פיטר את הסמנכ"ל, אבל "שכח" לשלם לו את החודש האחרון

סמנכ"ל כספים שעבד כ-11 חודשים בחברת בנייה מקבוצת מגנזי, מצא את עצמו בסיטואציה לא פשוטה: מצד אחד הוא הביע רצון לעזוב, ומצד שני החברה כבר דאגה לגייס לו מחליף בלי לעדכן אותו רשמית - ובסוף גם לא שילמה לו את המשכורת האחרונה. כך לפחות קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בפסק דין שניתן באחרונה.

גל בציר, רואה חשבון בהשכלתו, עבד כסמנכ"ל כספים באורן השקעות (א.א.א.) מיוני 2022 ועד אפריל 2023, בשכר חודשי של 24 אלף שקל בתוספת 6,000 שקל גלובליים לשעות נוספות ותשלום עבור רכב. בדצמבר 2022, כך טען, חלה הרעה בתנאי עבודתו - הוא נדרש לעבוד בימי שישי ולבצע שליחויות לבנק, והוא לא היה מרוצה מהמצב. בהודעת טקסט ששלח לבעל החברה, גבי מגנזי, הוא כתב במלים פשוטות: "לא הגיוני שאתחיל להיות שליח בימי שישי, זה יום חופש שלי".

בציר טען שבשיחת מסדרון אקראית עם המנכ"ל, אלי ויזמן, הוא רק ציין שהוא "שוקל" את המשך עבודתו, ולא יותר מזה. אבל בפועל, כבר בתחילת ינואר 2023 גייסה החברה עובד חדש בשם אנטון, והדבר נודע לבציר, לדבריו, רק "בשיחת מסדרון". מכאן ועד הסוף, הוא נדרש לערוך חפיפה למחליפו, מבלי שקיבל הודעת פיטורים רשמית או מועד מוגדר לסיום העבודה.

מי פיטר את מי?

המחלוקת המרכזית בתיק נסבה סביב השאלה הקלאסית בדיני עבודה: האם בציר התפטר, או שהחברה פיטרה אותו. בית הדין, בראשות השופטת רעות שמר בגס, קבע הכרעה מעניינת, שלפיה גם אם בציר הוא שהביע ראשון רצון לעזוב, "הנתבעת היא זו אשר נקטה בפעולות המעידות על סיום יחסי עבודה בין הצדדים", ולכן יש לראות בכך "פיטורים מוסכמים".

מגנזי, שהעיד מטעם החברה, נשאל בחקירה הנגדית איזה תיעוד יש לכך שבציר הודיע על התפטרות, והשיב בתשובה שלא שכנעה את בית הדין: "לא איזה תיעוד אתה רוצה חוץ מזה שהוא הודיע לי". כשנשאל מדוע נקבע שה-30 לאפריל 2023 יהיה יום העבודה האחרון שלו, הוא השיב בקצרה: "בתיאום איתו". בית הדין לא קנה את הטענה שבציר נתן הודעת התפטרות בכתב, כנדרש בהסכם העבודה, ודחה גם את תביעתו של בציר לחודש הודעה מוקדמת נוסף, בעיקר משום שהתברר שהוא עצמו כבר חתם על חוזה עבודה חדש במקום אחר במהלך תקופת ההודעה המוקדמת ולא רצה להמשיך לעבוד בחברה. כפי שהעיד בעצמו: "לא רציתי לעבוד בחברה".

הסיפור הכספי המרכזי בתיק היה באפריל 2023, שבו בציר כלל לא קיבל את שכרו. החברה ניסתה להצדיק זאת בטענה שבציר כבר עבד באותה תקופה במקום עבודה חדש, ד.נ.א.ג, ושהיא היתה רשאית לקזז ימי היעדרות והודעה מוקדמת. אלא שכשהנתבעת עצמה הזמינה לעדות את מנכ"ל ד.נ.א.ג, התברר שהטענה "התבררה כבלתי נכונה בעליל". בציר התחיל לעבוד במקום החדש רק ב-1 במאי 2023 - יום אחד אחרי שסיים בחברה. בסיכומים, החברה אף נאלצה לחזור בה מהטענה.

"לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את ביטול פיצויי הלנת שכר"

בית הדין גם דחה את ניסיון הקיזוז של ימי ההיעדרות, לאחר שקבע כי לפי חוק הגנת השכר מעסיק יכול לקזז רק חוב המעוגן בהתחייבות בכתב מהעובד, וכזה לא היה. בסופו של דבר נפסק לבציר שכר אפריל בסכום של 29,098 שקל, וכן פיצויי הלנת שכר בשיעור מלא בסכום של 12,366 שקל, בנימוק ש"לא מתקיימות בנסיבות העניין נסיבות המצדיקות את ביטול פיצויי הלנת שכר". עוד נפסקו לזכותו 1,000 שקל פיצוי על כך שתלוש השכר נמסר לו רק ביולי 2023, ואחרי פניית עורך דינו; 6,920 שקל פדיון ימי חופשה; והשלמת הפקדות לקופת גמל וקרן השתלמות בסך כולל של כ-4,300 שקל.

מנגד, תביעתו של בציר לפיצוי על אי עריכת שימוע נדחתה - בית הדין קבע שמרגע שהוא עצמו רצה לעזוב, "לא התקיימה התכלית שלשמה יועד השימוע במקרה דנא". כך גם נדחו תביעותיו לדמי הבראה ולהשלמת פיצויי פיטורים עבור מאי. החברה חויבה לשלם לבציר כ-40 אלף שקל ועוד פיצויים, בתוספת של הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום של 9,000 שקל.