מסמך ארד

רבות היו ההזדעזעויות והלא יעלה על הדעת, והתדהמה והמבוכה, וההזדעקויות, ומה לא, אתמול בעיתונים. כולם מכחישים קשר לבחישות הייעודיות, דברוריות, יחצ"ניות.

עוזי בנזימן מפנה הבוקר את האשמה לעיתונאים:

"...בפרשיה הנגולה עתה מעורבים העיתונאים עצמם - הם אלה שנחשפו לכאורה למעורבותם של יועצי תקשורת פרטיים הנותנים שירותים למי מהמועמדים - ויש להם, לכן, ידע אישי על כך. נותרה השאלה מדוע הם שותקים: או שלא היו דברים מעולם והפרסום של ערוץ 2 עשה עוול גדול לגלנט ולארד, או שנאמנותם של העיתונאים הנוגעים בדבר למקורותיהם היינו, ליועצי הסתר הפרטיים - כל כך גדולה שהם מעדיפים אותה על פני חשיפת הקלקלה הקשה שגורמת התנהלותם לצה"ל ולמדינה..."

כמה לינקים מאתמול:

דן מרגלית קורא להפוך כל אבן ומזכיר שיוסי יהושוע בידיעות כתב על ההשוואה אשכנזי/דוד לוי.

עמוס הראל על בכירי צה"ל הדורשים חקירה.

המדור של בן כספית מסופשבוע שנכתב בחמישי התפרסם בשבת, אחרי הרעש הגדול של שישי בערב.

במדור, כזכור, אין מקום לטוקבקים.

כמות התככים והקשרורים והיחסים במשרד הביטחון, דו"צ, רמטכ"ל יוצא/נכנס/ בלתי אפשרית. ורק המחשבה שיש מי שצריכים להקדיש לכך המוני תאי מוח, זמן ומחשבה, והכל בשביל עוד בחישות לאין קץ, בלתי נסבלת.

אמנון אברמוביץ זומן לחקירה.

יפה, ערוץ 2 (וגם מעריב) מדווחים שאיילה חסון בערוץ 1 חשפה שבטיפול במסמך מעורבים חוקר פרטי וקצין בכיר לשעבר.

במעריב נכתב שאחת הפעולות הראשונות שיבצע צוות החקירה היא בדיקת תכולת המחשבים במשרדי ארד.

מה החידוש? הרי זה מה שאמר אייל ארד כבר בשישי בערב.

כשלעצמי אני מסרבת להתבהל: הייעוץ, היחצ"ון, הקידום, הפרסום, הדברור והתקשור, ועוד כל מילה נוספת שתמצאו לנכון להוסיף, מקננות בכל אחד מתחומי החיים: ספורט ואמנות ותרבות ופוליטיקה וצרכנות, ותעשייה, ומה לא.

אין שום דרך בעולם שהצבא או מערכת הביטחון יעמודו כאי בודד, ולא יהיו חלק מכל המערך הזה, שהוא אמנם לא חדש, אלא קיים מאז ימי אחיתופל, אבל ברור שבמאה האחרונה, ובעשורים האחרונים ובעשור האחרון, הוא הולך ומתפשט, ומחלחל לכל פיסת אדמה בתולית. מה שקובע את ערכו של דבר, אדם, עניין, הוא עוצמת היח"צ שלו, לא פחות, לא יותר.

איך ייתכן שיש אנשים (עיתונאים ואחרים) יותר תמימים ממני המתפלאים על כך?

אופס, עוד אני כותבת, מתברר שבן-דרור ימיני כתב אותו דבר. בערך.

וגם ברנע מזכיר במאמרו מעמוד הדעות שמככב בשער: "הם יודעים טוב ממני שהמינוי של רוב הרמטכ"לים היה כרוך במאבקים לגמרי לא סטריליים"

ויעקב אחימאיר בישר"ה מבדיל בין מסמך עם מרכאות ובלי.

ומתי גולן אף הוא מציע להפסיק עם ה"איום ונורא"

השיבה מלוב

הישראלי ששוחרר בעזרת ליברמן דווקא לא סובל אותו.

ואגב, היום יום ב', לא ג'.

למה איש לא חתום על הידיעה?

רבקולית שלחה תגובה לכתבה, שלוש פעמים, אבל לא פרסמו אותה:

"מספיק עם הכותרות המתלהמות ומחרחרות השנאה

אפשר לחשוב שהוא איזה עוכר ישראל, פושע, מסית ומדיח. כולה בלוגר. לגיטימי.

להזכירכם, אנחנו עדיין חיים בדמוקרטיה ועדיין יש פה חופש הביטוי.

במקביל, לשר החוץ יש עדיין מחויבות כלפי כל האזרחים, כולל שמאלנים, השם ירחם. גם ממנו עשיתם מפלצת ימין דורסנית, בהנחה (שלכם) שלא היה פועל לטובת אזרח ישראלי שחושב ההיפך ממנו ומבקר אותו, כאילו אנחנו איזו דיקטטורה חשוכה.

