הלוואה
צילום: FREEPIK

קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את תביעתו של טל ארביב, שרכש רבע מהזכויות בדירתה של קרין ספיר ביטון ב-2017 כדי למנוע את מימוש הנכס ופינוי אמה בידי הבנק. הנתבעת טענה כי ההסכם בטל עקב עושק והטעיה, אך השופט נפתלי שילה קבע כי היא עצמה יזמה את המכירה, קיבלה את מלוא התמורה ושיתפה פעולה במשך חמש שנים - ורק לאחר סכסוך אישי ניסתה להתכחש להסכם

עוזי גרסטמן | (6)

בינואר 2017 מצא את עצמו טל ארביב עומד בפני החלטה לא פשוטה. חברו, עו״ד אלי שיליאן, פנה אליו בבקשה יוצאת דופן: לסייע לקרובת משפחתו, קרין ספיר ביטון, שנקלעה לקשיים מול הבנק הבינלאומי הראשון. הבנק כבר פתח תיק הוצאה לפועל למימוש דירה ברמת גן, שבה החזיקה ביטון ברבע מהזכויות, ועמד לפנות את אמה, מרים, שהתגוררה באחת היחידות. התנאי שהציבה ביטון למכירת חלקה היה ברור - בתוך ימים ספורים יש להעביר לבנק כ-191 אלף שקל כדי לסלק את יתרת המשכנתא ולהציל את הדירה ממימוש. באותם ימים הדירה היתה רחוקה ממצב מושלם: היא נשאה עיקולים רבים, הזכויות בה עדיין לא נרשמו על שם ביטון ובעלה לשעבר משה, היה צו הריסה בגין בנייה בלתי חוקית, והתשתיות שלה סבלו מרטיבות ובעיות חשמל ואינסטלציה. למרות ההתלבטות, ארביב נענה להצעה, מתוך הבנה שמדובר לא רק בעסקה כלכלית אלא במעשה הומניטרי - מניעת פינוי של אשה מביתה.

ההסכם נחתם ב־25 בינואר 2017. נקבע כי ארביב ישלם 300 אלף שקל, מתוכם יעבור הסכום הנדרש לבנק והיתרה תועבר לביטון. מרים חתמה בשולי ההסכם והצהירה על שיתוף פעולה ברישום הזכויות. לבקשת ביטון, ההסכם נשמר בסוד, כדי שבעלה לשעבר לא יידע. בתוך ימים ארביב העביר את מלוא הכספים, בתחילה לבנק, ואחר כך לחשבונו של פנחס, בן זוגה של ביטון, מכיוון  שחשבונה היה מעוקל. הוא אף ויתר על שני מועדי שכר דירה ראשונים לטובתה, כדי להקל על מצבה הכלכלי.

ביוני אותה שנה העבירה ביטון את מפתחות היחידה לארביב, וזה החל לגבות את דמי השכירות ולהחזיק בנכס. במשך חמש שנים לא נשמעה מצדה שום טענה, ובמהלך התקופה השקיע ארביב עשרות אלפי שקלים בשיפוץ ובתיקון הליקויים. אפילו כשביטון ובעלה ביקשו ממנו הלוואות נוספות, הוא נעתר פעם אחת, אך כשסירב להמשיך לסייע - חל המפנה.

ביוני 2021 קיבל עו״ד שיליאן מכתב מבא כוחה של ביטון, שבו נטען כי היא מעולם לא מכרה את זכויותיה. בהמשך טענה ביטון בבית המשפט כי ההסכם נחתם תחת עושק, מרמה והטעיה. לדבריה, שיליאן וארביב הציגו בפניה מצג שווא כאילו אין דרך אחרת למנוע את הפינוי, בעוד בפועל ניתן היה להמשיך לשלם את המשכנתא מתוך שכר הדירה. היא הוסיפה כי המחיר, 300 אלף שקל, היה נמוך בהרבה מערך השוק, וכי היא לא הבינה על מה חתמה, לא קיבלה עותק מההסכם ולא היתה מיוצגת.

