שלילת תנאי פרישה מיטיבים בשל חוסר תום הלב של העובד
ע"ב 8811/00 סמו יצחק נ. כפר המכביה בע"מ, ניתן ביום 16.8.2005.
יצחק הועסק בכפר המכביה בע"מ (להלן – החברה) החל משנת 1979 ועד ליום 15.9.1999. עובר למועד סיום עבודתו שימש יצחק כסגן מנהל מועדון הספורט בחברה וכמנהל החוגים והאירועים.
כחודש לפני מינויו של יצחק לתפקיד סגן מנהל המועדון, מונה לתפקיד מנהל המועדון מר בן דוד (להלן - מנהל המועדון). זאת, לאחר שיצחק הביע את רצונו למלא תפקיד זה אך לא זכה בו.
שיתוף הפעולה שבין יצחק מחד, לבין מנהל המועדון החדש מאידך, לא עלה יפה, דבר שהוביל בסופו של יום לפרישתו של יצחק מהחברה, כאשר תנאי הפרישה עוגנו בהסכם פרישה, בו נקבע, בית היתר, כי ניתנת ליצחק אופציה לניהול עצמאי של קייטנה במועדון החברה בקיץ 2000 וכי הוא ומשפחתו רשאים להשתמש בשירותי המועדון, כנהוג עם משפחות פנסיונרים.
ביום 15.11.1999 קיבל יצחק מכתב ממנכ"ל החברה, על פיו הוחלט בהנהלת החברה, כי החל מקיץ 2000 לא יתקיימו עוד קייטנות בשטח מועדון החברה. יצחק ראה במכתבה הנ"ל של החברה הפרה של הסכם הפרישה.
בסמוך לאחר סיום עבודתו של יצחק בחברה החלו להתקבל במועדון של החברה ובמשרדי המלון שהיא מפעילה מכתבי נאצה, באמצעות הדואר ובאמצעות הפקס, אשר הופנו כנגד מנהל המועדון. החברה חשדה כי ידו של יצחק היתה בכתיבת המכתבים ועל כן ביטלה את ההרשאה שניתנה ליצחק ולמשפחתו להשתמש בשירותי מועדון החברה.
התביעה היא לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם הפרישה וכן לתשלום פיצוי עבור נזק לא ממוני.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו פסק
מחומר הראיות עולה כי יצחק אכן היה מעורב ואף עמד מאחורי משלוח מכתבי הנאצה שהופנו כלפי מנהל המועדון בחברה על נוסחם הבוטה. בנסיבות אלו היתה החברה רשאית לבטל את ההרשאה לשימוש במתקני המועדון.
הסכם הפרישה נערך במטרה ליתן ביטוי לכוונה משותפת של הצדדים לסיים את יחסי העבודה הממושכים ששררו ביניהם באופן ראוי ומכובד. סביר להניח כי עובר לכריתתו של הסכם הפרישה, הצדדים לא חשבו על אפשרות שיצחק ינסה להכפיש את שמו של מנהל המועדון באמצעות מכתבי נאצה, ולכן אף לא הסדירו את התוצאות של משלוח מכתבים כאמור במסגרת הסכם הפרישה.
צדדים סבירים והוגנים להסכם מסוג זה היו אכן מסייגים את זכאותו של יצחק לעשיית שימוש במתקני החברה, במקרה בו ימצא כי הוא חרג באופן בוטה מגילוי הרצון הטוב שביקש הסכם הפרישה לבטא, וזאת באמצעות משלוח מכתבי נאצה המופנים כנגד מנהל המועדון.
משלוח מכתבים כאמור לגורמים שונים בחברה ואף מחוץ לה, מהווה הפרה של חובת תום הלב שחב עובד כלפי מעבידו גם לאחר סיום יחסי העבודה ויש בו משום התנכרות לתכליתו של הסכם הפרישה בכללותו. לאור זאת, יש לדחות את הטענה לפיה, שלילת הזכאות לשימוש במתקני החברה מהווה הפרה של הסכם הפרישה.
לענין זכאות יצחק לניהול קייטנות במסגרת החברה, הסכמתה של החברה לאפשר ליצחק לנהל קייטנות באופן עצמאי במסגרתה, ככל שהיתה כזו, תוך שימוש במוניטין של החברה ובמתקניה, לא טמן בחובו גם הסכמה לאפשר ליצחק להנות ממוניטין זה שעה שהוא מנסה לקעקעו באמצעות מכתבי הנאצה. די בדברים אלה כדי לדחות אף את התביעה לנהול קייטנות במסגרת הנתבעת באופן עצמאי. מכל מקום, גם אם היתה מתקבלת טענתו של יצחק ביחס להפרה, הוא לא השכיל לשכנע בהיקף הנזק שנגרם לו.
התביעה נדחתה. יצחק חוייב בתשלום הוצאות משפט לחברה בסך כולל של 15,000 ש"ח.
