משווי של מיליארדים לפשיטת רגל? צו פשיטת רגל ליזם ההייטק משה ינאי נכנס לתוקף
בית משפט השלום בתל אביב קבע כי צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד אחד היזמים הבולטים בתעשיית ההייטק הישראלית נכנס לתוקף באופן מיידי; החוב הראשי לקרן שינטילה מגיע ל-42 מיליון דולר, ולצדו התחייבויות נוספות שמגיעות למאות מיליוני שקלים; הפנטהאוז היוקרתי שלו בתל אביב ונכסים נוספים יימכרו, ועליו הוטלו מגבלות
בבית משפט השלום בתל אביב , באולם של השופט ליאור גלברד, נקבע בעצם כי משה ינאי מהיזמים הגדולים שהיו כאן נכנס להליך של פשיטת רגל. השופט קבע כי צו פתיחת הליכי חדלות פירעון נגד משה ינאי נכנס לתוקף באופן מיידי. ההחלטה מביאה למכירה כפויה של נכסיו המעוקלים ומטילה מגבלות אישיות כבדות על חייו הפיננסיים והעסקיים.
החוב הראשי עומד על כ-42 מיליון דולר לקרן שינטילה הרשומה באיי קיימן, שהועמדה כהלוואה לחברת ההשקעות MII בבעלותו המשותפת עם אשתו המנוחה רחל. לצד זאת, ינאי מחזיק התחייבויות נוספות מצטברות שמגיעות, לפי הערכות, למאות מיליוני שקלים נוספים, בעיקר לבנקים ישראליים ולקרנות מקומיות.
ינאי טוען כי שווי נכסיו הכולל, בארץ ומחוצה לה, עולה בהרבה על סך החובות, ומציג אומדן של כ-1.1 מיליארד דולר. אך טענות אלה נתקלו עד כה בקשיים משפטיים להוכחה מלאה.
קריירה מבריקה: מחלוץ אחסון נתונים לאיש האקזיטים
משה ינאי, שנולד ב-1949 ובנה קריירה בת ארבעה עשורים, נחשב לאחד מחלוצי תעשיית אחסון הנתונים העולמית. בוגר הנדסת חשמל מהטכניון, פתח את דרכו המקצועית בשנות ה-70 בחברת אלביט, שם השתתף בפרויקט ענת שהיה שיתוף פעולה עם ניקסדורף הגרמנית לפיתוח אמצעי אחסון למחשבי מיינפריים תואמי IBM.
ב-1987 הצטרף ל-EMC, ענקית האחסון האמריקאית שהייתה אז בחיתוליה, ומונה לסגן נשיא לטכנולוגיה. תחת הנהגתו פותח מוצר הסימטריקס (Symmetrix), מערכת אחסון מהפכנית שהפכה למוצר הדגל של החברה בשנות ה-90. המערכת כללה חידושים כמו חבילת התוכנה SRDF לגיבוי מרחוק, והובילה את EMC משווי שוק צנוע לעשרות מיליארדי דולרים.
ינאי פרש מ-EMC ב-2001 כאיש עשיר בזכות מניות ב-EMC ותגמולים שוטפים. עם הפרישה, הוא רכש עם שותפו דורון קמפבל את מרכז המחקר הישראלי של EMC, שהפך לחברת דיליג'נט (Diligent) המתמחה בגיבוי נתונים. החברה נמכרה ל-IBM באפריל 2008 תמורת 165 מיליון דולר.
אקזיט מרשים נוסף היה XIV Storage, חברת אחסון נתונים שהקים ינאי מצוות יוצאי תלפיות, שנרכשה על ידי IBM בינואר 2008 תמורת כ-300 מיליון דולר. היו אקזיטים נוספים כשסך הכל, האקזיטים הזרימו לקופתו מאות רבות של מיליוני דולרים ושוויו הוערך במעל 1 מיליארד דולר.
לאחר האקזיטים, ינאי השתלב זמנית ב-IBM בארצות הברית כעמית החברה, אך פרש ב-2010 בעקבות מחלוקת מקצועית סביב פיתוח מערכות XIV. הוא הפנה את מרצו להקמת Infinidat בהרצליה, חברת אחסון נתונים שגייסה ב-2015 כ-150 מיליון דולר לפי שווי של 1.2 מיליארד דולר, הפכה לרווחית תחת ניהולו, ואף נמכרה ללנובו הסינית במאות מיליוני דולרים.
במקביל, ינאי רכש מחצית ממפעל לגין טובופלסט בקיבוץ יגור תמורת 40 מיליון שקלים ב-2010, והקים קרן הון סיכון פרטית בשם מיכל אינטרנשיונל. על שמו רשומים כ-40 פטנטים אמריקאיים בנושא אחסון נתונים,
ההליך המשפטי: מהלוואה פרטית לפשיטת רגל
ההליך המשפטי שהוביל לצו הנוכחי החל לפני חודשים ספורים. במרץ 2025 הגישה קרן שינטילה, גוף השקעות זר הרשום באיי קיימן ומתמחה בהלוואות פרטיות, בקשה לפשיטת רגל נגד ינאי. הקרן טענה שהוא חייב לה כ-36 מיליון דולר, שצמחו ל-42 מיליון עם ריביות, בגין הלוואה שניתנה ל-MII, חברת ההשקעות המשמשת כזרוע הניהולית של תיק ההשקעות שלו ושל רחל, שנפטרה ביולי 2025.
