המטכ"ליסט

התמונה

ביום חמישי, כשהתקשורת, ובעקבותיה המדינה, היו אחוזי חרדה באשר לגורלו של נדב הימן, לא פורסמה תמונתו במשך כל היום. ניסיון להבין מי עומד מאחורי הצנזור או מה ההיגיון שבכך העלה את העובדה שלא הצנזורה ולא המשטרה ו/או כוחות ביטחון אחרים פעלו למען העניין. נכון, הצנזורה אישרה את העלמת התמונה, אבל למה?

על פי השערה, למעשה יותר מהשערה, ידה של משפחת הימן בדבר. כלומר, יש מצב שהצנזור נעשה על פי בקשתה. למה? מתוך מחשבה שהימן עוד יחזור ליחידה, ואז אסור הרי לחשוף אותו.

למה הרשויות נענו למשפחה? האם ייתכן שיש קשר לעובדה שאביו של הנער טייס (ולא רצף, למשל?) או שמא בקשותיה של כל משפחה נענות במצבים כאלו, בלי שום קשר להיגיון?

ההיעדרות מהארץ

כזכור, הארץ לא התעדכן במציאת הימן בלילה שבין חמישי לשישי.

הסיבה לכך שסוגרים שם את הבסטה בחצות היא מסחרית - בגלל הצורך להדפיס את ישראל היום. ולמה דסק האתר לא מאויש?

אה, סתם חיסכון. כאמור, ממילא כולם ישנים בלילה. למה צריך להתעדכן?

הילד מסתגר בחדר

למה "נציגים רשמיים של צה"ל צריכים לבוא לדבר עם הימן בביתו"?

יתכבד הבחור, ויתאם פגישה עם קב"ן. היה וזה יקבע כי הוא כשיר לשאת באחריות למעשיו – יעמוד למשפט.

לא כשיר – יזכה לטיפול הנפשי הדרוש.

התגובות של אבא שלו, אגב, תלושות לגמרי.

אמת בפרסום

בשם כל פועלי הדפוס, מה הביא את ידיעות לצאת עם המודעה הזו, מודעת ענק, המדברת על החופש לקרוא?

הרי רק לפני כמה ימים העלים ידיעות מקוראיו את סיפור מכירת יד2. לא?

שון תל חושף ב-G של גלובס את העסקה עם וואלה ואומר:

"ידיעות אחרונות מבחינתי הוא גוף דורסני, שכל השנים עבד בצורה מונופוליסטית. הראייה שלי היא לא כזאת ואני לא רוצה להיות חלק מהם"

מוסף הארץ

סייד קשוע מספר איך הפך לפמיניסט. ויש אפילו פרסומת לאת: אשתו הסכימה להתראיין, לראשונה, אבל אז סייד שכנע אותה שישמור על הילדים ויקפל כביסה.

שאול אדר על הנרייטה לאקס, שתאים מגופה החולה משמשים לחקר הסרטן עד היום.

מסוג הכתבות ששווה לקרוא כל שבוע, בכל מוסף.

ניב הדס על הארווי פיקאר, יוצר קומיקס שמת ב-12 ביולי.

עוד לא מצאתי את הכתבה באתר.

שווה לקרוא או לצפות בסרט על חייו, אמריקן ספלנדור.

צרורות לכותרות

שתיים מזה המוסף:

"במותה ציוותה לנו את התאים" (על לאקס דנן)

ו"גייזר גמדי" (ביקור באיסלנד).

7 לילות

נבו זיו כתב על הסרטים והסדרות המבוססים על ספרים. מנבלות ועד התגנבות יחידים, מעגנון ועד גרוסמן. מעניין מאוד, לפחות אותי, אבל הכל כל כך קטוע ודחוס, ומוגבל לכפולה אחת עם איור ענק.

למשל, הייתי רוצה הרחבה על הפרויקטים לפי עגנון. מי עושה אותם, ועוד.

ובאותו עניין, ראיון מייל של אורי קליין עם אלן רנה, שביים לראשונה סרט ע"פ ספר – עשבים שוטים שמו.

7 ימים

דנה ספקטור מצדדת, בסופו של דבר בעונשו של דודו, ולא בגלל שהציג עצמו כערבי, אלא כרווק, ויוצאת נגד כל השקרים שמספרים גברים לנשים כדי להפיק מהן טיפת סקס.

"אי אפשר להשוות בחורה שמסתירה כמה קמטים בקונסילר לגבר שמנסה לטשטש ממך את קיומם של שני ילדיו".

