר בידיעות.

כותבת סיגן: "לפעמים, אתה מגלה את ה'עיתונאים הטובים' האלה אפילו בין המתחרים הכי מרים שלך. אבל במקביל, אתה מגלה גם כאלה שהם שיכורים מכוח, קנאים, פועלים ממניעים אישיים, לא מקצועיים ולא עוצרים לחשוב איזה נזק הם גורמים, ואולי אפילו חיים של מי הם מסכנים. ידם קלה על ההדק. לפעמים, האנשים האלה צצים במקומות הכי פחות צפויים. איפה? כרגע רק אומר ש'אין תגובה'".

מעניין אם זה הסוף ליחסיה של סיגן עם גלובס. וזה עוד אחרי שהתלוננתי בקטנה על שלא מוזכר שסיגן היא אשת ליגד רוטלוי מרציו בסיקור בגלובס. תיקון 2: לא, יחסיה של סיגן עם גלובס לא יסתיימו.

עכשיו תשאלו, אבל על מה מתלוננת סיגן? מהם הדברים הנוראים/הלא נכונים שנכתבו על בן זוגה? ואם זה לא היה ליגד רוטלוי המאמי והחננה, האם היא, כעיתונאית, לא הייתה מסקרת את האירוע הזה באותו אופן? איזה עוול נגרם כאן? שמישהו יסביר, אם לא לילך? תשובה (תוס'): סיגן מסבירה במאמרה שאפשר לפרסם כל דבר המופיע בכתב תביעה, וגם שרוטלוי ושותפו כן ניגשו להגיש תלונה במשטרה.

מעריב עסקים מתייחס היום לפרשייה, אבל תוך גזירת האינפורמציה הרלוונטית לו: על פי מעריב היא "העלתה לדף הפייסבוק שלה מאמר המתאר את תחושותיה". אף מילה על כך שה"מאמר" פורסם אתמול בממון. מעריב מביא גם את תגובתו של שי אגסי לסיגן.

ככל שראיתי, אין זכר לפרשה ואו לסיגן בגלובס של אמש.

אם מחפשים את סיגן באתר גלובס, הרי שהטקטס האחרון שלה הוא מ-12 בספטמבר. מה-2 בספטמבר יש טקסט (שלא קשור לסיפור) הנושא את הכותרת הנבואית: "שמאלה, ואז גז עד הסוף".

הכותרות