הצד הטכני של המטבע

דולר- שקל - הצד הפונדמנטאלי של המטבע

מדד המחירים לצרכן עלה ב-0.5% בחודש יולי, נמוך מצפי האנליסטים שצפו עלייה של -0.8%. הסעיפים הבולטים זינוק של 7% במחיר הירקות הטריים ברקע לתנאי מזג אויר קשים הפוגעים ביבולים בצורה ניכרת. מחירי ההלבשה וההנעלה צנחו ב-9%. מחיר הדיור ממשיך לעלות, הפעם ב-1%. התקררות האינפלציה יחד עם חוסר הוודאות השוררת בשווקים ברחבי העולם יאפשרו לפישר לשמור על הריבית על כנה בחודש הקרוב נתון מעודד נוסף אשר התפרסם אמש היה נתון התמ"ג לרבעון ה-2 בישראל. המשק הישראלי הצליח לצמוח בקצב מצוין של 4.7% זאת לאחר צמיחה חיובית של 3.3% שנרשמה ברבעון ה-1 של השנה.

הצד הטכני של המטבע - ניתוח כללי

- איתות דובי עבור הצמד התקבל אמש לאחר פריצת שווא של אזור 3.80 .

- תבנית מסוג "ענן שחור מכסה" נוצרה באזור ההתנגדות 3.80.

- הערכות כי פישר לא יעלה את הריבית בחודש הקרוב לא משפיעות על סוחרי הצמד. חידוש מגמת ההחלשות של הדולר בעולם ישחקו לרעתו גם מול השקל.

- ניתן לצפות למהלך ירידות עד אזור 3.75 בימים הקרובים. פריצה של 3.80 תבטל את התרחיש הדובי.

רמות משמעותיות

רמת התנגדות 2 : 3.90

רמת התנגדות 1 :3.80

ספוט : 3.79

רמת תמיכה 1 : 3.75

רמת תמיכה 2 : 3.70

אירו דולר - ניתוח כללי

- צמרת התמיכה 1.27 מחזיקה מעמד. קו המגמה העולה יחד עם רמת פיבונאצי 50% מהוות תמיכה משמעותית לשוורים.

- ה-CCI מאותת על חזרה למגמת העלייה.

- צפריצה יומית מעל 1.2870 תאשר את המשך הלונג, לפחות עד אזור 1.3.

- שבירת התמיכה באזור 1.27 תבטל את התרחיש השוורי.

רמות משמעותיות

רמת התנגדות 2 : 1.3110

רמת התנגדות 1 :1.2960

פתיחה יומית : 1.2811

רמת תמיכה 1 : 1.2730 שפל משמעותי אחרון , קו מגמה עולה , פיבו 50% .

רמת תמיכה 2 : 1.2460

אסטרטגיה לימים הקרובים - חיפוש אחרי מהלך לונג בפריצה של 1.2870. יעדים 1.2950, 1.3020, 1.3260.

דולר - קאד - ניתוח כללי

- הצמד בחן אמש את קו המגמה היורד. מהלך העליות התו- יומי נעצר באזור פיבונאצי 78.6% בנק 1.0463, ובעצם נוצר לנו שיא יותר נמוך מהקודם באזור 1.0500.

- שבירה של 1.0350 עשויה להוביל מהלך ירידות משמעותי עד אזור רמת השקילות.

- ה-CCI תומך בהמשך הירידות.

רמות משמעותיות

התנגדות 2- 1.0492 - שיא משמעתי אחרון

התנגדות 1 - 1.0460

פתיחה יומית - 1.0429

תמיכה 1 - 1.0385 - ממוצע נע 200

תמיכה 2 - 1.0280

אסטרטגיה לימים הקרובים - שורט

- בסגירת מחיר מתחת לממוצע נע 200 . יעדים 1.0280 , 1.0230 , 1.00

אוזי - דולר - ניתוח כללי

- הצמד סגר את יום המסחר מעל ממוצע נע 200 לאחר בחינה של רמת התמיכה בפיבו 38.2% באזור 0.8870.

- הצמד נתמך ע"י ממוצע נע 34. ה-CCI תומך בחידוש מהלך העליות בצמד.

- פריצה של 0.9030 תאשר את חזרתם של השוורים אל הדולר האוסטרלי . מהלך עליות יכול לקחת אותנו עד אזור 0.93 בטווח הקצר.

- סנטימנט שלילי בשווקים יבריח שוב את הסוחרים אל הנכסים ה"חוף מבטחים" השונים.

