ההתאוששות הגלובלית, וזה כבר קונסנזוס בקרב נביאי זעם ואופטימיסטים חסרי תקנה כאחד, לא תהיה ג'וגינג קליל מסביב לבלוק, אלא מרתון מייגע. וכמו בכל מרתון, לאורך הדרך מתרחשים חילופי מקום מתמידים בין המשתתפים.

בתחילה היה נראה שהכלכלה האמריקנית מובילה במרוץ בשעה שאירופה נקלעת למשבר חוב ממולכד. כיום, נדמה שהקערה התהפכה וכעת העננה עברה לרחף מעל הכלכלה האמריקנית הנואשת בעוד כלכלת אירופה, בראשות גרמניה, מגלה סימנים של האצה.

עדיין מוקדם מכדי לחזות את העתיד

וודי אלן אמר באחד מסרטיו, "עדיין מוקדם מדי לחזות את העתיד," ואמירה זו בהחלט תקפה גם לגבי חיזוי המשך ההתאוששות הגלובלית. ואולם אנו כפעילי שוק וסוחרים צריכים לדעת איך לשפוט בכל שלב את יחסי הכוחות ולבחור בסוסים המובילים.

השוק שאולי משקף בצורה המרתקת ביותר את המרוץ רב התהפוכות הזה הוא שוק המט"ח. שערי החליפין בעצם מציבים אלה כנגד אלה את כלכלות העולם השונות. ואולם, התמונה מעט מורכבת יותר. תנועת המחיר בשוק המט"ח למעשה מונעת על ידי שני גורמים מרכזיים: הגורם הפונדמנטלי והגורם הסנטימנטלי. הגורם הפונדמנטלי הינו המצב של הכלכלה שאותה המטבע מייצג. נתון שלילי במדינה מחליש את המטבע, ואילו נתון חיובי מחזק את המטבע. זה ברור ופשוט להבנה.

ואולם, הגורם הסנטימנטלי הינו מעט יותר נפתל והוא קשור במצבי הרוח המשתנים של השווקים בכללם ולא בנתונים הכלכליים הפרטניים. הדיכוטומיה הבסיסית שמכתיבה את תנועת ההון בשוק הפיננסי היא אהבת סיכון-שנאת סיכון. ככלל, בעתות של שגשוג ואופטימיות, המשקיעים מגלים נכונות גבוהה יותר ליטול סיכונים ומשקיעים את הונם בנכסים מסוכנים יותר המציעים הבטחה לתשואה גבוהה יותר, כגון מניות, סחורות ומטבעות בעלי תשואה גבוהה (מטבעות גוש הסחורות, אירו, שטרלינג).

לחלופין, בעתות של אי-ודאות וחרדה מפני העתיד, המשקיעים נסים מנכסים אלה ומחפשים מקלט בטוח בנכסים בטוחים יותר ובעלי תשואה נמוכה יותר, כגון אג"ח, זהב ומטבעות מקלט בטוח (דולר, פרנק, ין). מאז פרוץ המשבר הפיננסי ב-2008 הגורם הסנטימנטלי הוא למעשה הגורם השליט ולעיתים הבלעדי המכתיב את זיגזג המחיר של כמעט כל הנכסים בשווקים הפיננסיים, ואילו הגורם הפונדמנטלי מנגן כינור שני.

ההתפתחות בשוק המט"ח

התנועה של הדולר האמריקני במהלך חודש אוגוסט המחישה בצורה מעניינת את המתיחות הזו בין הגורם הפונדמנטלי לבין הגורם הסנטימנטלי, שלא תמיד מתיישבים זה עם זה. כאמור, הדולר נחשב למטבע "מקלט בטוח" מוביל בשוק המט"ח, והוא כמובן גם הנציג המוניטארי של הכלכלה האמריקנית.

בתחילת אוגוסט חל מפנה לרעה בסנטימנט בשוקי המניות על רקע רצף נתוני הדיור האיומים שפורסמו בארצות הברית. הנתונים השליליים עוררו ביתר שאת את החששות כי הכלכלה האמריקנית בדרכה למיתון חוזר, והשווקים העולמיים נתקפו פניקה וצללו. בתנאי שוק שכאלה, שבהם המשקיעים נסים מהנכסים המסוכנים לנכסים הבטוחים יותר (הכול יחסי, כמובן), הדולר היה אחד המרוויחים העיקריים והחל לצבור תאוצה אל מול מטבעות כגון האירו והשטרלינג, כמו גם אל מול מטבעות הסחורות והאקזוטיים.

הצניחה של האירו-דולר והשטרלינג-דולר באותם ימים אינה טעונה הסבר. היא הונעה כל כולה משיקולים של סנטימנט ואהבת סיכון-שנאת סיכון. המטבע הבטוח יותר התחזק על חשבון המטבע המסוכן יותר. ואולם, מעניינת יותר ומשמעותית יותר היתה העובדה שהדולר הלך ואיבד גובה במהירות אל מול המטבעות בני מינו, המטבעות הבטוחים הין היפני והפרנק השוויצרי.

באותם ימים של התחזקות לכאורה צנח הדולר-ין לשפל של 15 שנה והדולר-פרנק צנח לשפל של 8 חודשים. כלומר, המשקיעים העדיפו את משענתה הרצוצה של הכלכלה היפנית על פני הכלכלה הגדולה בעולם! וזוהי, אני סבור, ההתפתחות הכי משמעותית בשוק המט"ח כיום: השחיקה ההולכת וגוברת במעמדו של הדולר כנכס מקלט בטוח בעקבות ההתדרדרות מדחי אל דחי של הכלכלה האמריקנית.

ועוד משהו, שנה טובה!

הכותב הוא יוחאי שויגר, אנליסט ב-FXCM ישראל