די כבר לעודד שנאה ולהתלהם. יכולתם לבוא בטוב - להגיד תראו איזה יופי של דמוקרטיה יש לנו. תראו איך למרות הפערים יש שיתוף פעולה.

חדד - יישר כוח על הנסיעה ללוב, אמא שלי תמיד מתרגשת לראות את התמונות מאתר אור שלום. היא לא תוכל לבקר בשכונת ילדותה לעולם, אבל היא שמחה להראות לי איפה היא גדלה.

ליברמן - יישר כוח על הפעולה הנמרצת והמוצלחת.

ועוד משהו למתלהמים - מרכז אור שלום הוא מרכז קטן והתנדבותי שמתקיים מתרומות צנועות ביותר. המקסימום שהוא שילם לרפאל הוא נסיעות, לינה ואש"ל, וגם אלה בצניעות רבה, כך שהוא לא עשה את זה בשביל כסף, כפי שנטען כאן.

שולחת בפעם השלישית בתקווה שתירגעו כבר עם הצנזורה. גם אתם הפכתם לסוג של דיקטטורה חשוכה".

בכל העיתונים הסיפור מוזכר בשער ובהבלטה, וכן בידיעות נרחבות.

מועדון תרבות

המשיח תמיד יבוא הוא שם הסרט של לאה קליבנוף, ומתייחס לציטוט של חגית עופרן, אחראית מעקב התנחלויות בשלום עכשיו את סבא שלה, פרופ' ישעיהו ליבוביץ.

זו ההקרנה בסינמטק תל אביב, וזו הירושלמית.

הסרט תפילת הנערות, שצילם רינו צרור ביום האחרון של ההתנתקות, בנוה דקלים, היה אחד מסלעי המחלוקת עת הסתיימו יחסיו עם ערוץ 10.

הסרט ישודר בקשת ב-26 באוגוסט.

ובסינמטק שדרות ב-19 באוגוסט.

הנה קטע.

בעמוד האחורי של ידיעות מופיעה ידיעה, כלומר ביקורת, של מבקר התיאטרון של העיתון, שי בר יעקב, על הפיכת שרק למחזה בהיכל התרבות, כולל פרטים, מועדים ומחירי כרטיסים בקופה. בר יעקב אוהב מאוד את המחזה.

תומס פרידמן ממליץ על הסרט של שלומי אלדר, חיים יקרים.

מבקרי הטלוויזיה מקונצנזסים על טרויקה של לאון פרודובסקי, מיני שעלתה בהוט 3.

הלך לעולמו

מעצב הפונטים צבי נרקיס מת בגיל 89.

צרורות לכותרות

והפעם לכותרת המשנה (24, ידיעות): דני ספקטור היה במסיבת הרב ברג (זו עם אשטון קוצ'ר, בלי דמי מור, למרות שהבטיחו לנו). כות' המשנה מסתיימת במשפט "דני ספקטור התפלח לפסטיבל יום ההולדת של הרב שרגא ברג, וגילה סוף סוף איך זה להיות במסיבה של המקובלים"

קאווה

יהודית יהב עשתה תחקיר בממון על קאוות זולות.

גם אני עשיתי תחקיר מעמיק - נכנסתי לחינאווי וקניתי ארבעה בקבוקים של רוג'ר ד'אנויה ב-100 ש' (וכותבי על כך בפייסבוק בשבוע שעבר).

ולאחר טעימה - היא בסדר גמור, בשביל 25 ש' לבקבוק.

לחם עבודה

אור קניספל, לשעבר סגנה של נירית וייס עורכת פנאי פלוס, שערק לאינטרנט, חוזר לעיתון, עם פרישתה של וייס, לתפקיד העורך.

מהו הקסם של הפרינט, שמחזיר אליו אנשים? אין לי מושג.

פרטנר חדרה למייל של עובדים בניסיון לטרפד הקמת ועד (כתבת השער של מעריב עסקים).

בתגובתה המפורטת להדר חורש לא מזכירה פרטנר ולו במילה את העניין.

ענת שיחור-אהרונסון מספרת בטקסט נלווה שרבים הם המעסיקים הקוראים את הדואר של עובדיהם.

מעניין מה קורה במעריב.

ונחשו מי באו להחזיר היום, כן, היום, את הסלולריים שלהם למעריב?

דורותי, בכבודם ובעצמם. זה מה שנקרא מצנח זהב.

מתי התפטרו, ודאי שכחתם? ב-11 במאי 2009.

מח' הגהה

מי שקורא מדורי אסטרולוגיה - מגיע לו.

(וואלה).

לפני פיזור

שבוע מלחיץ, ולא בגלל הבלוג.