הקרן, המיוצגת על ידי עורכי הדין אמנון ביס ומאיה בן מאיר ממשרד גורניצקי GNY, טענה כי ינאי לא עמד בהתחייבויות הפירעון המיידי, ואף האשימה אותו בהברחת נכסים דרך מכירות מניות בחברות כמו איטורו. מהלכים אלה נתקלו בהכחשות חריפות מצדו ומצד עורך דינו יוסי בן נפתלי ממשרד מטרי-מאירי.
באוגוסט 2025 נחתם הסכם זמני בין הצדדים, שבו התחייב ינאי לפרוע או למחזר את החוב תוך 60 יום, תמורת דחיית הצו. כשלא עמד בתנאים, נכנס הצו אוטומטית לתוקף, למרות התנגדות הממונה על חדלות פירעון במשרד המשפטים למינויו של עו"ד שולי גולדבלט כנאמן.
הנכסים למכירה: מהפנטהאוז בתל אביב ועד דירת פאר במנהטן
הנאמן אחראי כעת למכור את כל הנכסים המעוקלים. ביניהם הפנטהאוז היוקרתי ברחוב אנטוקולסקי בתל אביב, נכס בשטח 390 מ"ר עם מרפסת 250 מ"ר ובריכה פרטית, שבבעלות ינאי ורחל. ינאי ניסה למכור אותו עצמאית באוקטובר 2025 תמורת 58 מיליון שקלים.
נסח הטאבו חושף שעבודים נוספים על הפנטהאוז: משכנתא של 70 מיליון שקלים לבנק לאומי והתחייבות של 10 מיליון שקלים לקרן אמפא קפיטל שבשליטת שלומי פוגל, כנראה למימון רכישת הנכס. השעבודים הללו מסבכים את תהליך המכירה ומעלים שאלות על סדרי הנושים.
לצד הפנטהאוז, בין הנכסים למכירה גם דירת פאר במנהטן בשווי 7.5 מיליון דולר ונדל"ן בבוסטון, שחשפו מסמכי משכנתאות.
במקביל למכירת הנכסים, הוטלו על ינאי מגבלות אישיות מחמירות שמגבילות את חירותו הכלכלית:
- איסור יציאה מהארץ ללא אישור
- סיווגו כלקוח מוגבל בבנקים
- הגבלה על שימוש בכרטיסי אשראי
- איסור על הקמת חברות חדשות או רישום כדירקטור
- חובת התייצבות תקופתית בפני הנאמן להגשת דוחות פיננסיים
- הסדר תשלומים חודשי לקופת הפשיטה
החובות הנוספים: מעבר לקרן שינטילה
החובות אינם מוגבלים לקרן שינטילה בלבד. ינאי מחזיק בהתחייבויות נוספות שלא נחשפו במלואן, כולל הלוואות מבנקים ישראליים וקרנות מקומיות. סכומן הכולל עשוי להגיע למאות מיליוני שקלים, כפי שעולה מהערכות ראשוניות בתיק בית המשפט.
השופט גלברד הדגיש בהחלטתו כי קיים חוב בלתי שנוי במחלוקת של לפחות 32 מיליון דולר, מה שמצדיק את הצעדים. עם זאת, הוא השאיר פתח לאפשרות של הסדרי תשלומים עתידיים אם יוכח שווי נכסים גבוה יותר.
ינאי נותר מחויב להליך שדורש ממנו שקיפות מלאה ושיתוף פעולה, תוך שמירה על טענתו כי מצבו אינו חדלות פירעון אמיתית אלא עיכוב זמני. השאלה המרכזית היא האם שווי הנכסים אכן עולה על החובות, כפי שהוא טוען.
- 2.אנונימי 29/10/2025 05:04הגב לתגובה זועם כל הצער ומקומות העבודה של המפגינם נגד המדינה זו תהיה סופכם. חרפה וסבל אישי.
- אנונימי 29/10/2025 17:16הגב לתגובה זוחבל שהסתבך
- פצ 29/10/2025 07:47הגב לתגובה זושלך זה אחד הדברים היותר הזויים. אפשר גם קצת ממה שאתה לוקח
- אנונימי 29/10/2025 07:29הגב לתגובה זותכין לעצמך כוס מים ולחם עבש לארוחת הבוקר.תלבש בגד נאה שקנית בתשלומים שים עליך גורמט שיש לך מהבר מיצווה כנס למכונית שמיממנת בהלוואה אינסופית שלא תסיים לעןלםוצא אל הפוזה היומית.
