הפרשה, מתארת בין היתר את סופה של הנהגת העם במדבר, עם מותם של מרים ואהרון, וההחלטה כי משה לא יכנס לארץ. החלפת המנהיגות שהובילה את העם לאורך כל התקופה במדבר, טומנת בתוכה סיפור טרגי בממד האישי לצד מסר חינוכי גדול על היחס שבין המנהיגות לעם.

לאחר שהפרשות האחרונות עסקו בשנה השנייה של עם ישראל במדבר, פרק כ' בפרשה שלנו, קופץ למאורעות השנה הארבעים, האחרונה לפני כניסת בני ישראל ארצה. הפרק פותח במותה של מרים אחות משה ואהרון, ומיד לאחר מכן בתלונות בני ישראל על כך שאין להם מים לשתות, "וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל־הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה לֹא מְקוֹם זֶרַע וּתְאֵנָה וְגֶפֶן וְרִמּוֹן וּמַיִם אַיִן לִשְׁתּוֹת".

בעקבות כך, פונים אהרון ומשה אל הקב"ה שמצווה את משה להוציא מים מהסלע באמצעות דיבור עמו, "וְדִבַּרְתֶּם אֶל־הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן־הַסֶּלַע". על אף זאת, משה לא מדבר אל הסלע אל מכה אותו, "וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת־יָדוֹ וַיַּךְ אֶת־הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים".

העובדה שמשה לא מדבר אל הסלע אלא מכה בו מתבררת כחטא חמור בעיני הקב"ה, שמביא עמו עונש חמור ביותר: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ", כלומר משה לא יכנס לארץ המובטחת. קולמוסים רבים נשתברו בשאלה מה היה כה חמור במעשיהם של אהרון ומשה שהביא לכך שהם לא יוכלו להיכנס ארצה אחרי שהובילו את העם במדבר במשך 40 שנה.

• פרשת דברים: מערכת משפטית שמושתתת על צדק ושוויון
• פרשת מטות-מסעי: אינטרסים זרים לא על חשבון הציבור
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מה חטא משה?

המדרש מביא תשובה מעניינת לשאלה המתבקשת מדוע מי שהובילו את העם בתלאות המדבר לא זוכה להיכנס לארץ: "אמר לו הקב"ה למשה באיזה פנים אתה מבקש ליכנס לארץ משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן ביקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך אמר לו המלך אם את נכנס עכשיו מה יאמרו הבריות שאתה השבית הצאן. אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואת מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין לדור המדבר חלק לעולם הבא אלא תהא בצדן ותבא עמהן".

על פי המדרש, הסיבה שמשה לא נכנס לארץ היא מכיוון שאין זה מתאים שמנהיג העם, יכנס לארץ בזמן שיתר דור המדבר לא זוכה לכך. הדור שלקח חלק ביציאת מצרים, דור המדבר, חטא בחטא המרגלים, ועל כן נגזר עליו למות בטרם הכניסה לארץ. מכיוון שמשה הוא חלק מתוך העם ויש לו אחריות עליהם, דינו שווה אליהם על אף זכויותיו ומעמדו הרם והעובדה שלא לקח חלק בחטא.

> לכל פרשות השבוע

המסר החינוכי העולה מכך הוא עצום, מעבר לכך שהמנהיג נושא באחריות על העם, הוא גם נידון כחלק ממנו, גם אם אין לו חלק או קשר לדברים עליהם נענש העם. נראה לי שהמסר הזה מתאים גם בימינו, כשנדמה שהנראות הציבורית מצד מנהיגי הציבור נעלה וכלל לא קיימת. מנהיגי הציבור הם חלק ממנו, גם אם באופן טבעי יש בינם ליתר הציבור הבדל בדברים מסוימים, חובה עליהם לפעול לאור העיקרון הנלמד מן הפרשה.

• ביטוח לאומי דיגיטלי: לנצח את הבירוקרטיה מהספה
• שנת הקציר של קרנות הפרייבט אקוויטי: מי הציפו ערך ומי עדיין מחכים?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

אך, המסר הזה גם נכון במישור העסקי, בזמן שחברות רבות הוציאו את עובדיהם לחל"ת, המנהלים הבכירים המשיכו לקבל את שכרם והטבות נוספות. על אף, שברור שאין בכך פסול וכי הם קיבלו את שכרם על העבודה שעשו, יכול להיות שיש מקום למחשבה מעט שונה ברוח הפרשה. לפיה, למרות הנסיבות והעובדה שהוצאת העובדים לחל"ת נעשתה בעל כורחם, הרי שוויתור על חלק מההטבות והשכר היו יכולים להתברר כמהלך בעל עצמה ומהלך נכון יותר ושיתופי יותר.