אצבעות חג ג', 8.9.10

עמית קדוש חוזרת * שי דרומי הולך לכנסת * יולי תמיר קוראת ynet * תל אביב בבועה כבר 70 שנה * משתינים על המדרכה * 11 בספטמבר
דבורית שרגל |

איפה הייתם ב-11 בספטמבר לפני תשע שנים

לא מבינה את הסיפור עם "המסגד בגראונד זירו" ועם הכומר שיצא מדעתו (כך אומרת בתו). הרי בעת שהתלקחו האירועים כתב נדב איל במעריב (וסיפר בערוץ 10): זה לא מסגד, אלא חדר תפילה במתנ"ס. וזה לא בגראונד זירו אלא במרחק שני בלוקים משם.

ידיעות מוסף חג

הפרק הראשון באוטוביוגרפיה של אולמרט מתפרסם פה ככתבת שער. הספר יוצא בידיעות ספרים ועורך אותו יאיר לפיד. אחר כך נתפלא על הידיעות המינוריות בענייני אולמרט ומשפטיו בעיתון. יאק.

ישראל היום

בשער, עמית קדוש, הילדה שאת שמה כל ישראלי מכיר, חוזרת הבית. חגית רון-רבינוביץ' טסה לצפון קרוליינה להיות עם המשפחה בימים האחרונים שלהם שם, בעת האריזה. טוב, אי אפשר לפספס עם הסיפור הזה.

פרויקט הדגל: 60 שנה לגל"צ. כוכבי התחנה כותבים קטעים קצרים על עצמם ועל התחנה. אוףףף.

הפרויקט השני: אמהות מזן סלב מתראיינות על הקושי באמהות ומצטלמות עם הצאצאים החפים מפשע. אמרתי את דעתי בנושא בכל הצורות האפשריות. די. וגם אוףףף.

ויש גם סיפור לחג של רם אורן, למי שמתגעגע לצבי לידסקי בלאשה.

חוץ מזה יש אמנים חדשים ומיליונרים חדשים, ושי דרומי שרץ לכנסת.

במקרה

איזה מזל שיולי תמיר, שהתראיינה ל-ynet מתעדכנת כל יום ב-ynet. תארו לכם הייתה מתעדכנת באתר הארץ?

כמה כמה

אחרי הפערים הגדולים בין גרסת הארץ לגרסת ערוץ 2 בעניין המטיילים, נרג' הכריז אתמול על 300 אלף איש שטיילו הלוך ושוב.

מעריב

הפדיחות הגדולות בתרבות, וכבר התלוננתי על צירוף פרשת רונה רמון.

ו-100 שנה להולדת אלתרמן. שי לחג: כוכבים בחוץ עם שירי אלתרמן.

בלי קליפ רק אודיו.

לחם עבודה

אפרופו המייל של אורית עריף אתמול, לפיו מאיירים התבקשו לאייר את כפולת לוח השנה של גלריה בחינם, מתברר שגם מי שרוצים לעבוד בעיתון הסטודנטים תזה, הקשור איכשהו לרשת שוקן (ר' הלוגו למטה), מוזמן לעשות זאת בהתנדבות.

צרות בכותרות

כבר הספקתי להתלונן על הכותרת "מחוברים", אבל הנה היא מופיעה שוב מוסף העשירים של עסקים מעריב, בהתייחס לכתבה על משפחת עופר.

קרן פלס מתגרשת

אחרי שבערב החג צקצקתי נוכח העובדה שגירושיה של הנערה מילאו את השער האחורי של ידיעות, הנה הבוקר פתחתי את ישראל היום (ככה זה, דחיית הסיפוקים השתלמה, ובכל יום נותר לי איזה עיתון או שניים מסתוריים לכתוב עליהם) והנה גירושיה מככבים בשער.

ברשת

מחר יתפרסם באחר טקסט מהדהד של הדי בן עמר, על פציעת בתו נינה (בתצלום) בתאונת דרכים ותהליך השיקום המתמשך שלה מפגיעת המוח הקשה, לאורך עשור בערך. 5,300 מילה שאי אפשר להפסיק לקרוא. פיתול לא צפוי בחיים, הרף עין, כמה חתיכות פח מרוסק שהעמיד את השמש דום בגבעון. עדכון, ראשון, 12.9: הכתבה באתר, פתוחה לכל.

עמרי מרכוס כתב בגאוקר טיוי על סודות הטלוויזיה, ולמה הכל עתיד להיות מזעזע הרבה יותר.

שי לחג

מתברר שכבר לפני 70 שנה תל אביב הייתה בועה. ילדי תל אביב דאז מספרים איך לא ידעו כלום על המלחמה, עד שהגיעו המפציצים האיטלקיים לתל אביב.

יד ושם קיבל גישה ל-34 ארכיונים בפולין.

בלוגלנד

בלי גאולה מספר על עריכה (צנזורה, כלשונו) שעבר טקסט שהתבקש לפרסם בגו גיי. זה קשור לשב"כ.

אונס. ערבי

לא התייחסתי לטקסט של מרב מיכאלי בזמן אמת, אחרי זה שפרסמה ליטל גרוסמן בהעיר. המסקנה של מיכאלי היא "תמיד להאמין אחת לשנייה".

גם המסקנה הזו גורפת, פשטנית ולא נכונה. כבר היו מקרים, אנשים משקרים, גם גברים, גם נשים, בכל נושא שהוא. צריך לבדוק כל מקרה לגופו. במקרה הזה, אכן, טעינו. הוטענו וטעינו. כולנו.

משתינים

אחרי חוויה מעצבנת במיוחד אתמול, כתבתי סטטוס על כך: אני יורדת למדרכה, לקטנוע. ממול יורדת אישה ממזדה מפוארת במיני מנומר ומושיבה את הבת הקטנה שלה (נניח שש) להשתין על המדרכה. כולה יפו, נו, מה אכפת. היא בטח לא הייתה עושה את זה בשיכון הבת ימי שלה. אבל במקום לעבור כביש ולצעוק עליה שגם פה גרים אנשים, אני כותבת סטטוס אבל במקום לקבל תמיכה מעם ישראל, התברר שרבים הם הגברים הרואים בהשתנה פומבית אקט סביר ומקובל. ועדכון: הלילה, מתברר, השתינו לי ליד דלת הבית.

לפני פיזור

שעון חורף. בשתיים בלילה יועבר השעון לאחת. ממחר, חושך באמצע היום. חום אימים, אבל חושך.

זהו, תם ונשלם פרויקט ראה"ש. למי שהגיעו רק לפה אחרי החג - לכו אחורה ארבעה ימים. יש מיליון פוסטים בדרך. מחר חופשה תודה לאל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה