בפרס השער האלגנטי השבוע זוכה מוסף הארץ, עם הדיוקן הקטן של פרופ' עדנה פואה (ע"ע) והחלל הלבן שמסביב.

רמון ועריקאת

הפרשה מוזכרת בהארץ, כותרת ראשית, ובישראל היום.

שניהם נותנים קרדיט לאיילה חסון.

הכות' של ישר"ה קובעת: "רמון פוגע באינטרס האסטרטגי של ישראל"

וזו של הארץ: "בכירים בקדימה: נתניהו ואנשיו עומדים מאחורי הדלפת הפגישה של רמון ועריקאת"

יוסי ורטר מנסה להסביר את כל הדברים המוזרים הכרוכים בפגישה.

במעריב מוזכר הסיפור בקטנה בע' 6.

הידיעה הופיעה בנרג' יום קודם, מדרך הטבע.

בעמודי החדשות של ידיעות אין לכך זכר (אבל יש ידיעה על שהמבקר יוצא נגד קידום התובעת של רמון), ויש גם כתבה על תרנגול כפרות, שיוצא שוב בהוצאת ידיעות ובנק הפועלים.

תרבות מעריב

מאיר שניצר כותב מדור המתייחס לשני נושאים.

האחד, אוליבר סטון, בו הוא מזכיר למי ששכח, שאין מה להיות מופתע מהצהרותיו של האיש.

החלק השני מוקדש לידידי מנוער נחום ברנע.

שניצר מדווח מה סיפר ברנע בשבוע שעבר, מקרה שאירע ב-67' על ידי קצין ישראלי, חיים גורי, שסייע לתושב רמאללה. ברנע התמוגג, ושניצר, שמחמיא לו על ידענותו שאין שנייה לה "בתחום העשייה הפוליטית" תמה איך לא הוסיף זה הערה: בספט' 67' הוסיף גורי את שמו "לרשימת 57 החותמים על הכרוז למען ארץ ישראל השלמה; אותו מסמך בזוי, שעל פיו נוסחו העקרונות הלאומניים של שלטון הכיבוש".

הקטע הזה לא מופיע בנרג'.

יענו המדור נחתך לשניים במובהק.

סליחה, לא התפעלנו מספיק בחודשים האחרונים מתקומתה של סאטירה ימנית?

תארים שלא דמיינתי שקיימים

"קורין, בתה של אסתר גלילי, הישראלית הראשונה שנרצחה בידי עובד זר בתחנה הישנה" (ידיעות תל אביב, 50).

דווקא הישג לעובדים הזרים: על אף שעשרות אלפי מהם עברו ועוברים זה שנים רבות כצל לידינו, רק רצח אחד? היהודים והלא זרים רוצחים הרבה יותר. בסיטונות ממש.

צרורות לכותרות

בקטנה: "כל עקבה לטובה?" (כותרת שער מעריב עסקים, שמנסה לבחון אם עקבה יכולה להחליף אנטליה.

VTV

רביב דרוקר (מחליף את מיקי רוזנטל) מרגיע את צופיו לקראת הפרומו לסדרה על הציצים של אורנה בן דור שמתחילה הערב: "אתם יכולים להישאר איתנו, זו לא סדרה על סרטן השד, אלא על ציצים".

אחחחח, מצוין, ככה צריך!

ואם כבר: הקונספט הזה, של שני עיתונאים היושבים מול המגיש ומעירים את הערותיהם לא שנון, לא מצחיק ולא מוסיף הרבה. ירון לונדון, שאמנם הביא לפני כמה שבועות תכתושת נאה בביצה כשירד על הבר מצווה לבית מוזס, נראה משועמם עד עמקי נשמתו, בנוסח "עוד פעם דפקו לי משמרת מוות".

מוסף הארץ

פרופ' עדנה פואה מופיעה ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם לשנת 2010 של המגזין טיים, בזכות השיטה שיצרה לטיפול בפוסט טראומה.

זוכרים את הידיעה על היבחרה ב-ynet, מלפני שלושה חודשים, אחרי שבידיעה קודמת נכתב שאין אף ישראלי ברשימה?

וכאמור, היא מומחית לפוסט טראומה. הלם קרב הוא רק אחד המצבים בהם חווים פוסט טראומה.

בסוף אגב, הידיעה הראשונה תוקנה ל"בלי מנהיג ישראלי"

כשתחת ההגדרה מנהיג כלול גם שי אגסי, שהיה ברשימה בעבר.

במסגרת ההימנעות שלי מקריאת הקינות אחר רצח שלושת הילדים על ידי אביהם הלא אנושי, החמצתי את דבריה של יעל פז מלמד:

"מחלת הנפש של איתי לא היתה סוד. ולמרות זאת הפקידו בידיו שלושה ילדים עם שיער שחור"

(הפואטיקה של הטבלואיד).

