ניתוח קמפיין: בנק הנשיקות של מנטוס - בנקאית בלונדינית מעולם אחר

עטרה בילר, אסטרטגית של מיתוג, אוהבת את הקמפיין החדש של חברת מנטוס
עטרה בילר |

I have a dream מתלהב נגיד בנק הנשיקות של מנטוס, מר ת'נלי קיסר, וממשיך "..אני רואה עולם שבו מנשקים בוקר, צהרים ערב...", "בנשיקה של מנטוס אין מיתון, אין אינפלציה אבל בכל זאת צריך להפקיד אותה".

מנטוס עלתה לאחרונה עם קמפיין מעניין שיושב על תובנה נושנה אותה הוא לוקח למחוזות חדשים. טעם מנטה, בסוכרייה או מסטיק, מאז ומעולם, התקשרו לריח פה. וריח פה, בקיצון שלו, יושב על הפחד הקמאי להיות מנודה מהמעגל האנושי עד כדי אי מציאת בת או בן זוג.

נושא זה אינו news. זה גם לא ייחודי למנטוס כמו גם Airwaves ובשוליים גם אורביט שסיים את כל מה שאפשר לעשות במגרש "חומציות הפה" והתחיל לחזור לזירה הרגשית.

ואגב, מנטה זה מנטה זה מנטה בלי קשר לשאלת המוצר האם זה מסטיק או סוכרית מציצה או סוכרית לעיסה. גם טיק טק לא מוותר על טריטורית ה- refreshing והמסרים נעים בין מסרים פונקציונליים למסרים רגשיים. שורה תחתונה: ריענון ריח הפה או כמו שבאנגלית זה נשמע יותר אלגנטי breath הוא הטריק הכי ישן בספר.

מה שחדש בקמפיין של מנטוס הוא לא מציאת תועלת חדשה אלא עבודה יצירתית עם אמצעי המדיה. בנק של נשיקות אינו מחדש לנו את המניע למצוץ מנטוס. הוא מחדש לנו את הpoint of view על עולם הנשיקות ועולם רעננות ריח הפה. והוא מפעיל אותנו בצורה חיננית וחוקר יחד איתנו את משמעות הנשיקה בעולמנו כאייקון של אהבה וידידות גורפות. במובן מסויים אפשר לומר שמנטוס לוקח בעלות על פינה מסויימת בעולם ה-well being החברתי שלנו ומעמת אותנו עם השאלה עד כמה באמת אנחנו מבטאים את רגשותינו ולא רק שומרים אותם לעצמינו. וכל באמצעות נשיקה אחת קטנה.

בבנק הנשיקות אפשר לפתוח חשבון, לבצע הפקדות והעברות ולבחור את סוג המטבע כלומר את סוג הנשיקה נשיקת דודה, נשיקה ידידותית ואפילו נשיקת אחוצ'...

הזינוק היצירתי הוא מרגש. הכנסת עולם הנשיקות למסגרת פורמלית בנקאית קרה, יבשה ומתחשבנת יוצר disruption חזק. הוא צורמני, הוא לא קשור ולכן הוא מעניין, מצחיק וכיף לחקור אותו ולגלות מה עוד יכול לקרות בבנק של נשיקות מנטוס.

אז קודם כל אתה מתחיל לשהות באפליקציה ולשחק בה. אתה מנסה להפקיד ולהעביר נשיקות, אתה חושב איזו נשיקה אתה רוצה לשלוח למי ואתה ננזף כשאתה במינוס. החלק התחרותי והגרגרני שבך מתעורר לחיים ואתה רוצה לצבור ממון ולהתעשר וכמובן חשוב לך להיות עשיר מחבריך. הקפיטליסט שבך פוגש את הרומנטיקן שרוצה לנשק את כולם, ולפלח את כל עולמו על פי סוג היחס שיש לך לכל אחד ואחד, ומה זה אומר לגבי סוג הנשיקות שתרצה לתת להם. וזה מצחיק ומרגש ומבלבל בצורה נעימה ולא משעממת.

