תלה שלושה מזגנים בחזית הבניין, וייאלץ לפרק הכל
המפקח על רישום מקרקעין בנתניה קבע כי, "אין חולק שאלו המזגנים היחידים בחזית", ולנתבע לא היתה תשובה טובה שתסביר למה הוא לא הזיז אותם למסתור הכביסה - כפי שנקבע על ידי הוועד וכפי שעשו שאר השכנים
את הסיפור הבא כל מי שגר בבניין משותף מכיר טוב: שכן אחד מחליט לעשות מה שנוח לו ברכוש המשותף, ושאר בעלי הדירות מגלים את זה רק אחרי המעשה. במקרה הזה, מדובר בבניין ברחוב רבי עקיבא בנתניה, ובבעל דירה שהתקין בעצמו שלושה מנועי מזגנים על הקירות החיצוניים בחזית הבית, ובלי לשאול אף אחד.
נציגות הבית המשותף לא אהבה את זה בכלל, והגישה תביעה למפקח על רישום מקרקעין, בדרישה שהנתבע, יוסף מסיכה, יפרק או יזיז את המזגנים. לפי כתב התביעה, מסיכה, שגר בדירה בקומה השלישית, התקין את המזגנים "על דעת עצמו", בלי לתאם עם הוועד ובלי להביא את הנושא לדיון באסיפה הכללית. לטענת הוועד, ההתקנה פגעה בחזות האחידה של הבניין, והיתה בניגוד להחלטה מפורשת של האסיפה הכללית מה-11 לאוגוסט 2024, שלפיה מזגנים יותקנו רק במסתורי הכביסה או בסמוך אליהם - מקום שבו כל שאר הדיירים כבר התקינו את המזגנים שלהם.
מסיכה, מצדו, לא ראה בזה שום בעיה. הוא טען שהתקנת המזגנים היא שימוש סביר ברכוש המשותף שלא מצריך אישור של אף אחד, שהיא לא פוגעת בחזית הבניין, ובוודאי לא "פגיעה משמעותית". הוא גם ניסה לצייר את הוועד כמי שנוקט כלפיו מדיניות כפולת סטנדרטים, וטען שדיירים אחרים כבר הקימו פרגולות וסככות ששינו את פני הבניין לא פחות. ולבסוף, הוא טען שאין לו את היכולת הכלכלית להתקין מערכת מיזוג מרכזית, כך שלא נותרה לו ברירה אלא להתקין את המזגנים בחזית.
כדי לבחון את המצב בעיניים, המפקח, ארז שטיינברג, יצא בעצמו לביקור בבניין. הרושם שהוא קיבל היה חד משמעי. הוא כתב שמדובר ב"בניין מטופח ומתוחזק היטב", אבל שהתקנת המזגנים של הנתבע "בולטים לעין וחריגים בחזית", בניגוד לכל שאר הדירות, שבהן מנועי המזגנים מוסתרים במסתורי כביסה מיוחדים שממוקמים במרווח שבין חלקי הבניין, בצורה שמזכירה את האות "H", הרחק מעיני העוברים ברחוב. גם על העובדה הזו, ציין המפקח, אין למעשה מחלוקת.
לא היה שום צורך אמיתי להשאיר את המזגנים בחזית
מה שהכריע את הכף היה בעיקר עניין אחד: קיומה של חלופה מעשית. במהלך הביקור התברר שבמסתור הכביסה הצמוד לדירתו של מסיכה כבר מותקנים שני מנועי מזגנים, ונותר שם מקום לעוד - בדיוק כפי שהותקנו כל המזגנים במסתור הכביסה של דירה של חבר אחר בוועד. כלומר, לא היה שום צורך אמיתי להשאיר את המזגנים בחזית. גם הטענה שהעברת המזגנים לא מעשית מבחינת מקום או חום, קבע המפקח, "לא הוכחה כדין, בהיעדר חוות דעת מקצועית התומכת בכך".
המפקח התייחס גם לטענת חוסר תום הלב שהעלה מסיכה בנוגע לפרגולות והסככות של שכנים אחרים. הוא לא התעלם מכך שאכן הוקמו כאלה בבניין, אבל קבע שיש "שוני של ממש" בין זה לבין הצבת מנועי מזגנים על הקירות החיצוניים בחזית. כלומר גם אם דיירים אחרים חרגו בעניינים אחרים, זה לא מכשיר את מה שעשה מסיכה, ולא הופך את התביעה נגדו לתביעת סרק.
מבחינה משפטית, ההכרעה נשענה על סעיף 2 לתקנון המצוי שבתוספת לחוק המקרקעין, שאוסר על בעל דירה לבצע בדירתו שינויים הפוגעים ברכוש המשותף בלי הסכמת האסיפה הכללית, ומגדיר במפורש כי "פגיעה ברכוש המשותף" כוללת גם "פגיעה בחזותו החיצונית התקינה והאחידה" של הבניין. הפסיקה שציטט המפקח קבעה גם שהתקנת מזגנים בחזית לרוב כן נחשבת שימוש סביר, בהתחשב בחום הישראלי, אבל רק כשאין ברירה אחרת, וכשזה לא פוגע בחזות הבניין או במי מהשכנים.
בסופו של דבר, המפקח קיבל את התביעה במלואה. הוא הוציא צו שמורה למסיכה לפרק את שלושת מנועי המזגנים בתוך 60 יום, לאטום את הקירות ולצבוע אותם בגוון ובגימור דומים לקירות הקיימים. ולא לשכוח: המזגנים כן יכולים לחזור, אבל רק במסתור הכביסה של דירתו או בקיר הסמוך לו בלבד. בנוסף, נפסקו הוצאות משפט מתונות יחסית, בסכום של 6,000 שקל לטובת הוועד.
- 1.אנונימי 09/07/2026 12:59הגב לתגובה זומעתה ועד סוף חייו יקדיש כיצד לדפוק את וועד הבית ברשות מסיקה !!!
