הכתיבה בבלוג משחררת

לאו מילתא זוטרתא היא: יואב צור, עורך מעריב נדרש לעניין ונושא הוא את דברו בע' 2 של עיתונו הלוחמני. אבל אופסי, אין אפשרות להוסיף תגובות. ממה מפחד עורך מעריב?

בידיעות הצעדה מככבת בע' 2-3, אך לא בשער. בישראל היום יש ידיעה על שהצלב האדום לא יבקר את גלעד שליט, ויש צילום של בלון צהוב שיחולק בקניוני ישראל. מי? מה? מו? לא יודעת.

מה יהיה עם הגנרל

רוכב אופניים נהרג

המיליונרים והסטודנטים

ח"ח לקריקטורה של מושיק. יפה מאוד.

קצה האצבעות

אליען לזובסקי חוגגת 50 שנים לגלולה ומחפשת לה אלטנרטיבה. וזה למה? או. לפני שנתיים אמר לה הגינקולוג: מותק, את מעשנת כמו ארובה. או סיגריות או גלולות. חביבתי בחרה באפשרות ההגיונית יותר ולכן הלכה לחפש תחליף לגלולה. כבר בכותרת המשנה אני רואה את הבעיה: "... והקונדום, כידוע, מקלקל את ההנאה" את ההנאה של מי? של 50% מקוראי הכתבה, לכאורה, או של 100% ממושא הכתבה, כלומר, הנשים, שמבחינתן, סלחו לי, אין שום הבדל, למעט זה שבראש, לא בגוף. וההמשך ברור: גברים כלל אינם חלק במשוואה. כלומר רק במשוואת העונג. האחראית הבלעדית מבחינת הכותבת היא האישה. כאילו באותה מיטה או מעלית או מכונית או מכונת כביסה נמצאות רק נשים עם עצמן. האיבר/ים האחרים בהם משתמשים כו-לם באותו אקט שייכים כנראה לפעוטות, רפי שכל או אוטיסטים, שאינם בני אחריות על מעשיהם, ולכן פטורים מעול מצוות ומחשבות.

מה באמת מענג אותנו? מוסף כלכליסט, רונית צין-קרסנטי. טרם קראתי. ההפניה מעניינת - מה שמענג אותנו זה לא מה שחשבנו.

בעמוד האחרון של מוסף כלכליסט, עליו חתום אסף חנוכה, יש דיוקן של ערבי, כאילו, ושל יהודי, כאילו, ודיוקן של מזרחי, כאילו. מה שכתוב זה יהודי + ערבי = מזרחי. אם זו סאטירה על משהו, היא לא עברה.

טוקבקים

רוב השריפות בארצנו, שריפות יער ושטחים פתוחים, לא קורות מאליהן. דונמים של חורש לא עולים באש אלא מועלים באש ובדרך כלל ביותר ממוקד אחד כך שההשתלטות על השריפות לוקחת זמן רב והנזק מתקבע.

אמנם העיתונות בוחרת צד ומאשימה, בדר"כ, את הטבע האכזרי, אבל בין המקצוענים הדברים ידועים, ולא מאתמול, למרות שכמעט אף פעם לא משקיעים בחקירה ממצה כדי למצוא את האשמים שלא פעם אפילו לא טורחים להסוות את עצמם בכך שמשאירים סימנים גלויים.

וגם אש קולית | 14:14 23/06/10 הבעיה היא לא כבאים. אין אף ארץ בעולם שבה ערבים מדליקים יערות. הם מדליקים כל פעם ב-3-4 נקודות, עושים את זה בימים שיש רוחות חזקות וחום גדול. כבאים לא יכולים להשתלט על זה אפילו שיהיו "אלף כבאים". יש שני פתרונות: 1. לתפוס את המציתים - מה שהמשטרה לא עושה (בקרוב אסביר למה). 2. מטוסי כיבוי. לא אלה הנמצאים היום, יש מטוסים (אמפיביים) שנכנסים לים, פותחים, את המיכל ותוך שניות מתמלאים ושופכים על האש .הקרבה של השריפות לים בישראל היא אידיאלית לכך.

בבקשה, כתבת תחקיר ראויה לכל כלי תקשורת.

מיילבק

בלוגלנד

אומר זאת כך, ידידי, אינני רוצה לעבור עיתון. עיתון בשבילי הוא לא רף שצריך לעבור אותו. אני לא רוצה להעביר את הטקסט לעיתון. הפורמט שאני כותבת מתאים לבלוג. כן, כך בחרתי. נוח לי יותר לכתוב אותו בצורה המשונה הזו, עם הפסקאות, עם הבדיחות (שלפעמים מצחיקות רק אותי, אבל זה מספיק לי), עם התוספת המאוחרת, עם היכולת לטעות בשיקול הדעת (! כן! ולא פעם!) מאשר בעיתון. אני לא רוצה לכתוב בעיתון, אני רוצה לכתוב בבלוג. אני רוצה לכתוב כך ולא אחרת. אתה צריך להבין את זה, קובי. וגם אם בעיניך ובעיני רבים זה הישג לעבור מבלוג לעיתון, אצלי זה בדיוק להפך. הכתיבה בבלוג משחררת. כן, אני יכולה לטעות, אבל גם לתקן באותה מהירות, ולהראות לקוראים את התהליך. אחד הדברים שיפים בבלוג זו השקיפות. כך לטעמי. ואני חושבת, או לפחות משתדלת להיות הכי שקופה פה עם הקוראים. ועם עצמי.

בלוג חדש למעצבת גלית שבו. שווה בדיקה.

דרושות נשים מרביצות