השופט נפתלי שילה בחן את גרסאות הצדדים והעדים, ודחה את טענות ההגנה אחת לאחת. הוא קבע כי שלושת התנאים לעילת עושק - מצוקה, ניצול ותנאי חוזה גרועים - לא התקיימו. "הנתבעת לא הוכיחה שהיתה במצוקה כזו שהסיטה את שיקול דעתה", ציין, והוסיף כי דווקא היא ופנחס היו אלה שפנו לשיליאן והציעו את העסקה במחיר שקבעו בעצמם. שיליאן, שהכין את ההסכם ללא תמורה, העיד כי הסביר לביטון את מהותו הן במעמד החתימה והן במועד החתימה של מרים. לדבריו, המניע של ביטון היה רצון אמיתי להציל את אמה מפינוי. ההסכם אף כלל סעיף המפרט את מצב הדירה, לרבות רטיבות, עיקולים וצו הריסה, והגן על זכויותיה של המוכרת.

גם טענת המחיר הנמוך נדחתה. חוות הדעת השמאית שהגישה ביטון לא נבחנה לגופה, לאחר שהשמאי לא התייצב לחקירה, אך השופט ציין כי גם על פיה, שווי רבע הדירה היה אז 385 אלף שקל - פער שאינו קיצוני, בייחוד נוכח מצבו הפיזי של הנכס, הריבוי בבעלים והיעדר רישום זכויות. ארביב, קבע השופט, לא ניהל מו״מ על המחיר אלא שילם את התמורה שביקשה המוכרת, שידעה היטב מה היא עושה.

לגבי הטענות בדבר המרמה והקנוניה, קבע השופט כי לא הובאה כל ראיה ממשית. עדויותיהם של ביטון, פנחס ומרים נמצאו בלתי מהימנות, רצופות סתירות והתכחשות למסמכים שצורפו על ידם. כך למשל, ביטון טענה שאינה יודעת אם המשכנתא נפרעה, אף שבהסכמים שחתמה ציינה מפורשות כי כך היה. בחקירתה אף העלתה גירסה חדשה שלפיה הכסף שקיבלה היה הלוואה בלבד, בניגוד מוחלט לגרסאות הקודמות. עוד נקבע כי ביטון השתהתה באופן קיצוני בהעלאת טענותיה - חמש שנים לאחר החתימה - בניגוד לחוק המחייב הודעת ביטול בזמן סביר. במהלך כל התקופה היא מסרה את המפתחות, לא שילמה משכנתא, ולא דרשה דמי שכירות מהיחידה.

קיראו עוד ב"משפט"

השופט גם דחה את הטענה שההסכם חסר תוקף משום שלא אושר בידי כונס הנכסים. שיליאן העיד כי פירעון המשכנתא נעשה בתיאום עם הכונס ובאישורו, ואף קיבל ממנו מכתב כוונות. העובדה שהמשכנתא עדיין לא נמחקה מנסח הרישום אינה מלמדת שלא נפרעה בפועל.

בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי ההסכם נכרת "תוך גמירות דעת מלאה וללא כל פגם בכריתה". ארביב, פסק השופט, זכאי להירשם כבעלים של רבע מהדירה, ועורך דינו מונה לכונס נכסים לצורך הרישום. עוד חויבה ביטון לשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 75 אלף שקל. מה שהחל כמחווה של רצון טוב כדי למנוע פינוי של אם מביתה, הסתיים בשורת הכרעות משפטיות חד־משמעיות, ובאישור ההסכם שעמד במרכז המחלוקת.


מדוע בחר התובע להיכנס לעסקה עם כל כך הרבה סיכונים - עיקולים, צו הריסה ובעיות בנכס?

מפסק הדין עולה כי המניע המרכזי של התובע לא היה כלכלי גרידא, אלא חברי והומניטרי - לסייע להצלת אמה של הנתבעת מפינוי. למרות מצבו הבעייתי של הנכס והעובדה שלא נרשם על שם הבעלים בפועל, הוא הסכים לשלם את המחיר שנקבע על ידי הנתבעת, מבלי להתמקח, מתוך רצון למנוע את מימוש המשכנתא.


כיצד התנהל ההסכם בפועל, ללא רישום בטאבו והערת אזהרה?

