הכתיבה בבלוג משחררת
צהוב לי
מעריב ממשיך בקמפיין הסרט הצהוב.
היום, אולי בגלל הביקורת של אתמול, שלושת הטנורים, כלומר התורמים, שהפכו לקוורטאט: רמי לוי, איתוראן, סאני תקשורת ודליטקס, מוזכרים רק בע' 3, ולא בשער. אבל מוזכרים-מוזכרים, בשמנוניות יתרה.
לאו מילתא זוטרתא היא: יואב צור, עורך מעריב
אבל אופסי, אין אפשרות להוסיף תגובות. ממה מפחד עורך מעריב?
בידיעות הצעדה מככבת בע' 2-3, אך לא בשער.
בישראל היום יש ידיעה על שהצלב האדום לא יבקר את גלעד שליט, ויש צילום של בלון צהוב שיחולק בקניוני ישראל. מי? מה? מו? לא יודעת.
מה יהיה עם הגנרל
איך הכתב מייקל הייסטינגס השיג ציטוטים כל כך שערורייתיים ממפקד כוחות ארה"ב באפגניסטן, מק׳קריסטל? (שמות גנאי לביידן, לכלוכים על אובמה).
תואמו לו 24 שעות עם המפקד. הוא טס לפריז והיה אמור להתלוות אליו לאפגניסטן, אבל
רוכב אופניים נהרג
בצומת אולגה מפגיעת מונית.
עשר שורות בטור צד במעריב, ע' 19.
נו מה, כל רוכב אופניים שנהרג נעשה מזה טרראם? הגזמתם.
המיליונרים והסטודנטים
במעריב עסקים מספר יהודה שרוני שבעקבות התיקון לחוק, משלמים
ח"ח לקריקטורה של
קצה האצבעות
סופשבוע
בשער, יואב ללום, "אדריכל פרשת עמנואל" (שרי מקובר-בליקוב), מספר מה מנהל התלמוד תורה אמר לאבא שלו בגיל 7: "אמנם כיתה ב' עוד לא מלאה, אבל אין אצלנו מקום לשחורים"
כותרת? כותרת.
אבל מה, אם נקרא את הכתבה יתברר ששעה לאחר מכן, בלחץ של מישהי (רבנית?) שפגשו ברחוב, השתכנע המנהל האהבל, והכניס את הילד לביה"ס, שם למד עד כיתה ח' ואפילו לא זכה ליחס מחפיר.
אליען לזובסקי חוגגת 50 שנים לגלולה ומחפשת לה אלטנרטיבה. וזה למה?
או. לפני שנתיים אמר לה הגינקולוג: מותק, את מעשנת כמו ארובה. או סיגריות או גלולות. חביבתי בחרה באפשרות ההגיונית יותר ולכן הלכה לחפש תחליף לגלולה.
כבר בכותרת המשנה אני רואה את הבעיה: "... והקונדום, כידוע, מקלקל את ההנאה"
את ההנאה של מי? של 50% מקוראי הכתבה, לכאורה, או של 100% ממושא הכתבה, כלומר, הנשים, שמבחינתן, סלחו לי, אין שום הבדל, למעט זה שבראש, לא בגוף.
וההמשך ברור: גברים כלל אינם חלק במשוואה. כלומר רק במשוואת העונג. האחראית הבלעדית מבחינת הכותבת היא האישה. כאילו באותה מיטה או מעלית או מכונית או מכונת כביסה נמצאות רק נשים עם עצמן. האיבר/ים האחרים בהם משתמשים כו-לם באותו אקט שייכים כנראה לפעוטות, רפי שכל או אוטיסטים, שאינם בני אחריות על מעשיהם, ולכן פטורים מעול מצוות ומחשבות.
מה באמת מענג אותנו?
מוסף כלכליסט, רונית צין-קרסנטי. טרם קראתי. ההפניה מעניינת - מה שמענג אותנו זה לא מה שחשבנו.
בעמוד האחרון של מוסף כלכליסט, עליו חתום אסף חנוכה, יש דיוקן של ערבי, כאילו, ושל יהודי, כאילו, ודיוקן של מזרחי, כאילו.
מה שכתוב זה יהודי + ערבי = מזרחי.
אם זו סאטירה על משהו, היא לא עברה.
טוקבקים
כבאי במשמרת | 01:22 24/06/10
"2,000 דונמים חורש עלו באש"
אני רואה שגם פה בבלוג תקשורת מתייחסים לכתוב ביראת כבוד.