רמות משמעותיות

התנגדות 2- 0.9160

התנגדות 1 - 0.9030

פתיחה יומית - 0.8952

תמיכה 1 - 0.8960 - ממוצע נע 200

תמיכה 2 - 0.8870 תמיכה חזקה ופיבו 38.2%

אסטרטגיה לימים הקרובים - לונג

בפריצה של 0.9030 . יעדים 0.91 , 0.9160 , 0.9320

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דולר יורד
צילום: Photo by Ryan Quintal on Unsplash

״הדולר היה צריך להיות ב-3 שקלים אלמלא הרפורמה המשפטית והמלחמה״

מניתוח של בנק ישראל: הדולר ממשיך לרדת - מי נפגע ומי מרוויח?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה שער הדולר

השקל ממשיך לטפס ושער הדולר נע הבוקר סביב 3.22 שקל דולר שקל רציף 0.27%   אלו הרמות הנמוכות ביותר מאז אפריל 2022. המטבע המקומי בראלי שלא ראינו מזה שנים, בתחילת המלחמה הוא עוד נסחר סביב 4 שקלים לדולר וכיום כשהמצב הביטוחני נרגע יש הזרמה של הון הזר התחזיות הכלכליות משתפרות וגם סוכנויות הדירוג מעדכנות לחיוב את האופק, השקל מתחזק אולי אפילו מדי. נתוני המאקרו גם עוזרים למטבע, שוק העבודה חזק, האינפלציה מתכנסת לכיוון היעד וגביית המסים צפויה לשבור שיא של 520 מיליארד שקל השנה. גם הגירעון צפוי לעמוד סביב 5% מהתוצר שזה נמוך מהציפיות כשהתחזיות של בנק ישראל ל-2026-2028 מדברות על גירעון סביב כ-2.8%-2.9% בממוצע, שזה "גירעון בר קיימא" כל אלה ביחד ולחוד מחזקים את האמון של המשקיעים ומזרימים הון לשוק המקומי, מה שדוחף את השקל למעלה.

אבל מסתבר שהדולר היה יכול לפגוש את רמת ה-3 שקלים כבר ממזמן. ניתוח של בנק ישראל שבחן את ההשפעות השונות על שער החליפין מצא שאם מנקים מהמשוואה את שני הגורמים החריגים של השנתיים האחרונות, שהן הרפורמה המשפטית והמלחמה, הדולר היה כבר כנראה סביב 3 שקלים, ואולי אפילו נמוך מזה. 

לפי המודל שמבוסס על הקשר בין שער הדולר-שקל לבין ביצועי הנאסד"ק, השקל היה אמור להתחזק הרבה קודם. בגרף שמצורף אפשר לראות את הפער שנוצר בין המציאות לבין מה שהמודל מנבא שזה הקו הכחול, שמייצג את שער הדולר בפועל, שהוא נסק הרבה מעל הקו הכתום, שמייצג את השער הצפוי בתנאים רגילים. 

הרפורמה המשפטית והמלחמה גרמו לסטייה הזאת, בעיקר בגלל שהם הגבירו את חוסר הוודאות ופגעו באמון של המשקיעים הזרים בכלכלה המקומית. אבל עכשיו כשהמתיחות הפוליטית והביטחונית נרגעה ברמה מסוימת, נראה שהשקל סוגר את הפער ומתחזק חזרה לרמות שהוא היה צריך לפגוש גם בלי ההתערבות של אותם גורמים.


הנפגעים

מאחורי הנתונים המעודדים האלה יש סביבה שנהיית פחות ופחות נוחה לצד אחד של המשק. השקל החזק מכביד מאוד על יצואנים כמו חברות הייטק וסטארטאפים שפועלים בישראל ומוכרים את מוצריהם בחו"ל. כשההכנסות נקובות בדולרים אבל חלק גדול מההוצאות (כמו שכר, הוצאות מנהלה וכד׳) מתבצעות בשקלים, כל ירידה בשער הדולר שוחקת את השורה התחתונה. ראינו לאורך עונת הדוחות הקודמת וגם זו הנוכחית שאנחנו בעיצומה חברות כמו צ’ק פוינט, ש״האשימו״ את הדולר בכ-2% מהרווחיות הגולמית אצל חלק זה נסבל, אצל אחרות כמו אייקון גרופ, האמא של איידיגטל בישראל שפועלת ברווחיות גולמית צרה מאוד (2% מגזר ההפצה, 4% מגזר קמעונאות) זה משמעותי מאוד - אייקון: שער הדולר שחק את הרווח, המלחמה את ההכנסות

טיפול רפואי בקופת חולים, קרדיט: גרוקטיפול רפואי בקופת חולים, קרדיט: גרוק

הלמ"ס: השקעת המדינה בשירותי הבריאות נמוכה יחסית לעולם

הנתונים המעודכנים חושפים פער הולך מתרחב בין הכסף שהמדינה משקיעה בשירותי הבריאות ובין הצרכים בשטח, ולמרות שההוצאה הלאומית לבריאות עלתה מעט בשנת 2024 היא עדיין נמוכה ביחס לעולם


הדס ברטל |

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה היום כי ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל הגיעה בשנת 2024 לכמעט 7.3% מהתמ"ג. זהו גידול ריאלי של כ-1.7% לעומת 2023, אם כי ההוצאה לנפש עלתה בשיעור מתון במיוחד של כ-0.4% בלבד. בסך הכל הסתכמה ההוצאה בכ-146 מיליארד שקלים, לרבות שירותי אשפוז, מרפאות, פעילות רפואה פרטית, ציוד רפואי, תרופות ותחומי מחקר. עם זאת, במקביל לעלייה בהוצאה הכוללת, נרשמה ירידה קלה במימון הציבורי מ-4.8% ל-4.7% מהתוצר בין 2023 ל-2024.

