תופעה - 'מכונת התגובות' של אלירז שדה: מי עומד מאחורי המוני הטוקבקים?
מי עומד מאחורי הטקבוק המאסיבי האינסופי של אלירז שדה, בוגר הריאליטי 'האח הגדול'? שדה קנה את עולמו לפני כשמונה חודשים בתוכנית 'האח הגדול'. שלושת החודשים בווילה הסגורה עשו את שלהם והילד מחדרה כבש את לב הקהל הישראלי שנפל לרגליו וסימס באצבעותיו.
אם הטוקבקים באינטרנט הם המדד היחיד עליו אתם מסתמכים כדי לדעת מה חושב הציבור על ידוען כזה או אחר, אז אלירז שדה במקרה הספציפי הוא לא פחות מסלב בקנה המידה של דיוויד בקהאם.
שימו לב למספרים, על-פי אתר טוקבק שאוסף נתונים על תגובות לכתבות ברחבי האינטרנט: בשבוע האחרון ריכז שדה 969 תגובות לידיעות השונות עליו, בחודש האחרון זה עמד על 17 אלף ובסך הכל הכללי מיום כניסתו לווילה של האח הגדול המספר המדהים הוא 275 אלף תגובות.
לא רק אלירז הוא מכונת טוק-בקים, פליטי ריאליטי אחרים בתקופה שחופפת לאלירז ואף מאותה התוכנית 'האח הגדול' זוכים גם הם למספרים גבוהים, אבל לא כמו אלירז. אלין לוי השיגה מיום פרסומה 126,875 טוקבקים. איילה רשף, 176,000 וסער שיינפיין עם 159,281. אגב, רוני דלומי, שזכתה במקום הראשון ב'כוכב נולד', הגיעה 'רק' ל-21,711 טוקבקים.
הכל טוב ויפה, המספרים גבוהים והאומן מרוצה אבל אנחנו הרי לא בימיו הראשונים של האינטרנט ויש פה שאלה מתבקשת - זו הקשורה לאמינות המספרים. רוב הידיעות על שדה מייצרות זרימה אדירה של תגובות חיוביות, רובן ככולן בנויות מחצי משפט או משפט, ללא תוכן של של ממש מלבד המלים 'חמוד', 'אוהבים אותך' ושאר מחמאות על היותו של שדה ה'כוכב והמאמי הרשמי של המדינה'.
בכדי לאמוד את התופעה, מערכת אייס לא הייתה צריכה ללכת רחוק. להלן דוגמה מקרוב - ידיעה שעלתה באייס על בחירתו של אלירז שדה לפרזנטור החדש של דפי זהב הביאה כ-70 תגובות תוך מספר ימים. מספר התגובות שסוננו ולא עלו לאתר עומדות על בערך פי 3 מהכמות שעלתה לאוויר, בכל זאת אנשי הטוק-בקים שלנו הרימו גבה והתחילו לסנן. כלומר כמעט 300 טוק-בקים על ידיעה שהיא כמעט טכנית.
הרבה תחכום לא תמצאו בטוק-בקים של אלירז שדה
אז האם באמת יש פה עדת מעריצים מטורפת? הצעד הראשון בבדיקת אמינות היא מעקב אחר כתובות ה-IP של המגיבים. במקרה של אלירז כתובות IP הן במרביתן שונות, כלומר לכאורה נשלחות מאנשים שונים. למה לכאורה? כי ניתן כמובן לבלבל את עובדי המערכת ע"י שימוש ב-Scrambler שזה תוכנה שמחליפה את כתובת ה-IP של המחשב באופן אוטומטי ומאפשרת לשולח ל'התחפש' לאדם אחר בכל תגובה ותגובה. האם זה המצב במקרה של התגובות לאלירז? כלומר האם זוכה האח הגדול משמר את דקות התהילה שלו גם בעזרת טוק-בקים מוזמנים?
צריך להגיד כי להבדיל מחברות שמייצרות טוקבקיים ויודעים לעשות זאת בצורה מעודנת ומתוכמת, בתגובות לכתבות של אלירז הן תמיד תומכות, מחבקות ומפרגנות על גבול הקיטש המאוס - תחכום רב לא תמצאו שם.