רוב השריפות בארצנו, שריפות יער ושטחים פתוחים, לא קורות מאליהן. דונמים של חורש לא עולים באש אלא מועלים באש ובדרך כלל ביותר ממוקד אחד כך שההשתלטות על השריפות לוקחת זמן רב והנזק מתקבע.
אמנם העיתונות בוחרת צד ומאשימה, בדר"כ, את הטבע האכזרי, אבל בין המקצוענים הדברים ידועים, ולא מאתמול, למרות שכמעט אף פעם לא משקיעים בחקירה ממצה כדי למצוא את האשמים שלא פעם אפילו לא טורחים להסוות את עצמם בכך שמשאירים סימנים גלויים.
וגם
אש קולית | 14:14 23/06/10
הבעיה היא לא כבאים.
אין אף ארץ בעולם שבה ערבים מדליקים יערות. הם מדליקים כל פעם ב-3-4 נקודות, עושים את זה בימים שיש רוחות חזקות וחום גדול. כבאים לא יכולים להשתלט על זה אפילו שיהיו "אלף כבאים".
יש שני פתרונות: 1. לתפוס את המציתים - מה שהמשטרה לא עושה (בקרוב אסביר למה).
2. מטוסי כיבוי. לא אלה הנמצאים היום, יש מטוסים (אמפיביים) שנכנסים לים, פותחים, את המיכל ותוך שניות מתמלאים ושופכים על האש .הקרבה של השריפות לים בישראל היא אידיאלית לכך.
בבקשה, כתבת תחקיר ראויה לכל כלי תקשורת.
מיילבק
"נולדתי וגדלתי במרכז הארץ.
מודה שכתושבת המרכז הייתי בטוחה שגבולות המדינה מסתיימים בגבעתיים.
חלפו כמה שנים, בגרתי ונישאתי ועברתי לגור אי שם בצפון ה(לא) רחוק.
מאז שעברתי, אני מגלה יותר ויותר כמה בורות והתנשאות יש לפעמים בתקשורת לגבי כל עיר/ישוב שאינו באיזור ת"א רבתי.
הנה דוגמה אחת שעצבנה אותי לגמרי (אני לא בטוחה מה מרגיז יותר, הבורות, הגזענות, או העובדה שניצב בדימוס אריה עמית אינו מכיר את הארץ.)
החל מ- 1:54:36 (האייטם הוא על נדל"ן ב
בלוגלנד
אני רואה שדן חן מנכ"ל תפוז
(פשוט לא הגעתי לפירמה, מודה)
קובי אריאלי אמר: "עוד לא עלה בבלוגים טקסט שעובר עיתון. הכול נחמד, אבל ממש לא מספיק טוב".
אומר זאת כך, ידידי, אינני רוצה לעבור עיתון. עיתון בשבילי הוא לא רף שצריך לעבור אותו.
אני לא רוצה להעביר את הטקסט לעיתון.
הפורמט שאני כותבת מתאים לבלוג. כן, כך בחרתי. נוח לי יותר לכתוב אותו בצורה המשונה הזו, עם הפסקאות, עם הבדיחות (שלפעמים מצחיקות רק אותי, אבל זה מספיק לי), עם התוספת המאוחרת, עם היכולת לטעות בשיקול הדעת (! כן! ולא פעם!) מאשר בעיתון.
אני לא רוצה לכתוב בעיתון, אני רוצה לכתוב בבלוג.
אני רוצה לכתוב כך ולא אחרת. אתה צריך להבין את זה, קובי. וגם אם בעיניך ובעיני רבים זה הישג לעבור מבלוג לעיתון, אצלי זה בדיוק להפך.
הכתיבה בבלוג משחררת. כן, אני יכולה לטעות, אבל גם לתקן באותה מהירות, ולהראות לקוראים את התהליך. אחד הדברים שיפים בבלוג זו השקיפות. כך לטעמי.
ואני חושבת, או לפחות משתדלת להיות הכי שקופה פה עם הקוראים. ועם עצמי.
בלוג חדש למעצבת
דרושות נשים מרביצות
גיא זהר ציטט שלשום בהיום שהיה את מודעת "מחפשים נשים למשט". אחד מחברי קהילת היום בפייסבוק סיפר שזה חלק מההומור של מועדון לילה, שצילמה שלשום פיילוט.
א-בל, אולי לא אבל אלא להפך: בע' 9 בידיעות יש ידיעה על כך ש-20 לוחמות מג"ב מתאמנות עם אנשי השייטת לקראת המשטים הבאים.
לפני פיזור
אין כמו יפו. "נסיגת קו בלתי צפויה", קריא: הפסקת חשמל, סילקה אותי מהבית בשבע וחצי בבוקר, ודווקא ביום הכי לחוץ שלי השבוע. נשבעת, חמשנים בצפון השבע, ושום קו לא נסוג לגבולות 67'.