שי פוגלמן בדק לאן נעלמו 130 אלף אזרחים סורים שהיו ברמת הגולן אחרי מלחמת ששת הימים.

פרופ' דן מירון כתב ספר על שלום עליכם. סיבה טובה לראיון (דליה קרפל), בו אומר האיש את דעתו על אושיות הספרות העברית העכשווית.

בסוף, שאלה אחרונה, ככה, לצאת ידי חובה הוא שואל אותו:

"אי אפשר לסגור את הראיון הזה מבלי לשאול אותך על הכאוס בחייך, על התקרית עם אשתך שהוגדרה כאלימה.

אני מתרשם מהצורה שהיא טיפלה בבן שלנו... הדברים בינינו הסתדרו ואנו מקיימים קשר קורקטי שעיקרו סביב הילד".

זו ה"תקרית".

מה שכן, אין כמעט אזכורים ברשת לכך. ידיעה בנרג' נעלמה.

תגידו: מה קשור? היה, נגמר, לא צריך לדבר עם חוקר ספרות כה דגול על חייו האישיים. אז דווקא כן מוזכר כמה קילו השיל ממשקלו, והבעיות שלו בברכיים.

הארץ השבוע

הסיפור המרכזי, שגם זכה לחשיפה ולפרומו בשער העיתון ביום חמישי, הוא על התעללות מינית בילדים וקשר שתיקה במושב קוממיות.

כמו שכתב המגיב דרומי, הדברים פורסמו במעריב במאי על ידי רונן דמארי.

יוסי ורטר על טירקל בלי נשים, ועוד קצת על מסיבת הנתניהו הגורלית.

שורה תחתונה: מבחינת נזקי יח"צ היה עליו לפרוש ולנסוע ללשכתו.

מוספשבוע

גם בן כספית מסכם את פרשת המסיבה. שוב.

"אפילו אמו של ארנון מילצ'ן... נהנתה לראות את רה"מ מכרכר סביבה ערב שלם, כשברומניה מנסים לאתר את עקבותיו של המסוק האבוד. נתניהו לא קם, נתניהו לא עזב, נתניהו אפילו לא התנצל".

ראו מה זה. מנחם בן עבר להתנחלות בשומרון, ומשלם 2,800 ש' לווילה של שבעה חדרים.

אני עברתי ליפו, ומשלמת 3,000 ש' על 40 מ"ר.

המוסף לשבת

סימה קדמון עוסקת בכפולה הפותחת (בעל הכפולה נעדר) במסיבה אחרי שידיעות זנח את העיסוק בסיפור מהר מאוד, אבל באיפוק:

"לא יהיה נכון לקיים דיון בחוסר הטעם ואובדן הפרופורציות של משפחת נתניהו, במקום לדון במה שצריך באמת להדאיג אותנו: איך קורה שהעיתונאי שחגג עם משפחת נתניהו קיבל את הידיעה על התרסקות המסוק לפני שראש הממשלה עצמו קיבל אותה".

מה? מי העיתונאי? איזה עיתונאי חוגג עם מש' נתניהו ולמה?

אההההה. נזכרתי.

מדבריה עולה, למעשה, שלמפקדת חיל האוויר לקח יותר משעתיים לדעת שהמטוס נעלם ברומניה, ושגם שר הביטחון וגם רה"מ ידעו על האירוע כשלוש שעות לאחר התרחשותו. שבלשכת שר הביטחון טוענים שהדיווח הראשוני הגיע אליהם ב-16:15. בצה"ל אומרים שיכולים להפריך את הטענה.

בקיצור בלגאן השעות לא נגמר. אין לי מושג למי נודע מה ומתי.

מוצא חן בעיני שענת מידן ועינת פישביין כתבו על סדרת השבי ולא החשודים המיידיים.

מודעת החופש לקרוא מופיעה במוסף.

ביפ ביפ ביפ

שני קטעים הקדיש ישראל היום לזעם הורדת ביפ.

אתמול הזכרתי אחד והנה השני.

אין אלא לתהות אלמלא היה הקרב חסר הגבולות בין ישראל היום לידיעות, אם גם אז היה ישר"ה כל כך מתעניין בביפ.

אתמול הזכרתי ששי גולדן יוצא ומגן על זכותה של הוט להסיר את ערוץ ביפ.