ההסכם אכן לא דווח לרשויות המס ולא נרשמה הערת אזהרה. עו״ד שיליאן, שייצג את שני הצדדים בעריכת ההסכם בלבד, ציין מראש כי אינו מטפל בהמשך הרישום והמליץ לצדדים להיעזר בעורך דין נוסף. הנתבעת הסכימה לכך, ואף ביקשה לשמור על סודיות מול בעלה לשעבר, מה שהוביל לעיכוב בפעולות הרשמיות.


מדוע בית המשפט לא קיבל את טענות העושק וההטעיה של הנתבעת?

השופט קבע כי הנתבעת לא הוכיחה שהייתה במצוקה כה חמורה שהשפיעה על שיקול דעתה, ולא הוכיחה ניצול מצד התובע. להיפך – היא הייתה זו שיזמה את המכירה וקבעה את המחיר. בנוסף, לא הוכח שמחיר העסקה היה נמוך מהמקובל לאור הנסיבות.


מה היה חלקו של כונס הנכסים בסיפור?

הנתבעת טענה שההסכם בטל משום שלא אושר על ידי כונס הנכסים שמונה למכירת הדירה. אך העדות של עו״ד שיליאן, שהתקבלה כמהימנה, הבהירה כי פירעון המשכנתא נעשה בתיאום עם הכונס ובאישורו - מה שסתר את טענות הביטול.


כיצד השפיעו עדויות העדים על ההכרעה?

בית המשפט מצא סתירות וחוסר עקביות בגרסאות הנתבעת, בן זוגה ואמה. כך למשל, הם התכחשו למסמכים שצירפו בעצמם, שינו גרסאות במהלך החקירה וטענו טענות הסותרות הודאות קודמות בכתב. העדויות האלה פגעו באמינותם וחיזקו את גרסת התובע.


האם יוכל התובע לדרוש גם פיצוי נוסף או גביית דמי שכירות ממי שתפס את היחידה?

פסק הדין עסק רק בזכויות הבעלות ברבע הדירה. עם זאת, השופט ציין כי סביר שלאחר שזכויותיו יירשמו, התובע יוכל לנקוט הליכים נפרדים לגביית שכר דירה שמגיע לו ממשה, שתפס חזקה על היחידה ב-2021.


מה המשמעות של מינוי עורך הדין של התובע ככונס נכסים לצורך רישום הזכויות?

מינוי זה מאפשר לעורך הדין לפעול בשם בית המשפט להשלמת כל הפעולות הנדרשות לרישום הרבע על שם התובע, כולל טיפול באישורי מס, תשלומים לרשויות והגשת המסמכים ללשכת רישום המקרקעין - גם ללא שיתוף פעולה מצד הנתבעת.

תגובות לכתבה(6):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 6.
    אנונימי 20/08/2025 18:53
    הגב לתגובה זו
    אל תעזרו לאף אחד כולם אפסים כשמגיע תורם לעמוד בעסקה
  • 5.
    אנונימי 18/08/2025 06:34
    הגב לתגובה זו
    מתי שהיה טוב שהציל אותם איזה חמוד איזה אדם טוב פעם אחת אמר לא אין לי אפשרות עכשיו אז היתהפכו אליו כל סטייק עכשיו שפשפו 75000 שח וגם שילמו לעוד שלהם בקיצור תמכרו עוד 14 מהנכס יש צדק
  • 4.
    יובל הממוקד 17/08/2025 12:27
    הגב לתגובה זו
    מה שמוכיח שהצד המסכן או העני או החלש הוא לא בהכרח הצד הצדיק או הצודק.פשוט אנשים רעים. נצלנים וגזלנים חסרי מצפון.
  • 3.
    אנונימי 17/08/2025 10:55
    הגב לתגובה זו
    כי הבנקים כבר לא עושים
  • 2.
    אנונימי 17/08/2025 00:55
    הגב לתגובה זו
    למרות שמדובר על יישוב אחר@ בקיבוצים בסביבה לרוב סובלים מהרוכשים בהרחבות מהצעקות והמוזיקה שהביאו כנדוניה לקיבוץ!8
  • 1.
    אנונימי 16/08/2025 17:26
    הגב לתגובה זו
    עזר ועכשיו ניסו לדפוק אותו בהמותמגיע להם שיזרקו אותםאמא לרחוב
שופטת בית משפט
צילום: Photo SaUl Bucio on Unsplash

הקונים עצרו את התשלומים על הבית, אך המוכרת הפסידה במשפט - הנה הסיבה?