והקובץ עליו עבדתי שעה וחצי עד ההפסקה? נקבר במחשב הנייח. מה שמביא אותי למחשבה על דרכי העבודה בעתיד.
זו הסיבה שאין תמונות הבוקר, לא נעים לי לפרוש את כל העיתונים ברחובות, כן?
תתמודדו?
-

בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות
ההלוואות הכי יקרות בבנק מזרחי טפחות; מי הזול במערכת, ועל ההבדל בין ממוצע לחציון ומה הריבית הסבירה על ההלוואות?
השוואה פשוטה בין הריביות שגובים חמשת הבנקים הגדולים בישראל מראה פערים עצומים בין הבנקים, ומתבלט לרעה בנק מזרחי טפחות. כך עולה מהנתונים האחרונים של בנק ישראל וכך גם עלה לאורך כל התקופה האחרונה. בנק מזרחי טפחות הוא הכי גרוע ללווים, הכי גרוע ללוקחי המשכנתאות (ריבית המשכנתא ירדה, עוד לפני החלטת הנגיד)ומסתבר שהוא גם לא בולט במיוחד לחוסכים (ריבית על הפיקדונות נמוכה).
מנתוני בנק ישראל עולה כי הריבית החציונית ללקוחות הבנק היא 11.3%. כלומר, מחצית ממהלווים מקבלים הלוואה בריבית גבוהה יותר ומחצית מתחת לריבית הזו. זו ריבית גבוהה במיוחד, כשבנק הפועלים השני במערכת ביוקר הריביות מספק ללקוחות שלו הלוואה חציונית ב-10.36%. שלושת הבנקים האחרים (לאומי, דיסקונט, הבינלאומי) בריבית חציונית של 8% פלוס.
ההפרש בריביות יכול לנבוע מרמת סיכון שונה של הלקוחות. ככל שהלקוחות "מסוכנים" יותר, כלומר יכולת החזר החוב שלהם מוטלת יותר בספק, אז הבנק ייקח פרמיית סיכון, כלומר ריבית גבוהה יותר. אבל, במספרים גדולים, צפוי (לא בטוח) שהמדגם של האוכלוסייה בין הבנקים די קרוב אחד לשני. כלומר שהסיכון של הלקוחות במזרחי טפחות, פועלים, לאומי, דיסקונט והבינלאומי די קרוב. יש גופים שפועלים במגזרים מסוימים, נראה שמרכנתיל של דיסקונט למשל פועל יותר במגזר הערבי והחרדי. גם מזרחי טפחות פועל במגר החרדי ודתי יותר מאשר אחרים, ועדיין, הסיכון הכולל, גם בשל גודל המדגם, צריך להיות דומה.
אם מסתכלים על הממוצע, ולא על החציון, התמונה נשארת דומה, וגם בחיתוך הזה מזרחי מוביל לרעה עם ריבית של 9.41%. מדובר על אחוז מעל דיסקונט הנמוך במערכת, שממוצע הריבית על ההלוואות שלו עומד על 8.41%. גם בממוצעים, הריבית של בנק הפועלים גבוהה ביחס לשער, עם 9.23% ממוצע. ההפרשים בין בנק לאומי, הבינלאומי ודיסקונט הם נמוכים יחסית, ועומדים על כ-0.4%.
- פועלים עם תשואה להון של 16.7% ורווח נקי של 2.5 מיליארד שקל
- בנק לאומי הרוויח 2.6 מיליארד שקל ברבעון, התשואה 16.2% על ההון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הריבית הממוצעת שונה מהחציון בכך שהיא סוכמת את הממוצע הפשוט של ההלוואות. לוקחים את כל הריביות לפי המשקל של ההלוואות שנקבע על פי סכומי ההלוואות ומקבלים ריבית ממוצעת. במזרחי טפחות היו כנראה לווים גדולים שקיבלו (מן הסתם) הלוואה בריביות נמוכות ולכן הממוצע ירד, אם כי הוא כאמור גבוה מיתר הבנקים.
למעשה,

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"
פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"
מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל
הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.
מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר.
כיבוש מלא של רצועת עזה
בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026. צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית: 0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025, ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.
- כולם מדברים על עלייה לארץ - הוא מדבר על הגירה מהארץ; הכלכלן שמספק תחזית פסימית לשנה הבאה
- מאות כלכלנים במכתב: "עדיין לא מאוחר לעצור את הרכבת לפני התהום"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.