המנהל האישי: "אין לנו קשר לשטויות האלו"
מאיר קוטלר מנהלו האישי של אלירז שדה התייחס לאפשרות לפיה אלירז משתמש ב'שירותי טוקבקים' ואמר כי "אין לנו שום קשר לדברים האלה ואין לנו זמן להתעסק בשטויות כאלו. כמויות הטוקבקים שאתה מציג בפניי מדהימות גם אותי, זאת פעם ראשונה שאני שומע על זה ולא היה לי מושג שמדובר בהיקף כל-כך גדול. זה מחמיא לנו אבל אין לנו שום קשר לזה. ידוע שלאלירז יש מעריצים רבים והמון חברים בפייסבוק אז אולי זו הסיבה".
השערה אחרת שאפשר להעלות על הדעת היא שהזכיינית קשת, בה התפרסם לראשונה אלירז, אחראית להמוני הטוקבקים באמצעות אנשי מחלקת שיווק התוכן המופעלת בה וזאת מתוך אינטרס לייצר עבור אלירז חשיפה ומודעות ובכך בעקיפין לשרת את האינטרס שלה בקידום תכני הריאליטי שלה.
קשת: "יש לנו מחלקה לקידום תוכן אבל אנחנו לא מתעסקים בטוק-בקים"
תגובת קשת לדברים: "בקשת דוחים מכל וכל את הטענה בדבר עובדי קשת שתפקידם כתיבת טוק-בקים בנושא הטאלנטים והתכניות השונות. קיימת אצלנו מחלקה שעניינה קידום תכנים ברשתות חברתיות בהתאם ללוח השידורים אך ללא קשר לטאלנט כזה או אחר, ולא בתחום הטוק-בקים. לעומת זאת, ידוע שאלירז זוכה לפופולאריות רבה מאז צאתו מבית האח הגדול וצבר לעצמו קהל מעריצים גדול, שמקדיש זמן ומאמץ לקידומו, בין היתר בטוק-בקים אוהדים".
למי שמתקשה לעקוב, הרווח של אלירז מהמוני התגובות הוא ברור. כאשר מגיע הטאלנט עם מנהלו האישי לפגישה בעניין חוזה פרסום, הוא מייד יכול לשים על השולחן את ים התגובות כאינדיקצייה למידת האהדה לה הוא זוכה. במילים אחרות, כמות טוק-בקים יכולה לתרגם את עצמה לכמות הכסף שהטאלנט יכול לעשות.
אז האם אלירז שדה מממן בעצמו את הפעילות הענפה של הטוק-בקים סביבו או שמא מדובר במשהו שלא נמצא בשליטתו ומנוהל כולו על-ידי מעריצים אנונימיים שהחליטו להקדיש את מיטב שעותיהם למיליונר החדש? אומנם השאלה הזו נותרה פתוחה, אבל אתם כבר תדעו להסתכל על התגובות בעין בוחנת יותר.
כמה עולה התענוג? יכול להגיע אפילו ל-20 אלף שקלים
לגבי תחום הטוק-בקים באופן כללי, משרד יחסי ציבור עמו דיברנו מסביר לאייס ש"תחום הטוקבקים מ'טעם' הוא כבר וותיק יחסית. בעבר הפוליטיקה הייתה המנוע העיקרי של הנושא אך עם הגילויים וחשיפת דרכי הפעולה המצב שם התאזן". לדברי אנשי היח"צ "חברות רבות עושות את זה כחלק משירות שיווק שיחה וזה כולל באז מרקטינג, פורומים, מדיות חברתיות ועוד. הטאלנטים למינהם מפעילים כמעט כולם מערכי טוקבקים שכאלו".
"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?
רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?
התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש.
תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור.
בשורה התחתונה, רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים.
כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות?
העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.
- רומן זדורוב יקבל מהמדינה פיצוי של 17 מיליון שקל
- רומן זדורוב למשטרה: החזירו לי את טבעת הנישואין
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.