אבנים מהירח: למה החלל יהפוך לאזור הכרייה הבא?
רובוטים אוטונומיים, AI ושיגורים
זולים עשויים להפוך את כריית חומרי הגלם מחוץ לאטמוספירה מתיאוריה לתעשייה של ממש; המטרה הראשונה - לבנות בחלל את מה שצריך למשימות הבאות
כשבועז שרעבי הבטיח לאהובתו באחד משיריו להביא לה אבנים מהירח, כרייה בחלל עדיין נשמעה כמו רעיון רומנטי רחוק, אבל בתקופה האחרונה, עם התפתחות הטכנולוגיה, הוא מתחיל להפוך לתוכנית סדורה. ההיגיון הכלכלי ברור מאוד: ככל שנוכל להשתמש בחומרי גלם שכבר נמצאים בחלל, כך נצטרך לשגר פחות ציוד מכדור הארץ. בחלל - משקל הוא כסף. כל קילוגרם שעולה למסלול דורש דלק, תכנון, לוגיסטיקה ושיגור יקר. אם אפשר לכרות מים, מתכות וחומרים אחרים על הירח או על אסטרואידים, אפשר לקצר את הדרך לבסיסי חלל, תחנות תדלוק ומשימות רחוקות יותר.
מים לשתייה כן, זהב לייבוא לא
הרעיון של כריית מתכות יקרות לצורך מכירה בכדור הארץ אולי נשמע מפתה, אבל החזרת חומרי גלם מהחלל יקרה ומורכבת. השימוש הכלכלי הסביר יותר הוא מקומי: להפיק חומרים בחלל ולהשתמש בהם שם. מים מהירח, למשל, יכולים לשמש לשתייה, חקלאות, חמצן, ואולי גם לייצור דלק רקטי באמצעות פירוק למימן וחמצן. מתכות וחומרי בנייה יכולים לשמש להדפסת חלקים, מגורים, מגנים מפני קרינה ותשתיות למסלולי נחיתה.
הטכנולוגיות שמקרבות את התחום למימוש הן AI ורובוטיקה. בחלל קשה להפעיל מכונות בזמן אמת מכדור הארץ, בעיקר בגלל מרחקים, עיכובים בתקשורת וסביבה מסוכנת. לכן הכרייה תתבסס על רובוטים שיודעים לסרוק שטח, לקבל החלטות, לתקן תקלות בסיסיות ולעבוד בצוותים. מדובר במכונות שיצטרכו לפעול באבק ירחי, קור וחום קיצוניים, קרינה, כוח כבידה נמוך וסביבה שבה כל תקלה קטנה יכולה לעצור משימה שלמה.
עלות הטיסה יורדת - הירח יהיה התחנה הראשונה
אחרי שנים רבות שהרעיון נראה לא ישים מבחינה כלכלית, גם הירידה בעלויות השיגור משנה את התמונה. ספייס X וחברות נוספות הורידו את עלות ההגעה לחלל באמצעות רקטות רב פעמיות, והדור הבא של כלי השיגור אמור להוריד אותה עוד יותר. ככל שהגישה לחלל זולה יותר, כך קל יותר לשלוח ציוד כרייה, רובוטים, מעבדות ניסוי וחלקי תשתית.
הירח צפוי להיות התחנה הראשונה. הוא קרוב, מוכר יחסית ומדינות רבות כבר מתכננות חזרה אליו. אזורי הקוטב, שבהם ייתכן שיש קרח מים במכתשים מוצלים, מעניינים במיוחד. אסטרואידים הם שלב שאפתני יותר. חלקם עשירים במתכות, אחרים במים ובתרכובות נדיפות. היתרון הוא ריכוז חומרי גלם גבוה אבל אי אפשר להתעלם מהחסרונות - ניווט מורכב, מרחקים גדולים ואי ודאות גיאולוגית.
השוק שיכול להתפתח סביב כרייה בחלל גדל וטומן בחובו יותר ויותר אפשרויות. יהיו חברות שיפתחו רובוטים, מערכות עיבוד, חיישנים, ציוד קידוח, הדפסת תלת-ממד, אנרגיה, תקשורת, אחסון דלק ושירותי תחזוקה. כמו בתעשיית הנפט בתחילת דרכה, הכסף הגדול עשוי להיות גם אצל ספקי הציוד והתשתית.
הסיכון הוא שהתחום יתקדם לאט יותר מהחזון. רגולציה בינלאומית סביב בעלות על משאבים בחלל עדיין מתפתחת. השאלה מי רשאי לכרות, מי מחזיק בחומר, איך נמנעים ממאבקים בין מדינות וחברות ומה קורה כאשר גוף פרטי מתחיל לפעול על הירח - כל אלה נותרו בשלב זה שאלות פתוחות. אבל דבר אחד ברור: ככל שהפעילות בחלל תגדל, הצורך לבנות שרשרת אספקה מחוץ לכדור הארץ יעלה.
הכרייה בחלל תהיה כנראה פחות נוצצת ממה שמדמיינים ויותר תעשייתית: מים, מתכות, חומרי בנייה ודלק. אבל דווקא שם נמצאת המהפכה. ברגע שחלק מהתשתית תיבנה בחלל עצמו, האנושות עוברת ממסעות נקודתיים לנוכחות מתמשכת.
- מאסק, בזוס וסין במרוץ לירח: ההזדמנות העסקית של העשור
- המרוץ החדש לירח: האם סין תעקוף את ארצות הברית בדרך לבסיס קבע?