בבנק הנשיקות אתה פוגש בנקאית בלונדינית שנראית כמו בנקאית, נשמעת כמו בנקאית שמדברת בשפת הבנקאות אבל היא, ממש כמו נגיד הבנק, מלאה בהומור ומגוייסת לעולם טוב יותר של אהבה ונשיקות. אחרי המשחק והשעשוע, וגילוי כל קשת האפשרויות שהבנק מציע לך, וכל הפעולות שאתה מוזמן לבצע באמצעותו, אתה מגלה שבילית שבע עשרה דקות תמימות מול פרסומת לסוכריית מנטה ואתה ממש אבל ממש לא כועס.

להיפך. אתה אסיר תודה. ואז אתה נשען לאחור ומנסה לחשוב מדוע. הרי אתה לא אוהב להיות קורבן למניפולציות פרסומיות. ואתה מגלה את התשובה. כשהמותג מצליח לייצר סצנה רלוונטית, אתה והוא בחזקת win-win . שניכם, אתה והמותג, שותפים למטרה. שניכם רוצים עולם טוב יותר, שניכם רוצים לצחוק. שניכם אוהבים לשחק ואז מה אכפת לך שהוא ירוויח מזה כסף אם הוא זה שיצר לך את הזירה?

חשוב להדגיש שלא מדובר כאן בסגידה למדיום הוירטואלי או לפעילות האינטראקטיבית בלבד. הקמפיין חולש על עוד אמצעי מדיה כולל קמפיין טלוויזיוני שהשיק את רעיון הנשיקה המאד קונבנציונלי באופן לא קונבנציונלי. הוא מתחיל כמו כל סרט "לקחתי מנטה לפה אז הנשיקה תהיה יותר טובה" אבל בשלב מסויים משהו מוזר קורה והבחורה מתחילה להסתובב כמו פרופלור סביב הפה של הבחור. הקריאטיב מסמן את הביזאריות של המיתוג ומשם האינטרנט שובר את השגרה לחלוטין. הטלוויזיה נחוצה בקייס הנוכחי כדי להעצים אותו ולהגביר אותו אבל העלילה האמיתית מתנהלת ברגע שבו המשתמש מתחיל לעבוד עם הבנק..

ככל שהנחשף מעורב יותר מרצונו ומיוזמתו החופשית, הוא הופך ממשוכנע למשכנע וממתלהב למלהיב. סוד הקמפיינים הויראליים אינו רק עצם השימוש במדיה חברתית אלא היכרות אינטימית עם הגלגלים הפסיכולוגים שיצרו אותה מלכתחילה. באנר בפייסבוק עשוי להיות הטרדה בדיוק כמו מודעת אינצ'ים במעריב של שנות השבעים. החכמה היא להפוך את הפרט למדיום מיוזמתו, ולמנוע את תחושת הנצלנות שכל כך מאפיינת את עולם הפרסום.

ברמה האסטרטגית יש פה כלי כלכלי חזק. נגיעה בנקודה הנכונה במיתרי הרגש והמוטיבציה שווה יותר מהפעלת כוח ארטילרי בזבזני. אתה משקיע את מה שמשקיעים בבניית אתר ואפליקציה אשר מתחברת לפייסבוק ולעוד רשתות חברתיות, ואתה מקבל הרבה הרבה יותר ממה שאתה מקבל מאותה השקעה במדיה פרונטאלית בלבד דהיינו מדיה המונית מסורתית. אגב להעביר לינק באי - מייל זה סוג של אמצעי מדיה - חברתית.

למעשה, ה-ROI משנה את ראשי התיבות שלו מ Return On Investment ל - Return On Involvement...

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אבטלה מובטלים שירות התעסוקה
צילום: שירות התעסוקה

שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה

ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה


הדס ברטל |

הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל,  עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה.  נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על  התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.

מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה

לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.

מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף  ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף  ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%)   השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.

 

אבטלה מובטלים שירות התעסוקה
אבטלה מובטלים שירות התעסוקה - קרדיט: שירות התעסוקה




יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות

כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.

עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקעובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוק

האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה

הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שוק העבודה תקציב

בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.


כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.


הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.

הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.


על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת: