חוזה ענק לכי"ל: תספק ללקוחות בהודו אשלג ב-700 מיליון דולר

החוזה תקף לשנה ומשקף מחיר של 630 דולר לטון אשלג - גבוה יותר מהחוזה העדכני ביותר שנחתם עם הודו. אמיר אדר מהראל: העניין המהותי זה העובדה שאין ירידה בכמות ואף עולה
עדי בן ישראל |

שוק האשלג הרותח ממשיך לפעול לטובתה של כיל, והיום מודיעה החברה על חוזה ענק בהיקף של מאות מיליוני דולרים עם לקוח גדול בהודו, חוזה המשקף עליית מחיר משמעותית לכל טון אשלג.

החברה מסרה, כי כי"ל דשנים התקשרה עם לקוחות בהודו בהסכמי מכירת אשלג לתקופה של כשנה, במסגרתם תספק כיל דשנים מעל ל-1.1 מיליון טון אשלג בהיקף כספי של כ-700 מיליון דולר, קרי 630 דולר לטון - עליית מחיר של 355 דולר לטון לעומת מחירי ההסכם הקודם. יש לציין כי חוזה האשלג האחרון שנחתם מצד חברה רוסית עם לקוחות בהודו שיקף מחיר של 625 דולר לטון.

אמיר אדר, מנהל מחלקת המחקר בהראל פיננסים, ציין כי "הדבר החשוב בדיווח הוא העובדה שהחוזה לא נסגר על מתחת ל-1.1 מיליון טון ואף מעל לכך. זאת בעוד החוזה של כי"ל עם ההודים בשנת 2007 עמד על 1.1 מיליון טון בלבד. לחוזה עם ההודים יש משמעות מיוחדת עבור כי"ל, כיוון שעלויות ההובלה להודו נמוכות יחסית לעלויות ההובלה ליעדים כמו ברזיל או סין, ולכן המרווחים גבוהים יותר".

גלעד שריג מבנק הפועלים מסר כי "הדבר החשוב בסיכום עם ההודים הוא הלחץ שהדבר מפעיל על הסינים. הסגירה של כיל עם ההודים מהווה סוג של חותמת וההנחה היא שסין, שהינה צרכן האשלג הגדול בעולם, תבין שהיא תצטרך להשלים בצורה כזו או אחרת עם העליה ברמות המחירים". גם שריג מזכיר את המרווחים הגבוהים יחסית בחוזה עם ההודים: "די אם נגיד שהפלגה להודו אורכת 10 ימים ואילו הפלגה לרוסיה אורכת 22 ימים בשביל שנבין כמה החוזה עם הודו הוא רווחי יותר בעבור כיל, מדובר על הוצאות הובלה משמעותיות".

בעקבות ההודעה המשמעותית, הופסק המסחר במניית כיל עד מחר (ד').

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)בנק אש. ניר צוק, שמוליק האוזר יו"ר ויובל אלוני מנכ"ל (קרדיט: גדי סיארה)
פרשנות

בנק אש עומד להיכשל - הנה הסיבות

רעש גדול בהשקה היום, אבל לבנק אש של ניר צוק אין בשורה אמיתית; הלוואי והוא היה מייצר תחרות אמיתית. זה יכול להשתנות בעתיד, בינתיים הוא צל חיוור של ההבטחות 

מנדי הניג |

בנק אש היה אמור להביא בשורה לצרכנים. זה לא קרה. אולי זה יקרה בהמשך. אבל הוא בזבז תחמושת על השקה של מוצר נחות ביחס למוצר של הבנקים הגדולים. הסיכוי שיעברו אליו מסה גדולה של אנשים הוא נמוך מאוד. זה עומד מהבחינה הזו להיות כישלון, אבל הוא בהחלט יכול לייצר ערך לקהלים מסוימים שיפתחו חשבון משני לצד חשבון ראשי בבנק המסורתי שלהם.  

 הבנק החדש מציע מודל של חלוקת רווחים ושקיפות עם הלקוחות. אך אין בו משכנתאות, אין בו פעילות של ניירות ערך והוא חסר בשירותים בנקאיים נוספים כמו המרת מט"ח, אפשרות להיות במינוס ועוד. התוצאה: מוצר חלקי שקשה לראותו הופך לחשבון הראשי של הישראלים

הבנק שהוקם על ידי ניר צוק ויובל אלוני, יצא לדרך כמעט שלוש שנים לאחר שקיבל רישיון מבנק ישראל. באירוע ההשקה, הציגו המייסדים מודל של "חלוקה שווה": 50% מהכנסות הריבית על כספי העו"ש יחזרו ישירות ללקוחות, לצד התחייבות מוחלטת שלא לגבות עמלות עו"ש או דמי מנוי.

המרווח הבנקאי עצום, מסבירים מנהלי הבנק וטוענים שהם רוצים לחלוק אותו עם הלקוחות בצורה הוגנת ושקופה. הבנק יהיה כמעט אוטונומי לחלוטין וכמות העובדים בו מעטה - כ-70 לכל היותר. זה אומר שהבנק עשוי להיות עם נקודת איזון סבירה, וכלכלית הוא יצליח, אך מבחינת הצלחה ציבורית - זה לא נראה באופק. 


ומה כן הבנק יציע? שירותי עו"ש בסיסיים, פיקדונות ואשראי בלבד.  הציבור הישראלי אמנם מתלונן לא פעם על עמלות גבוהות ומתסכלות של הבנקים. הציבור גם ממש לא אוהב את הבנקים, אבל הוא בוטח בהם והם נותנים לו יריעה מלאה לצרכים שלו. מה שמחזיק את רוב הלקוחות בבנקים הגדולים הוא תחושת הביטחון העמוקה, המעטפת המלאה והמקיפה של שירותים – החל מהלוואות, משכנתאות, דרך מסחר בניירות ערך מתקדם ועד פתרונות השקעה מגוונים; אשראי גמיש ומט"ח זמין  והנוחות שבקבלת הכל תחת קורת גג אחת, ללא צורך בקפיצות בין פלטפורמות. אחרת, כבר מזמן היתה נהירה לבנק ירושלים שנותן את הריבית הטובה ביותר על פיקדונות. זה לא קורה כי אנשים לא רוצים להעביר לחשבון פיקדון סכום מסוים ולנהל מעין שני חשבונות. הם רוצים את הכל במקום אחד.