בתחילת דבריו הוא באמת מבקר את הוט:

"...זו לא הפעם הראשונה שהוט בוחרת להוריד ערוץ מהאוויר; לא הפעם הראשונה בה הערוץ המסולק הוא ערוץ ראוי ממש (CNN ,ESPN - אם למנות שניים זכורים במיוחד); ולא פעם ראשונה בה היא מציעה לקהל שלה תחליף מביך, שלא לומר, כזה שעולב ממש באינטליגנציה של הלקוחות שלה..."

ואז הוא ממשיך:

"...זכותה של הוט להוריד את ביפ. וגם: שמקסימום הנזק שהיא צפויה לספוג הוא כמה נאצות ויראליות באינטרנט ואולי כמה מאות לקוחות נוטשים. עדכון: הוט היא חברת טלפוניה ותשתיות. לשם הולך המיקוד האסטרטגי שלה ולשם הולכים המשאבים שלה. שביעות הרצון של לקוחות האינטרנט המהיר שלה ממהירות הגלישה שלהם מעניינת אותה פי מאה מזהות הערוץ שיאכלס את הפוזיציה 6 בממיר.

ועוד ברור: אלמלא היה ביפ ערוץ בית של קשת החזקה והטווסית, לא היתה קמה מהומה (תקשורתית) גדולה כזאת. קשת נתפסה בלתי מוכנה לכל אורכו של המהלך הזה. היא הגיבה מעט מדי ומאוחר מדי - והקמפיין שלה מהשבועות האחרונים היה בלשון "ארץ נהדרת", טיפה פאתט".

מה שלא הזכרתי זה שגולדן יתחיל תכף להופיע בתוכנית הדגל של הוט, מחוברים, ושוודאי כבר קיבל ולו שקיק מעות אחד מהוט על עבודתו הקשה, ושמוטב היה לו בשלב זה להפסיק לכתוב על הוט.

ואם זה לא בא לו באופן טבעי, מצער שאיש מעורכי הארץ לא מוצא בכך טעם לפגם.

ולא, במקרה הנוכחי גילוי נאות, לו היה, לא מספיק. אבל גולדן הוא לא היחיד.

מספרת המאזינה פ' שביום רביעי האחרון, במילה האחרונה, אותה הגישו עירית לינור וקובי אריאלי, סיפר אריאלי ללינור בנון שלנטיות שיש הרבה תוכניות טלוויזיה שאפשר לוותר עליהן, אבל בלתי אפשרי לוותר על תוכניות אוכל. לינור אמרה לו יאללה תגיד שזו פרסומת, הרי גם היא פרגנה לקרובים שלה דקה קודם, והוא בתגובה - מה פתאום, אני מדבר מרחשי לבי הטהור, ממש לא בכוונה יחצ"נית.

מעריב עסקים

סוף סוף תגובה ציונית הולמת ל-TGI:

בע' 3 של המוסף, עם לוגו ענק, "הצניחה של דה מרקר", באדום, 18.6% -

"החשיפה למוסף הכלכלי של הארץ ירדה במחצית הראשונה של השנה מ-7% ל-5.7% לעומת אשתקד.

חה!

עו"ד יורם שפטל מאוד מרוצה מכך שידיעות ירד בסקר TGI.

הוא טוען שזה בגלל הקו הפוסט ציוני של העיתון (?)

הוא גם חושב שמעריב החל לאבד מכוחו בשנות השבעים, גם בגלל שהפסיק להיות לאומי (??).

לפי זה, מעריב צריך להיות היום בשיא כוחו, מאחר שבן דרור ימיני הוא האל הבלתי מעורער שלו ולוחם את מלחמותיו נגד כל מי שזוקף את זרתו השמאלית כשוקל אם לנבור בה באפו.

ברשת

חוקרים אמריקאים מיפו את מצב הרוח הלאומי בעזרת טוויטר.

תוספת, 15:15

הליין אפ של הישרדות הוא סקופ של צפניה.

ראוי היה שבאייס יתנו לו את הכבוד הראוי.

ואם כבר קרדיט, הרי שכתב מקומון מעריב בבת ים, רגב גולדמן, איבד אותו לטובת אבי אשכנזי.

סופשבוע

למה לראיין את נעה תשבי לשער? כי היא נראית מצוין. כי היא פגשה את ליברמן.

כי היא מכרה את בטיפול לאמריקאים.

אז הנה שוב, כאילו לא שמעתם, סיפורה של תשבי.

אכן, אנחנו אוהבים סינדרלות.

קפטן ג'ורג', ההמשך

הסיפור הזה לא נגמר.

המתקפה על יוסי גורביץ וריצ'רד סילברסטיין נמשכת.

נטוויז'ן לא עושים דבר בעניין, כך מוסר גורביץ.

לפני פיזור

מהי חשרת העננים הלזו בבוקר זה?