עסקת מכר לבית פרטי במיתר נהפכה למאבק משפטי ממושך, כשמוכרת דרשה מאות אלפי שקלים בטענה להפרת הסכם. היא צדקה, אבל...

עוזי גרסטמן |

הסיפור הבא התחיל, כמו לא מעט עסקות נדל"ן בישראל, ברצון למכור בית ולהמשיך הלאה. בית מגורים במיתר, עסקה שנחתמה בינואר 2022, סכום של יותר מ-3 מיליון שקל, לוח תשלומים מדורג, והתחייבות ברורה מצד המוכרים להעביר נכס נקי מעיקולים. אלא שמאחורי החתימות והסעיפים המשפטיים הסתתרה מציאות מורכבת יותר: חובות עבר, הליכי הוצאה לפועל, ועיקולים שהוטלו בזה אחר זה. כשהקונים עצרו את התשלומים, והמוכרת פנתה לבית המשפט בדרישה לפיצויים מוסכמים ולדמי שכירות, נדרש השופט יניב בוקר, סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, להכריע מי באמת הפר את ההסכם, ומתי.

בפסק דין מפורט, שניתן באחרונה, קבע בית המשפט כי המוכרת היא זו שהפרה את ההסכם באופן יסודי, כבר בשלב מוקדם, כשלא הסירה עיקול שהוטל על הנכס במועד שנקבע בהסכם. בעקבות כך, נקבע כי הקונים היו רשאים לעצור את התשלומים, ולא ניתן לחייבם בפיצויים או בדמי שכירות. התביעה נדחתה, וגם התביעה שכנגד של הקונים נדחתה, אך המוכרת חויבה לשלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של עשרות אלפי שקלים.

העובדות עצמן לא היו שנויות במחלוקת. הצדדים חתמו ב-11 בינואר 2022 על הסכם מכר למכירת בית המגורים במיתר. המוכרים היו בני זוג לשעבר, והקונים - זוג שרכש את הבית במחיר שנקבע על 3.075 מיליון שקל. ההסכם כלל חמש פעימות תשלום, חלקן ישירות לבנקים ולנושים, וחלקן למוכרים עצמם. כבר במעמד החתימה היה ידוע על עיקול אחד, בסכום של כ-484 אלף שקל, והקונים שילמו אותו ישירות ללשכת ההוצאה לפועל, כפי שנקבע בהסכם.

אלא שלאחר מכן, כך עלה מהראיות, הוטלו עיקולים נוספים על הנכס, בגין חובות של אחד המוכרים. כאן החל הסכסוך. המוכרת טענה כי הקונים חדלו לשלם את התמורה במשך כשנה, אף שתפסו בעלות על הבית והתגוררו בו, ולפיכך הפרו את ההסכם הפרה יסודית. היא דרשה פיצויים מוסכמים בסכום של יותר מ-300 אלף שקל, וכן דמי שכירות עבור תקופת המגורים בנכס.

הכניסה לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער נזקים

מנגד, הקונים טענו כי עצרו את התשלומים כדין, משום שהמוכרים הפרו את התחייבותם החוזית להסיר עיקולים בתוך פרק זמן קבוע. לדבריהם, ההסכם קבע במפורש כי אם יוטל עיקול על זכויות המוכרים בדירה, “הקונה יהא פטור מהמשך התשלומים על פי הסכם זה עד להסרתם”. עוד הם טענו כי כניסתם לבית נעשתה בהסכמה, כדי למזער את נזקיהם, לאחר שהמוכרים לא עמדו בהתחייבויותיהם.