כמו שכתבתי, בתי הכלא יתמלאו בדקה עד אפס מקום. ואנשים, מה לעשות, לא יפסיקו לשקר, רק יתייחסו למי שקובלים על כך כאל תמהונים, עם דוגמאות קריטיות מהשואה: מה יקרה אם תפגשי נאצי שישאל אותך על מישהו שברח, ועוד ועוד.

הקולנוענית אבתיסאם מראענה מפראדיס, שחיה בתל אביב, יצרה את הסרט 77 מדרגות, על רומן בינה לבין עולה חדש. תגידו קלישאה? עוד סיפור אהבה שמייצג את הסכסוך? אולי. מעניין? כן (יסמין לוי).

הסרט הוקרן בפסטיבל ירושלים וישודר ביס דוקו.

מסע בין אתרים שנבחרו לשימור, אבל המדינה לא מתאמצת כדי שזה יקרה: תחנת הרכבת בירושלים; מחנה הגדנ"ע בנגב; תחנת המשטרה ליד גדרה; בית היתומים בנצרת; כפר הילדים בעפולה (גיא ליברמן). שווה דפדוף וצקצוק.

המשך התחקיר על מקצועות הליב"ה: מורים במגזר החרדי לא יודעים את מילות התקווה; מיהו נפוליאון ואיך אומרים שבת באנגלית (אמיר שואן, יאנה פבזנר, ליברמן).

כך נראה השאלון שהוצג למורים:

1. באיזה יבשת נמצאת ישראל

2. מה סך המעלות בצל

3. אייתו "שגיאת כתיב"

4. השלימו את המשפט "כל עוד בלבב..."

5. מי היה נפוליאון

6. מה תאריך הקמת המדינה

7. מה השורש של 81

8. נקודת הרתיחה של המים

9. מה זה בג"ד כפ"ת

10. מה זה סאטרדיי

איך זה קורה?

משרד החינוך לא בודק 85% מהמורים.

מוסף כלכליסט

אני הותשתי משלל העסקאות של עודד קובו, אבל בטוח יש מי שנהנו (למשל שועלן).

תיהנו.

המוסף לשבת

השבוע עתיר הדרמות השכיח את זו הראשונה, הרצח וההתאבדות של שני החרדים.

על פי עודד שלום וגדעון מרון מדובר בטוויסט של בן המלך והעני.

אוהד רוזנברג הוא למעשה אוהד עובדיה, שחזר בתשובה בגיל 17 וניסה להתקבל לאחת החסידויות, אבל לא הצליח להשתדך.

השמועות על מריבת אוהבים, מסבירים השניים, מקורן בעיתונאים שניג'סו למפקד המרחב ושאלו אותו אם זה רצח על רקע רומנטי, וזה השיב שכל הכיוונים נבדקים. כשהכיוון הזה נפסל, כך שלום/מרון, כבר היה מאוחר מדי, והשמועות התבססו.

ממון

המוסף משתעשע: לכבוד חג האהבה התחפשו צח שפיצן ונופר סיני לזוג נשוי וסובל ויצאו לפגוש שישה מטפלים זוגיים.

מסקנתם כמובן היא שהכל שטויות.

את הבעיות הזוגיות שלכם תפתרו לבד. או שלא.

יש לציין שאיש המטפלים לא נפגע, מאחר ששמותיהם לא מופיעים.

וכדי לרפד עצמם עוד יותר מציינים הכותבים ועורכיהם: "לצורך הכנת הכתבה נבחרו באופן אקראי לחלוטין מספר מטפלים שלכל אחד הכשרה מקצועית אחרת. אין בממצאי הכתבה כדי להעיד על רמת היועצים הזוגיים המופיעים בה, או על רמת היועצים הזוגיים באופן כללי".

נו, אז מה מטרת הכתבה?

יש תשובה:

"להציג את הדינמיקה של ייעוץ זגי מנקודת ראותם של זוגות הבאים להתייעץ".

אז סליחה, לא הבנתי. כבר עדיף היה לכתוב שבאנו סתם לצחוק על ולעשות כיף.

גלריה

לרגל האיחוד הממשמש של פוליאנה פרנק - ראיון.

לנוסטלגים ללא תקנה.

זיוה, 1990 באיכות שידור מזעזעת.

וגם

אפר ושנאה

ואם כבר אני בטרנס, המכשפות עם עד העונג הבא.

קופה קופה

האם הקופה בה התעללו חלאות אדם היא מגן החיות בקריית מוצקין, אם לאו?

גם בעזרת שבב אי אפשר לדעת?

בחדשות חיפה 107.5, היא דווקא כן מהגן.

לחם עבודה ברשת

איתמר שאלתיאל עדכן ב-21.7 בבלוג שלו, שקיבל את הצ'ק ממיברג.

