הסיפור הבא החל בהתקשרות בין חברה קבלנית לבין חברה מזמינה, לצורך ביצוע עבודות תשתית ובנייה. בין הצדדים נחתם הסכם פאושלי - הסכם שבו נקבע מחיר כולל וחד-פעמי לביצוע כלל העבודות, ללא תמחור לפי ימי עבודה או שעות. אלא שבמהלך העבודות נחתמה גם תוספת להסכם, שבה הוסכם כי חלק מהעבודות יבוצעו על בסיס יומי, לפי מחיר יומי שנקבע מראש. משם התפתחה מחלוקת: הקבלן טען כי עליו לקבל תשלום נוסף לפי התוספת, ואילו החברה המזמינה טענה כי מדובר בתוספת שנחתמה ללא הרשאה מתאימה, או תוך טעות יסודית לגבי טיבה, כך שאין לה תוקף מחייב.

בית המשפט נדרש לשאלה מרכזית אחת: האם יש לראות בתוספת להסכם חלק מההסכם הכולל בין הצדדים, או שמא מדובר במסמך חסר תוקף, שנחתם על ידי גורם שלא היה מוסמך? מכאן נולדה גם שאלה נוספת: מהי המשמעות המשפטית של שליחות מטעם, והאם החברה יכולה להתחייב באמצעות מי שלא הוסמך רשמית לחתום בשמה אך נהג כאילו הוא מוסמך לכך. השופטת שדנה בתיק שמה דגש על כך ש"העובדה כי התוספת להסכם נחתמה לאחר תחילת העבודות, ועסקה בשיטת תמחור שונה מזו שנקבעה בהסכם הפאושלי, מלמדת על קיומה של הסכמה חדשה או על שינוי בהתקשרות המקורית". עם זאת, השאלה היתה האם השינוי הזה מחייב את החברה המזמינה, נוכח טענתה כי נציג החברה שחתם על ההסכמה החדשה חרג מסמכותו.

החברה הנתבעת טענה כי אותו נציג, ששימש מנהל הפרויקט מטעמה, הוטעה לחשוב כי הוא חותם על חידוש ההסכם המקורי, ולא על תוספת שמשנה את מבנה התמורה. לטענתה, הקבלן הציג בפניו את המסמך בצורה שגויה, וכי גם אם אכן חתם עליו, הרי שמדובר בחתימה שנעשתה מחוץ לסמכות ובחוסר תום לב מצד הקבלן. בנוסף, טענה הנתבעת כי ההסכם הפאושלי הוא היחיד המחייב, וכי כל הסכמה אחרת שלא קיבלה אישור בכתב ממנהליה הבכירים, בטלה.

הקבלן: החברה מחויבת במעשי הנציג שלה

מנגד, טען הקבלן כי התוספת להסכם נחתמה לאחר משא ומתן ברור ומודע, וכי נציג החברה פעל כשלוח מטעמה - הן בפועל והן למראית עין. "לא יעלה על הדעת כי חברה תיהנה מפירות העבודה שנעשתה על פי התוספת, תעשה שימוש בתוצאותיה, ולאחר מכן תטען כי החתימה עליה אינה מחייבת", טען הקבלן. לדבריו, גם אם הנציג חרג לכאורה מסמכותו, הרי שמדובר ב"שליחות נחזית" לפי סעיף 14 לחוק השליחות, כך שהחברה מחויבת במעשיו.

• מתווך יזכה בפיצוי המוסכם אף שלא היה גורם יעיל
• טענו שהובטחו להם דירות משודרגות - ביהמ"ש הכריע
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

בית המשפט נדרש אפוא לשתי שאלות עקרוניות: ראשית, כיצד יש לפרש את מערכת היחסים החוזית בין ההסכם הפאושלי לבין התוספת; ושנית, כיצד יש להחיל את הוראות חוק השליחות על מצב שבו חברה טוענת להיעדר הרשאה. בפסק הדין שפורסם צוין כי, "ההבחנה בין הסכם פאושלי לבין תמחור יומי אינה טכנית בלבד, אלא נוגעת ליסודות ההתקשרות בין הצדדים – לשאלת היקף הסיכון, חלוקת האחריות והחישוב הכלכלי של התמורה".