פסיקת בית משפט גזר דין פטיש שופט פרקליטות
צילום: Istock

מכתב אחד, טעות אחת - ופיצוי חלקי בערעור

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה, שדחה תביעה בעקבות משלוח מכתב שגוי על תביעה למזונות, התקבל בחלקו במחוזי. בית המשפט קבע כי אף שהמוסד לביטוח לאומי אינו אחראי למריבה המשפחתית שפרצה בעקבות חשיפת המכתב בפני אשתו, עצם משלוח המכתב וקריאתו גרמו לתובע עוגמת נפש המצדיקה פיצוי

עוזי גרסטמן |

בערב קיץ של יולי 2021 נפתח בתיבת הדואר האלקטרוני של מחמד אבו גריבה מכתב רשמי הנושא לוגו מוכר וכותרת מטלטלת: "תביעה למזונות". על פניו, מדובר במסמך שגרתי של רשות ציבורית, כזה שמגיע לאלפי אזרחים מדי שנה. אלא שבמקרה הזה, השורות היבשות נהפכו בן־רגע לזרז של סערה אישית ומשפחתית, שהובילה להליך משפטי ממושך, לדחיית תביעה בבית משפט השלום, ולבסוף גם לערעור שהתקבל בחלקו בבית המשפט המחוזי מרכז לוד.

המכתב, שנשלח על ידי המוסד לביטוח לאומי, נשא את שמו וכתובתו של המערער, וציין כי התקבלה "בקשה לתשלום עפ"י חוק המזונות", כולל מסמכים כמו "פרוטוקול דיון והחלטה מישיבת בית הדין או בית משפט לענייני משפחה". עבור אדם נשוי ואב לשלושה ילדים, שלא היה מעורב מעולם בהליך מזונות כלשהו, היה זה מסמך מבלבל ומטריד. ימים ספורים לאחר מכן, בעקבות פניותיו, נשלח אליו מכתב נוסף שבו הובהר כי מדובר בטעות, כי "התביעה לא הוגשה על ידך", וכי היא נמחקה ממערכות הביטוח הלאומי. "צר לנו על עגמת הנפש", נכתב באותו מכתב מתקן.

אלא שההתנצלות, כך טען המערער, הגיעה מאוחר מדי. לטענתו, קבלת המכתב השגוי הציתה מריבה קשה בינו לבין אשתו. הוא תיאר האשמות קשות, התעלפות, עזיבה של הבית עם הילדים, ואף מעורבות של בני משפחה נוספים. המכתב, לדבריו, לא נותר בין קירות הבית, אלא הועבר גם ליועץ המס שלו, שם הוא זכה להערות עוקצניות. מכאן קצרה היתה הדרך להגשת תביעה רחבת היקף, בסכום כולל של 135 אלף שקל, שנשענה על שורה ארוכה של עילות: לשון הרע, פגיעה בפרטיות, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, פגיעה בכבוד האדם ועוד.

השופט אריאל ברגנר מבית משפט השלום בפתח תקווה, בחן אחת לאחת את העילות - ודחה את כולן. בפסק הדין נקבע כי יסוד הפרסום, שנדרש לצורך קיומה של עוולת לשון הרע, אינו מתקיים במקרה הזה. המכתב, כך נקבע, נשלח למערער בלבד, באמצעות מערכת מקוונת הדורשת קוד חד־פעמי לפתיחה, והמשיב לא פרסם אותו לאדם אחר מלבד הנפגע. העובדה שאשתו של המערער נחשפה לתוכן, נבעה מהתנהלותו שלו, ולא ממעשה של הביטוח הלאומי. "אין מקום לחייב את הנתבע על הסכמה זו של התובע אשר הוא בעצמו אפשר את פרסום המכתב לאשתו", כתב בית המשפט בהחלטתו.

לא נמסר מידע אישי של המערער לאחרים

גם יתר העילות נדחו. נקבע כי לא הוכחה פגיעה בפרטיות, שכן לא נמסר מידע אישי של המערער לאחרים, וכי הטענות בדבר הפרת חוזה, פגיעה בכבוד האדם או הגנת הצרכן נטענו בדיעבד, ללא תשתית עובדתית מספקת. לעניין הרשלנות, אמנם הוכרה חובת זהירות מושגית של הביטוח הלאומי כלפי המבוטחים, אך בית המשפט קבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הטעות לבין הנזקים הנטענים. בסופו של יום, נדחתה התביעה כולה, והמערער חויב בהוצאות משפט בסכום כל 6,000 שקל.