לייטיקו הישראלית גייסה 27 מיליון דולר
חברת הסטארט אפ לייטיקו (Lightico) המפתחת מערכות דיגיטליות לאינטראקציה עם לקוחות פרטיים, הודיעה היום על גיוס נוסף של 14 מיליון דולר לסבב B בהובלת Capital One Ventures שמגדיל את הסבב ל-27 מיליון דולר, לסבב הנוכחי הצטרף בנק פועלים 0.42%
מדובר בהשקעה השנייה של Capital One Ventures בלייטיקו תוך פחות משנה אחרי שהבנק עצמו הטמיע את הפתרון של לייטיקו לדיגיטליזציה של האינטראקציות שלו עם לקוחותיו. בסבב B השתתפו גם Oxx, Harmony, Lool Ventures, Crescendo Venture Partners, Mangrove Capital Partners ו-Spinach Angels.
פלטפורמת הענן של לייטיקו להשלמת תהליכים דיגיטליים (Digital Completion Cloud) בשוק ה-B2C מאפשרת לחברות לאסוף חתימות דיגיטליות של לקוחות פרטיים, לאסוף מסמכים, לבצע זיהוי ואימות משתמשים לקבל תשלומים ולבצע פעולות נוספות דרך חלון צ'אט מאובטח ומשותף הזמין דרך הדפדפן בכל מכשיר נייד של הצרכן.
לייטיקו מעסיקה כיום כ-100 עובדים ועובדות במשרדיה בתל אביב ובארה"ב. החברה צפויה לגייס בחודשים הקרובים כ-30 עובדים ועובדות נוספים ובמהלך השנה הבאה היא מתכננת להכפיל את מצבת העובדים בישראל להיקף של 200 עובדים.
- חובות של 800 מיליון אירו והפסדי ענק: האם אינטר בדרך לפשיטת רגל?
- אינטר מזנקת ב-24% אחרי שהודיעה שתגייס 38 מיליון שקל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
צרפת, בריטניה וקנדה בדרך להכרה במדינה פלסטינית – אז מה?
מהם התנאים להגדרת מדינה, האם יש משמעות לכך שמדינות מכירות במדינה פלסטינית, מהם הפתרונות לסכסוך, האם הם אפשריים
שינוי טקטוני מתרחש במערכת היחסים הדיפלומטית של ישראל עם בעלות בריתה המסורתיות. צרפת הודיעה כי בספטמבר תכיר רשמית במדינה פלסטינית, בעוד בריטניה וקנדה התחייבו עקרונית לצעד דומה בכפוף לתנאים מסוימים. המהלך המתואם מסמן סדק עמוק בחזית המערבית ומעמיד את ארצות הברית, הדבקה בעמדתה שמדינה פלסטינית יכולה לקום רק במסגרת הסכם שלום ישיר, בעמדת מיעוט.
הצעד האירופי-קנדי אינו מתרחש בחלל ריק. כ-150 מדינות ברחבי העולם כבר מכירות בפלסטין, והרשות הפלסטינית מקיימת נציגויות דיפלומטיות בעשרות בירות. אלא שעד כה, הגוש המערבי, בהובלת וושינגטון, היווה חומה בצורה נגד ההכרה. כעת, החומה הזו מתחילה להתפורר, ועימה ההערכה הישראלית בדבר תמיכה מערבית אוטומטית ובלתי מותנית.
מדינה על הנייר, כיבוש במציאות
הפרדוקס הפלסטיני חושף את הפער בין המשפט הבינלאומי למציאות בשטח. על פי אמנת מונטווידאו משנת 1933, ארבעה תנאים נדרשים להגדרת מדינה: אוכלוסייה קבועה, ממשל מתפקד, גבולות מוגדרים ויכולת לקיים יחסים בינלאומיים. הרשות הפלסטינית, במבט ביקורתי, עונה במלואו רק על הקריטריון הראשון.
הממשל הפלסטיני מפוצל ומשותק: הרשות שולטת חלקית בגדה המערבית, בעוד חמאס מחזיק ברצועת עזה מאז 2007. השליטה הצבאית הישראלית באזורי C, כ-60% משטח הגדה, והגבלות הסכמי אוסלו מרוקנים מתוכן את הריבונות הפלסטינית. הגבולות אינם מוסכמים, והיכולת לנהל מדיניות חוץ עצמאית מוגבלת בחוסר שליטה על מעברי הגבול והתלות הכלכלית בישראל.
ובכל זאת, המשפט הבינלאומי והקהילה הבינלאומית בוחרים להתעלם מהפערים הללו. מאז הכרזת אש"ף על הקמת מדינה פלסטינית ב-1988, זרם ההכרות הלך וגדל. ב-2012 העניקה העצרת הכללית של האו"ם לפלסטין מעמד של "מדינה משקיפה שאינה חברה", דרגה אחת מתחת לחברות מלאה, אך צעד סימבולי משמעותי שפתח דלתות לארגונים בינלאומיים ולבית הדין הבינלאומי בהאג.