- פצ 29/10/2025 13:31שסתם יאכל חמוצים
- 1.עצוב תרם המון להייטק (ל"ת)אנונימי 28/10/2025 23:31הגב לתגובה זו
פתק אחד הפך נכס של 15 מיליון שקל למוקד מחלוקת עזה
בני זוג שחתמו לפני שנים על הסכם ממון שהבטיח חלוקה שוויונית בבית המגורים גילו, עם פרוץ המשבר ביניהם, כי פתק בכתב ידם עומד כעת במרכז סכסוך רכוש מהותי. למרות ההסכמה המקורית על בעלות שווה בנכס, ולמרות טענות האשה כי המסמך נחתם בלחץ וללא הבנה, בית המשפט העניק
תוקף מלא לאותו פתק. המשמעות: הנכס, ששווה 15 מיליון שקל, יישאר רשום ויחולק ביחס של שליש לאשה ושני שלישים לגבר
כמעט שלוש שנים לאחר שהחלו ההליכים המשפטיים בין בני זוג לשעבר, שבית אחד עמד במרכזם, הגיע לסיומו באחרונה שלב נוסף בסאגה המשפטית שמסעירה את הצדדים ומציפה מחדש שאלות על יחסי אמון, הסכמות משפחתיות והמשקל של מסמך אחד פשוט הכתוב בכתב יד. מדובר בבית מגורים ששוויו, לפי חוות דעת שמאית שהוגשה לתיק, מגיע לכ-15 מיליון שקל - נכס שנהפך לסלע מחלוקת בין בני זוג לשעבר, לאחר שחתמו ב-2006 על פתק קצר שהסדיר מחדש את חלוקת הבעלות בו, בניגוד להסכם הממון המקורי שערכו שש שנים קודם לכן.
לפי הסכם הממון משנת 2000, נקבע באופן מפורש כי בית המגורים של הצדדים יהיה משותף לשניהם "בחלקים שווים אף אם הכספים לבנייתו לא באו באופן שווה משני הצדדים". אלא שבחודשים שלפני רכישת הבית, כך לפי גרסת האיש, התברר כי הוריה של האשה, שהיו צפויים להשתתף במימון של רכישתו, אינם מתכוונים לקחת חלק כלל ברכישה. באותו שלב, כך טען, הציב אביו תנאי לתרומתו הכספית - הבית יירשם לא בשוויון, אלא בחלוקה של שלושה רבעים על שם הבן ורבע אחד בלבד על שם האשה. לבסוף הוסכם על חלוקה של שני שלישים לאיש ושליש אחד לאשה.
כאן נכנס לתמונה המסמך הקצר, שעליו חתמו הצדדים ב-3 ביוני 2006. מדובר בפתק שנכתב בכתב יד, שנחשב אז בעיניהם להסכמה פנימית פשוטה, אך קיבל מעמד דרמטי שנים לאחר מכן, כשהקשר עלה על שרטון וההליך הרכושי הגיע לפתחו של בית המשפט. האשה טענה שהמסמך נחתם תחת לחץ, בזמן שהיא אינה מבינה את השלכותיו, ושהוא עומד בסתירה מוחלטת להסכם הממון. מנגד, האיש טען שמדובר בהסכמה טבעית שנועדה ליישב שינוי נסיבות, וששני הצדדים הבינו היטב את משמעותו.
פסק הדין הנוכחי, שהוא השלישי במספר בעניינם של הצדדים, מתמקד בדיוק בשאלה זו: האם למסמך שנחתם ללא ליווי משפטי וללא אישור מבית המשפט, יש תוקף מחייב, והאם הוא גובר על הסכם הממון המקורי? בית המשפט קבע כי התשובה לכך היא חיובית.
- נדחו טענות אשה לקבלת 800 אלף שקל ממכירת דירה משותפת
- בזמן שפדתה פנסיה לצמצום המשכנתה, הוא היה עם אחרת
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
רק הוריו של הבעל נשאו בעלות הרכישה והבנייה
כבר בפתח נימוקיה, הדגישה השופטת אליה נוס כי המסמך נבחן תחילה מההיבט הראייתי: כיצד נחתם, מה היתה כוונת הצדדים בעת חתימתו, ומה עלה מהעדויות ומהמסמכים שסבבו את רכישת הבית. האיש העיד כי ההבנה המקורית ביניהם היתה שהמימון יתחלק בין משפחות הצדדים, ולכן ירשמו בעתיד את הבית בחלקים שווים. ואולם כשהדבר לא התממש, וכשהתברר שהוריו בלבד נושאים בעלות הרכישה והבנייה, נוצר צורך בעדכון ההסכמות. לדבריו, "העלינו את זה על הכתב, לא בניסוח של עו"ד", והוא הדגיש כי הדברים נכתבו "באווירה טובה... והכרת הטוב שאנחנו הולכים לקבל במתנה בית מהניילונים".
צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך
שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר
ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"
בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.
הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.
הפגמים בצוואה לא היו שוליים
הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.
- הבת התערבה בעריכת הצוואה - מה קבע ביהמ"ש?
- ביקש לפסול את צוואה שלטענתו נוגדת מסורת תימנית
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.
