הכותרות

בידיעות מבקרים (הכות' הענקית בע' 2 היא "כך קרס תיק הדגל"), במעריב ממתינים אבל אוהדים, ובהארץ ובישראל היום הכותרות דומות אך הפוכות. מה קודם למה, הזיכוי או ההרשעה?

סיכום בשבע מילים

זוכה: משוחד בחירות ומרמה

הורשע: בעדות שקר

לא מעט עמודים הוקדשו לזיכוי החלקי של צחי הנגבי: ארבעה עמ' + חצי שער במעריב. שבחים להנגבי המתון והמנומס, שבחים על שלא שכר צוות יחצנים שיכפיש את ראשי מערכת האכיפה.

בהארץ זו הכותרת הראשית עם תצלום מצוין של הנגבי כשמאחוריו תצלום מעורפל של ציפי לבני (אמיל סלמן, ג'יני). שני סדינים וחצי.

יוסי ורטר מזהיר שהשמחה מוקדמת. וגם מרדכי גילתבישראל היום.

בידיעות – רוב השער ועוד חמישה עמודים.

ישראל היום – רוב השער וארבעה עמודים.

הסלוגנים המלווים את העמודים לא שונים בהרבה:

"הזיכוי וההרשעה

ההכרעה" (ישר"ה)

"הזיכוי והמכה" (ידיעות)

"משפט הנגבי" (מעריב)

"פרשת הנגבי הזיכוי וההרשעה" (הארץ)

דובר למשטרה

מה יעשו כתבי הפלילים המחוברים נקודתית לקודקדים, אחרי שיהיה דובר אחד למשטרה?

אולי החיבורים ימשיכו, רק בשושואיות יתר.

הטרגדיה של מחר

סב ושלוש נכדותיו הישראליות נהרגו בהתרסקות מטוס קל בארה"ב.

יהודה פוליקר ב(עוד) ראיון חושפני

נכון היה הסרט של טלי בן עובדיה בערוץ 10, ובו חשבנו שיהודה פוליקר אמר כל מה שהוא יכול לומר?

או. ידיעות מפתיע הבוקר בשערו עם הכותרת "אני אוהב גברים", וכות' המשנה מבטיחה: "ראיון חושפני שכמותו לא העניק מעולם" (רז שכניק ורביב גולן בסופהשבוע כמובן).

זאת אומרת שהפעם נרד לרזולוציית התנוחות האהובות ואיך הייתה הפעם הראשונה שלו?

אני לא יכולה לחכות יותר.

נשים נשים

בית הנבחרים הצרפתי אישר איסור לבישת בורקה.

מהומות ברחובות? כיבוש הבסטיליה מחדש?

גברת מג'ונדרת – חינוך מגדרי ביסודי.

צרורות (חלקית) לכותרות

אותי הצחיקה הכותרת "מבצע ניקיתה" (מעריב, 18) המתייחסת לחשיפת רשת שהפעילה עוזרי בית שנהגו לצלם את ת.ז בעלי הבית, גנבו את זהותם והוציאו מהבנקים עשרות מיליונים.

אלא מה, הכורת נשענת על הידע המוקדם של הקורא, שמכיר את הסרט ניקיטה.

וזו, עם כל הכבוד לניקיטה, הנחה קצת בעייתית.

Great minds

"חטופים חטפה ארבעה פרסים" (ידיעות)

"חטופים חטפה את פרס האקדמיה לטלוויזיה" (מעריב)

לחם עבודה

נבחרת הכתבים העוללים של ידיעות יוצאת לדרך, ולאירוע מוקדש כל ע' 26 של העיתון.

הכתבים, כמו שכבר דווח, יתארחו בחינם בקוקה קולה וילג', ובתמורה יכתבו לעיתון מיוחד בשם ידיעות וילג' שיתפרסם בכל מחזור (של בליינים). ועוד צ'ופר:

"הם יצוידו בתגי עיתונאי מיוחדים וישתתפו בישיבות מערכת עם עורכים מידיעות".

לקראת המשימה הם ביקרו במרכז המבקרים החדש של ידיעות "שם למדו על עולם העיתונות והתקשורת, חוו בעצמם עריכת עמוד ראשון של העיתון – וצפו בתהליך ההדפסה של העיתון בזמן האמת".

במקביל הם ביקרו במרכז החושים של קוקה קולה (כך במקור), שם למדו על ההיסטורה של המשקה המפורסם.

אין כמו שת"פ כה הדוק בין העיתון של המדינה למשקה הלאומי שלה. Power couple אמיתי

ואז יש רשימה ארוכה של הכתבים הצעירים.

מה ילמדו העיתונאים הצעירים מכך שעמוד שלם מעמודי החדשות של העיתון הפופולרי המעסיק אותם מוקדש להתקבלותם לעבודה בתמורה לבילוי בכפר נופש?

אסף לוי כתב שיר נוגה: מה זה להיות עיתונאי.

בית ראשון:

"להיות עיתונאי

כמו נישואים גרועים לאישה מאנית דפרסיבית

גברת לא יפה, אלימה, עם מבנה נפשי שתלטני

תובעני

תמיד רעבה

אף פעם לא מסופקת"

ועוד סיפוק:

פנטהאוז רוצה לקנות את פלייבוי

טוקבקים

בלי מונה? | 16:26 13/07/10

לא נגענו

- " שמעת?"

