נפסלו חשבוניות שליליות מאחר ולא הוכרו כהנחה מסחרית
ע"א 9312/03 כבישי כרמל - ישובי חוף הכרמל בע"מ נ. מנהל המכס ומע"מ המערערת, שותפות רשומה בין אגודת ישובי חוף הכרמל (99%) ובין החברה הכלכלית לפיתוח חוף הכרמל (1%), עוסקת בביצוע עבודות עפר, תשתית ופיתוח מקרקעין. עם לקוחותיה נמנים, בין היתר, המועצה האזורית חוף הכרמל (להלן - המועצה האזורית) והישובים הנמצאים בתחום שיפוט המועצה האזורית (להלן - הישובים). עם לקוחות אלה נחתמו חוזים בהם נקבעו תעריפי העבודה של המערערת. תעריפי העבודה כללו, במרבית החוזים, הנחה על "מחירון דקל", שהנו מחירון מקובל בענף הבנייה והתשתיות. בין שנת 1996 לשנת 1999, בתחילת שנת הכספים העוקבת, העניקה המערערת ללקוחותיה אלה "הנחת מחזור", באמצעות הנפקת חשבונית שלילית. "הנחה" זו באה בנוסף להנחה שנקבעה מראש בחוזה. הסכום השלילי שנרשם בחשבונית חושב תמיד, שנה אחר שנה, על פי אותו אחוז ממחזורו השנתי של הלקוח. הסכום השלילי נרשם לזכות הלקוח בכרטיסו. המשיב פסל את החשבוניות השליליות, שהנפיקה המערערת. הוא סבר כי מדובר ב"הקטנת מחיר עסקה" לשם הפחתת מס והוציא למערערת שומת עסקאות לתקופה האמורה, על פי המחיר החוזי שסוכם בינה לבין לקוחותיה. השגת המערערת בפני המשיב נדחתה. על כך ערערה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. מכאן הערעור. בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פסק מחירה של עסקה הוא כאמור בסעיף 7 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן - החוק). כלל אחר חל במקרים מיוחדים, כאמור בסעיף 10 לחוק. לטענת המערערת המשיב פעל בחוסר סמכות, שכן סעיף 7 לחוק אינו מעניק לו סמכות להתערב במחיר העסקה והסמכות שבסעיף 10 לחוק מחייבת הוכחתם של מבחני סף, דבר בו לא עמד. המשיב טוען כי סמכותו באה לו מסעיף 77 לחוק, המקנה לו סמכות לשום לפי מיטב שפיטתו אם לדעתו "הדו"ח איננו מלא או איננו נכון". הסמכות על פי סעיף 77 לחוק היא ששימשה את המשיב בשומת העסקאות. לפיכך, דין טענות המערערת בענין חוסר הסמכות להדחות. סעיף 77(א) לחוק קובע, בין היתר, כי הגיש חייב במס דו"ח תקופתי ולדעת המנהל הדו"ח איננו מלא או איננו נכון, רשאי המנהל לשום לפי מיטב שפיטתו את המס המגיע או את מס התשומות של החייב במס. צדדים לעסקה מסחרית עשויים להסכים במהלך חיי העסקה ומטעמים מסחריים על הנחות. ואולם, הכותרת שהעניקה המערערת לחשבוניות ("הנחת מחזור") אין בה כדי להכריע את הכף בשאלה האם ענייננו ב"הנחה מסחרית". העובדות והנסיבות מבססות את המסקנה שאין ענייננו ב"הנחה מסחרית". כך למשל, הוכח כי החשבוניות השליליות, במשך כל אותן שנים בהן הונפקו, העבירו את המערערת מרווח להפסד. בנוסף, למרות שלכאורה שיטת ה"הנחה", באמצעות החשבוניות השליליות, הייתה ידועה ללקוחות, לא בא הדבר לידי ביטוי בחוזים שנחתמו. יתר על כן, החשבוניות השליליות הוצאו על ידי המערערת באופן חד צדדי, מבלי שהלקוחות ביקשו לקבל "הנחה" נוספת. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי הנפקת החשבוניות השליליות כמו התבצעה באופן אוטומטי כאשר ההחלטה הפורמאלית של הנהלת המערערת על מתן "ההנחה" באה לאחר הנפקת החשבונית. לאור האמור, החשבוניות השליליות, שהנפיקה המערערת, לא נבעו מטעמים עסקיים-כלכליים ואין לראות בהן "הנחה מסחרית". הדו"ח שהגישה המערערת לא היה אפוא מלא ונכון. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט המחוזי ביחסים המיוחדים שבין המערערת לבין הלקוחות, להם הונפקו חשבוניות שליליות. מורשי החתימה של המערערת הם בעלי תפקידים בכירים במועצה האזורית ויש משמעות מעשית למורשי החתימה, בכל צורת פעילותה של המערערת. ב"הנחה" זכו רק הישובים והמועצה האזורית, אך לא זכו בה "לקוחות מזדמנים". חיזוק נוסף ניתן למצוא בסתירות שבגרסת המערערת. השומה שקבע המשיב, למיטב שפיטתו, התבססה על המחיר החוזי שסוכם בין המערערת לבין לקוחותיה כפי שדווח על ידה, כאשר החשבוניות השליליות אינן נלקחות בחשבון. מדובר במחיר עסקה שכלל הנחה על "מחירון דקל". אין להתערב בשומה שהוציא המשיב למערערת. הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיב שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח. ניתן ביום: 8.9.2005 בפני: כבוד השופט מ' חשין, כבוד השופטת מ' נאור, כבוד השופטת א' חיות. בשם המערערת: עו"ד יעקב קורין, עו"ד משה שקל, עו"ד טלי יהושע; בשם המשיב: עו"ד יהודה ליבליין.