בהמשך לדעתי הנחרצת על תשלום מיידי לכל פועל דפוס ורשת, אני רוצה להזכיר משהו:

שמעתי לא פעם שפרילנסרים לא מזדרזים לשלוח חשבוניות למי שחייבים להם כסף.

ובמילים אחרות, כנראה שבין האובססיבים היחידים נמצאת אני, המשגרת חשבוניות בדיוק היסטרי בכל 31/30/28 בחודש. כל חודש.

אבל לא כולם נוהגים כך, כאמור. רבים מהפרילנסרים מתייחסים לכתיבת החשבוניות כרעה חולה, ולא מבינים שאי אפשר לשלם להם אם לא ישלחו חשבונית בזמן. או חשבוניות בכלל.

כך שבבואכם לקטר על כי שלמו לכם שוטף פלוס אלף, ודאו שמילאתם חשבונית. זה בדיוק כמו עם לוטו. אי אפשר לזכות אם לא ממלאים.

פלאח, בום, טראח

ועוד באותו עניין. ב7 לילות מאשימים אותי בכך ששלחתי את מיברג "בהתלהבות למדבר הכלכלי המוחלט שהוא התוכן דובר העברית באינטרנט"

ולפני כן לא נעדרת, כמימים ימימה, פארודיה על הבלוג ותולדותיו:

"...כשאף אחד כבר לא יקנה אותי... כשיבעטו אותי מכל המדרגות... אני אמציא את עצמי מחדש בבלוגוספירה!

כן כן, אני אפתח בלוג. אני אקים אתר. בהתחלה, כנראה, תחת שם בדוי (הפומה המעופפת), ואז, אחרי שכל העיר תדבר עלי – או שיגיעו 50 טוקבקים, מה שיבוא קודם – אני אצא מהמחתרת וארכש על ידי גוף אינטרנטי מוביל תמורת, אפילו, 400 ש' לכל קטע שאפרסם בבלוג שלי! ואז גם אני אגיד לכל האומללים שנותרו מאחור: כן, אתם יכולים... כל אנשי התוכן חיים עכשיו בעולם חדש של אפשרויות להרוויח 400 שקל!"

ובכן:

1. מה לעשות, לא כולנו טאלנטים שמקבלים, בחישוב הגלובלי, 2,000-5,000 ש' למדור שבועי. חלקנו סתם פועלים שחורים.

2. בהתחלה התעצבנתי ולא הבנתי למה החזית הזו נפתחה שוב.

3. אחר כך נשמתי עמוק ואמרתי שלוש פעמים אוווםםם.

4. ואז פגשתי חבר, דווקא איש חד ומחרחר מדון במקצועו, שלפרשנותו הטולרנטית להפליא, הכוונה בכלל הייתה טובה, לזעוק את זעקת פרולטריון הבלוגוספירה המדוכא.

לצורכי שלום בית ובהיעדר כוחות נפש למלחמה נוספת אני מוכנה לקבל את הגרסה הזו.

גם אודי הירש, בבוקסה לכתבה על הארווי פיקאר במוסף הארץ לא שוכח להזכיר: "אילו זה היה כל כך פשוט, כנראה שהבלוגוספירה הישראלית והעולמית לא הייתה גדושה בכל כך הרבה פטפטת וחוסר כישרון. למרבה הצער רוב הכותבים בכל זאת זקוקים לעורך".

אז למה העיתונות, המלאה בעורכים, גדושה בכל כך הרבה חוסר כישרון ופטפטת?

הפינה לכתבות מתורגמות

זוכרים את הווידוי משבוע שעבר, לפיו אחד מתחביביי הוא לזהות כתבות מתורגמות על פי הפסקה הראשונה? לפעמים זה קל במיוחד, וכבר מהמשפט הראשון זה אפשרי.

למשל, במדור הספרות של 7 לילות, "בילדותי עמדו שתי כונניות מהגוני בסגנון צ'יפנדייל משני צדי המיטה של הוריי".

(נתן אנגלנדר מספר איך גילה את פורטנוי).

צרות בכותרות

בהאפינגטון פוסט ליקטו כותרות החוזרות על עצמן בשקדנות.

(תודה לשאול)

ברשת

זה הזמן לצלם את עצמכם ולהשתתף בסרט. רק היום.

בלוגלנד

איתמר כהן על נתונים שגויים של משרד ראש הממשלה, שכולם מצטטים.

מח' הגהה

מוסף הארץ:

כיתוב תמונה בכתבה על הארווי פיקאר:

"פיקאר התקשה להסתגל לחיים אחרי הצלחת הסרט וטופל בגזעי חשמל למוח" .

(שועלן)

לפני פיזור

הבו לי זרי דפנה. אני צריכה לנוח קצת