הנתונים של הלמ"ס מלמדים לצד העלייה הקלה במימון המדינה לשירותי בריאות, נראה כי שיעור המימון הפרטי שאנחנו מממנים מכיסנו נותר גבוה יחסית והגיע ל 2.5% מהתוצר. מדובר בתזכורת לכך שמימון הבריאות בישראל נשען במידה רבה על הציבור. למעשה שליש (כ-33.6%) מההוצאה הלאומית מגיעה מהציבור, בין אם דרך ביטוחים פרטיים או הוצאות ישירות של משקי בית. שיעור זה גבוה באופן משמעותי מהממוצע במדינות  ה-OECD  שבהן חלקו של המימון הציבורי רחב יותר.

בהשוואה בין לאומית רחבה יותר, ישראל נמצאת בחלק התחתון של דירוג ה OECD מבחינת היקף ההוצאה לבריאות. כאשר שיעור ההוצאה השוטפת, נמוך בהרבה מארצות הברית שבה שיעור ההוצאה מתקרב ל-17%. גם בגרמניה, צרפת וקנדה הרמות גבוהות משמעותית ונעות בין 10% ל-12%. מדינות שמשקיעות פחות מישראל הן טורקיה ומקסיקו שמציגות הוצאה מצומצמת יותר, בין 4.7% ל-5.9%. ישראל נמצאת באמצע הדרך, אך קרובה יחסית לקבוצת המדינות שלהן רמת השקעה נמוכה. מבנה המימון משפיע גם על התוצאות: במדינות אירופה המערבית הממשלה מממנת בין 70%-80% מההוצאה הלאומית, לעומת כ 66% בישראל. זה גורר עומסים על התשתיות וזמני המתנה ארוכים יותר, בעיקר על רקע הגידול המהיר באוכלוסייה,  שישראל מאופיינת בה.

ההוצאה הלאומית לנפש כאחוז מהתמ"ג ביחס לעולם, קרדיט: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

אם בוחנים את ההוצאה לנפש במונחי שווי כוח הקנייה, הפערים גדולים אף יותר. בישראל ההוצאה לנפש עומדת על כ 3,900 דולר לשנה, דומה לליטא אך נמוכה משמעותית מהמדינות המובילות. בארצות הברית ההוצאה חוצה את רף 14,000 דולר לנפש, ובמדינות מערביות כמו גרמניה, צרפת וקנדה היא נעה סביב 6,000 עד 7,000 דולר. אומנם האוכלוסייה בישראל צעירה יותר, מה שמקטין לכאורה את הצורך בהוצאה גבוהה, אבל גם לאחר התאמה לגילאים ישראל נותרת ברבע התחתון של המדינות המפותחות. העלייה בביקוש לשירותים ובצורכי כוח אדם ורפואה מתקדמת מתרחש בקצב מהיר יותר מקצב התוספת התקציבית, כך שנוצרים עומסים מתמשכים על בתי החולים, על המרפאות ועל שירותי הבריאות הקהילתיים.

לפי נתוני הלמ"ס, המגזר הפרטי הוא גורם מרכזי בהיקף השירותים. בעוד גורמים פרטיים מספקים יותר ממחצית היקף השירותים, קופות החולים מספקות כשליש מההוצאה על שירותי בריאות, ומוסדות ממשלתיים מספקים רק כ-5.7% מהשירותים, אך נציין כי היקף שירותי הבריאות נמצאים בירידה מאז השנים המורכבות של הקורונה שבהן הזרימה הממשלה משאבים מוגברים למערכת. הלמ"ס מפרט כי משקי הבית ממשיכים לשלם סכומי כסף גדולים על טיפולי שיניים, תרופות, בדיקות ורפואה פרטית. מערכת הבריאות בישראל אמנם נחשבת ליעילה, אבל עם עומס כלכלי גובר על הציבור. ישראל אמנם נהנית מתוצאות בריאות טובות כמו תוחלת חיים גבוהה ושיעורי תמותה נמוכים יחסית, אבל מנגד יש עדיין זמני המתנה ארוכים לתורים ומספר המיטות בבתי חולים לאלף נפש, עודנו הנמוך בהרבה מהממוצע באירופה.