שמח ברמת החי"ל: גיתם BBDO זכה בתחרות ה-SHOWROOM של ידיעות אחרונות
פרסום ’גיתם BBDO’ זכה אמש במקום הראשון בתחרות הקריאייטיב SHOWROOM של ידיעות אחרונות, עם מודעה לרשת ’אופיס דיפו’, שהעניקה ל-4 אנשי קריאייטיב של המשרד אירוח למשך שבוע בניו יורק וכרטיסי כניסה להצגה בברודווי.
למקום השני הגיעו שני משרדי פרסום שזכו בניקוד זהה – גליקמן-נטלר-סמסונוב על מודעה ל’טוטו ווינר’, ומקאן אריקסון על מודעה לרשת ’ניו פארם’ – ו-4 אנשי קריאייטיב מכל אחד מהמשרדים קיבל סופשבוע בברלין.
בנוסף לפרסים, החל ביום שישי הקרוב ולאורך כל השנה יוצגו כל המודעות – שהשתתפו בתחרות ואשר נבחרו ע"י לקוחות המשרדים - במוסף ’7 ימים’ בעמוד שמול הטור השבועי של דנה ספקטור (הצד הפנימי של השער האחורי במוסף). סדר פרסום המודעות יהיה לפי תוצאות הדירוג כפי שנקבע ע"י השופטים, סמנכ"לי הקריאייטיב של משרדי הפרסום שהשתתפו בפרויקט.
פרויקט ה-SHOWROOM הוא פעילות שנתית של ידיעות, שמטרתה חיזוק הפרסום הקריאייטיבי בפרינט. לפרויקט, שהושק במארס האחרון, הוזמנו להשתתף כ-50 המפרסמים הנבחרים של ידיעות אחרונות ו-22 משרדי הפרסום שלהם.
במסגרת הפרויקט נערכה תחרות בין כל המודעות שהוגשו, ואמש הוכרז על הזוכים במסגרת אירוע שנערך במועדון התיאטרון ביפו. במהלך האירוע, שהופק ע"י חברת פרומרקט, התקיימו גם הופעות של להקת משינה ושל הסטנד-אפיסט רמי ורד.
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
