אחד הספינים המרתקים שעברו על התקשורת הכלכלית לאחרונה ניסה - במה שעשוי להתפרש כעבודה תקשורתית מחושבת - לטשטש את תכנית משרד התשתיות לאשר במחטף בממשלה את הקמתה של תחנת כוח פחמית מזהמת באשקלון.

כבר לפני עשור, בשנת 2001, גויסה התקשורת לפרסום נרחב של איומים, שהתבררו כאיומי סרק, שאם לא תוקם תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון, יתחוללו הפסקות חשמל נרחבות בישראל. תשע שנים חלפו, הפסקות חשמל כמעט לא היו, 20,000 אזרחים חתמו על התנגדויות לתכנית, והתכנית הוקפאה. ברקע המשיכה התכנית לשמש כגזר במאמצי הממשלה להפריט את חברת החשמל.

בחודש יוני, בעקבות גילויי הגז האחרונים, יצא שר התשתיות, ד"ר עוזי לנדאו, בהצהרה שהרעידה את אמות הספים: חברת החשמל בוחנת הסבת התחנה הפחמית המתוכננת להפעלה על גז טבעי. מכיוון שאחד התמריצים העיקריים להקמת תחנת כוח פחמית הוא מספר העובדים הרב שנדרש להפעלתה בהשוואה לתחנת גז טבעי, הורמו לא מעט גבות על כך שחברת החשמל, בעלת אינטרס ברור לכאורה להקמת תחנה פחמית, היא שבודקת את ההיתכנות הטכנית והכלכלית של הפעלת התחנה בגז, מה גם שהחברה התחייבה להציג המלצות בזמן שיא של עשרה ימים.

בשבועות הבאים נעשתה עבודה תקשורתית מדוקדקת. מדי כמה ימים, הודלף מידע על התקדמות התהליך. בכל פעם נבחר כתב אחר מאחד מכלי התקשורת למלא את תפקיד מביא הבשורה. לא כל כתבי התשתיות שיתפו פעולה, אבל זרם הידיעות לא פסק. חלק מההדלפות היו כל כך יעילות, שבאותו יום התפרסמו ידיעות סותרות בכלי תקשורת שונים. כך, ב-13 ביוני, נכתב בגלובס, כי "בדיקת חברת החשמל: אין תקדים להסבת תחנה פחמית לגז", ולעומת זאת פורסם בכלכליסט, כי יש "מחלוקת בחברת החשמל לגבי תחנת הכוח באשקלון והדיון בתוכנית הסתיים ללא תוצאות". ב-15 ביוני תהה מעריב, האם בחברת חשמל מכינים תירוצים: "הסתמכות על צינור גז תגרום הפסקות חשמל".

אבל ב-30 ביוני כבר נפל דבר: בכתבת שער, כפולת עמודים במוסף עסקים של מעריב, נכתב: "תחנת הכוח באשקלון תופעל בגז", וטור הפרשנות קבע: "טקס קבורה משמח לתחנה הפחמית". מכאן ואילך, כמעט כל הידיעות שהתפרסמו קיבעו בתודעה הציבורית את פיתרון הגז על פני הפחם. ב-1 יולי יצא לנדאו בהצהרה, שוב במעריב: "מעדיף חשמל ירוק ומאמין שנקבל חשמל ירוק".

באמצע יולי התפרסמו בכל העיתונים ידיעות על מכרז בהיקף עצום לגז טבעי שהוציאה חברת החשמל. החברה סירבה להתחייב לאילו תחנות יופנה הגז להסבת הטורבינות הקיימות בחדרה או לתחנה המתוכננת באשקלון, והמסר העמום שירת את הספין יש סיכוי שהגז יופנה לתחנה באשקלון, דבר שיקבור סופית את החלופה הפחמית. ואכן, ב-15 ביולי התפרסמה הידיעה הראשונה על הדו"ח הסופי של חברת החשמל, בו הומלץ על הקמת התחנה באשקלון כשהיא מונעת בגז טבעי ומגובה בפחם.

ועדיין קיננה התחושה, שמשהו מוזר פה. איך יכול להיות שחברת החשמל ומשרד התשתיות, שבמשך תקופה ארוכה הזהירו מהסתמכות על גז מכיוון שהאספקה שלו עלולה להיות לא סדירה, מרימים כל כך בקלות ידיים? איך מקדמת חברת חשמל פתרון שלכאורה לא משרת את מטרתה העסקה של כמה שיותר עובדים?

התשובה לשאלות הללו הייתה מפתיעה בכל קנה מידה. הודעה לעיתונות שיצאה ב-19 ביולי ממשרד התשתיות, הודיעה, כי השר לנדאו מביא לממשלה החלטה להקים בשלב הראשון תחנה פחמית, ובמקביל לקדם את התכנון של ההסבה לגז. יומיים אחר כך התברר מה באמת יש בהצעת ההחלטה לממשלה, ואז גם נחשף גודל הספין. אחרי פמפום של חודש וחצי על תחנה שתפעל על גז בגיבוי פחם, הצעת ההחלטה אמרה רק דבר אחד קידום תחנת הפחם. אופציית הגז התאיידה כמו גז.

מדוע נדרשה כל המסכת המתישה הזאת של תדרוכים, הדלפות מסמכי ביניים וטיוטות, פרסומים סותרים ועוד? יתכן, כי התשובה נעוצה בדו"ח הבנק העולמי על משק החשמל ומצבה הפיננסי של חברת החשמל . לפי הדו"ח, החברה, ששקועה בחובות כבדים, עלולה לקרוס עד סוף השנה, והפתרונות המומלצים הם העלאת תעריפים מיידית או דחיית הקמתה של התחנה באשקלון, תוך קידום יצרני חשמל פרטיים.

אבל כשרשות החשמל מונעת העלאה של תעריפי החשמל, ואילו בחברת החשמל רוצים לשמר את כוחה המונופוליסטי, ההחלטה הייתה הפוכה. הדרך לפתוח את צינור החמצן של המימון היא לשכנע שמשק החשמל עומד בפני קריסה, או כפי שניסח זאת לנדאו: "אנו עומדים בפני בצורת חשמל". במקום לקדם יצרנים פרטיים, הודיע שר התשתיות שהוא רוצה לחזק את חברת החשמל על ידי החזרת ההיתר להקמת תחנות כוח, ובראש ובראשונה את התחנה הפחמית המזהמת, וכמה שיותר מהר.

הכותבת היא מנכ"לית משותפת במשרדי יחסי הציבור Point of View ומנהלת הקמפיין נגד התחנה הפחמית.