אין כסף קל: כדי להצליח צריך לקחת אחריות

התנצלות. קורא יקר, כן אתה שעבורו אני כותב, עליו אני חושב מדי יום ועושה את המיטב כדי שייהנה ויפיק תועלת. אני מרגיש צורך להתנצל על הנימה הצינית שתאפיין את הכתבה הבאה. שום דבר לא אישי. אתמול סביב השעה שמונה בערב, החדשות ברקע ואני כותב. באמת שללא כוונות רעות כי אני חף מכאלה. הכול מגיע מאהבה לתחום ולכם.   מרבית האנשים מקשרים את המונח "אושר" עם המונח "עושר". הם יוצאים מנקודת הנחה שככל שיהיה להם יותר כסף כך יהיו מאושרים יותר. הם מביטים בקנאה על כל אחד שיש לו יותר מהם והקריטריון להצלחה וחיים מאושרים מתחיל ונגמר בחשבון הבנק. מבטי הקנאה הופכים את פניהם לירוקים כאשר הם מביטים במרצדס השחורה חולפת על פניהם. אם רק הייתה להם מרצדס הם היו הופכים לאנשים אחרים - רגועים יותר, טובים יותר ומאושרים יותר.

השאיפה לעושר דוחפת לא מעט אנשים לתחומים בהם, לדעתם, אפשר להתעשר מהר. מאחר ורובם שומרי חוק ונורמטיביים, הרי שהם נוהרים לתחום שוק ההון. גם אם מדובר באנשים בתחילת חייהם וגם אם בשלהי, המכנה המשותף לכולם הוא הרצון להתעשר. עד כאן לגיטימי.

מכאן מתחילה הבעיה. למרבית המשקיעים בשוק הזה, למעשה ל-95% שמפסידים בפועל, יש רצון עז לעשות כסף קל. מעבר לכך, כדי להתעשר, לפחות ממסחר בניירות ערך, צריך לקחת אחריות. אלא שהמשקיע הממוצע, שלא נאמר הישראלי הממוצע, נוטה להאשים את כל העולם בכישלונותיו. הממשלה באופן עקרוני אשמה בכל דבר. רק במקרה ידידנו נוהג על רכב משפחתי ולא מתחרה בשומאכר על מסלול המרוצים. 

הוא לא אשם כמובן, אלא נסיבות חייו וכמובן אשתו. רק במקרה ידידנו לא הפך לנגיד בנק ישראל. בתכלס הוא מבין טוב מכולם, רק דרכו לצמרת נבלמה באמצע הדרך על ידי בוס רשע. רק במקרה ידידנו  לא מאמן את מנצ'סטר יונייטד או את ברצלונה. בתכלס יש לו ידע גדול יותר משל אלכס פרגוסון, רק העובדה שכשהוא היה בנערים ג' בגיל תשע ושבר את הרגל מנעה ממנו את הגשמת חלום חייו. והרשימה גבירותיי ורבותי עודנה ארוכה וכואבת.    ומה שונה תחום מסחר ניירות הערך? המשקיע שלא לוקח אחריות, די מפתיע, כבר לא ילד. הוא למד כמה שיעורים בחיים, אבל מכל מיני סיבות, את השיעורים החשובים יותר הוא מסרב להפנים. הוא מתעסק בבורסה. ככה הוא קורא לתחביב שלו - "מתעסק". גילה את הבורסה לפני כמה שנים. ניסה בעצמו וזה לא ממש הלך. עבדו עליו. נו אלה שיושבים שם למעלה ומכוונים את השוק - איך קוראים  להם? לא זוכר בדיוק, לא חשוב. נשבע לכם שהוא קנה את המניות הכי טובות. כן כן את המניות שאתה המלצת עליהם. בגללך קנה. ובגללך הפסיד.   אחר כך הוא גילה את אתרי האינטרנט למיניהם. כל מיני מבינים כותבים שם. וזה בחינם. בחינם זה טוב, לא עולה כסף. בשביל מה להוציא שקל כדי להרוויח כסף. ולא רק אתרי אינטרנט שכל המטומטמים שיש בארץ כותבים. כל האנליסטים האלה שלא מבינים כלום ויש להם רק אינטרס לתקוע אותו. גם המנתחים הטכניים האלה שקוראים בקפה. גם כן אלה. כל יום הוא קורא את כולם באדיקות ולא מאמין לאף מילה. כולם זבל. אבל קונה את המניות שהם ממליצים. מקסימום מה יכול להיות, יש את מי להאשים. עם הזמן גילה המשקיע שלא לוקח אחריות גם את האתרים האמריקניים ששם יש חכמים גדולים, לא כמו פה. רמאים עם עניבות. מחזיק רק מוורן באפט, כל השאר לא ליגה. קשקשנים.

• להשקיע ביפן בעקבות באפט: איזו מניה היא הזדמנות טכנית מצוינת?
• מהם הסימנים המדאיגים הנסתרים ביחס לכלכלת טראמפ?

המשקיע שלא לוקח אחריות מקפיד להיות מעודכן. יש לו כל מיני חברים שהוא אסף עם הזמן. כולם בבורסה. קולים, פוטים וגם קפוטים. מחליפים מידע, מדברים בטלפון, עושים כמה שיחות חברים, קוראים כמה אנליסטים ומקבלים החלטה. כל ההחלטות טובות, התוצאות קצת פחות. למה? לא באשמתו. באשמתם. בטח באשמתם. הם אמרו לקנות אז קניתי. אחד אפילו אמור למכור כיל ואחר כך המניה עלתה 40%. 40% הפסדתי בגללו. זבל. אם רק היה נופל לי לידיים. רק בגללו אני לא מיליונר היום. הוא אשם בכל. טוב לא בהכל, בחלק אשמה גם האישה וכמובן שהממשלה.   המשקיע שלא לוקח אחריות לא למד את אחד השיעורים היותר חשובים של החיים - כדי להתקדם, אתה חייב לקחת אחריות על ההחלטות שלך, לעמוד מאחוריהן. אתה חייב לדעת מה המגבלות שלך ולחזק את הנקודות החלשות. אתה חייב ידע ולעבוד קשה כדי להרוויח כסף בבורסה. אני יודע את זה קורא יקר שלי. אני הייתי כזה פעם. לפני המון שנים כשהייתי באמצע שנות העשרים. לי, נפל האסימון. רק אני אשם ואם זה עושה לך טוב, אז אני מוכן לקחת על עצמי גם את ההפסדים שלך.   ***כל הזכויות שמורות. אין לשכפל, להעתיק, לתרגם, לצלם, להקליט או להעביר בכל צורה שהיא כל חלק מן החומר אלא באישור מפורש בכתב מן המחבר.