- " מה"

" יונית לוי מהחדשות מתחתנת עם נהג מונית" .

- " לאאא! מה, כבר התגרשה מאלי אילדיס?"

- " מה קרה לך? אלי אילדיס נשוי להיא מערוץ הספורט...נו...מירי נבו!"

- " מה פתאום. מירי נבו נשואה לבן של טוביה צפיר - זה משמנחה את ' הישרדות' " .

- " מה קרה לך? זה שמנחה את ' הישרדות' נשוי למיכל זוארץ שהיתה לה תכנית בערוץ אחד" .

- " מה זה ערוץ אחד?"

- " זה נהיה עכשיו 511 בממיר, איפה שדני נוימן" .

לא יודעת אם השיחה אותנטית, אבל היא מצחיקה.

מיילבק

עדנה:

"שמעתי הבוקר בתוכנית של ניב רסקין את עמרי נעים מספר את קורותיו ביום התאונה.

הוא האשים את הילד, ואת ההורים ואת הסקייטבורד והוא 'המשכיל', הכביכול לא עברין, איבד את העשתונות והמשיך בתיאורים המגוללים את סבלו ויסוריו כולל הרבה מאוד הסברים חסרי היגיון ובלתי נתפסים.

זה לא חופש ביטוי - זה חופש ביזוי שגלי צה"ל מאפשרים לכל מאן דבעי.

זה לא יכול להתקיים. אסור לתת לאנשים כאלה פה. פשוט אסור".

תוס':

גם מח' הגהה הגיעה היום במייל:

במדור הרכילות/כלכלה של ממון: השחקנית האמריקנית "ליב טיילר" מופיעה באותו עמוד פעם בשמה האמיתי ופעם בטעות הנפוצה "ליב טיילור".

2. מעניין מזה: בדיווח על פרסי האקדמיה (עמ' 16 בחטיבת החדשות, ליד ביקורת הטלוויזיה):

"שחקן קומי": ששון גבאי.

"שחקנית קומית: יעל פולישוק".

אבל בזכות איזה תיקון מוזר או פשלה משלימה, גם הדיווח "שחקנית קומית: יעל פוליאקוב" מופיע כמה שורות למטה, נדחף בטעות בין פרס הבידור לבימוי קומדיה.

תודה לא'.

עברית אני מדברת אליך

איתי סגל כותב בביקורת הטלוויזיה בידיעות שנמצא היורש של "מה זה אותנטי".

טל נוי, כתבת הרכילות המתלמדת בפנאי פלוס בסדרה עושים את תל אביב שמעה מהסטייליסט גל אפל שהיא "נטע זר", ותהתה: "מי זאת לעזאזל נטע זר?"

סגל רק שכח להוסיף את שם העיתון בו היא מתלמדת.

ביקורת הביקורת

מחלוקות בין מבקרים זה עניין מקובל ולגיטימי.

אני אוהבת לראות את זה קורה כל פעם מחדש.

אמש הוקרן בפסטיבל ירושלים החדש של דובר קוסאשווילי, עיבוד להתגנבות יחידים של יהושע קנז.

"העיבוד... הוא הטוב ביותר שהוקרן עד כה בתחרות הסרטים הישראליים בפסטיבל... התמודדות מעניינת עם מיתוס ישראלי והוכחה נוספת להיותו במאי מוכשר ומקורי, (יהודה סתיו, ידיעות)

"... מתנפל ברעשנות על מה שכונה במשך שנים רבות כור ההיתוך הציוני, כלומר צה"ל... מקבץ גדול של מבטאי דיבור שלא אחת נשמע כהצדעה מאוחרת לז'אנר הבורקס עוטף את האנקדוטות הרבות שמציפות את הסיפור, אך דומה שאינן מתחברות לאמירה קוהרנטית על אודות החברה במצור שהתגבשה אז בארץ" (מאיר שניצר, מעריב).

גם ניר ברגמן הביא אתמול את האדפטציה שלו: ספר הדקדוק הפנימי של דויד גרוסמן.

הפער בין שני המבקרים כאן פחות גדול, למרות מראית העין:

"בעיה של סגנון מגבילה את הדקדוק הפנימי... ובסופו של דבר אף מכשילה אותו. התחלה רעשנית, אוסף של סצנות שנדמה שכבר ראינו אותן פעמים רבות... מעידים על התלבטויותיו של ברגמן... וגם על כך שהוא לא מצא את הפתרונות הנאותים... כמהסס בין הריאליסטי לסימבולי, הוא קורס בסופו של דבר בין אלה" (אורי קליין, הארץ)

"...אף שהמשימה הסבוכה שברגמן נטל על עצמו אינה מבשילה לכלל שלמות, מצליח הסרט, ובמיוחד גיבורו, הנער רועי אלסברג, לעמוד על רגליים אינטליגנטיות" (שניצר, שם).

שירת היח"צ

(וואלה!)

מי מיח"צן את האופניים המרוסקים? לט מי נואו.

לפני פיזור

להת'