הציור השבועי לילד: איפה צעדת הגלעד בשער מעריב?

הכותרות

רק לראות את הכותרות ולהפוך לשלולית:

"אובאמה: פרק חדש ביחסינו המופלאים" (ישר"ה)

"מכתב אישי, זר פרחים ואף מילה על ההתנחלויות" (הארץ)

"הכתף החמה" (ידיעות)

"בונים אמון" (מעריב)

לא לבכות משמחה?

אה, מזל שאלון פנקס כותב במעריב שמדובר בדביקות מלאכותית.

בידיעות לעומת זאת אין עוכר שמחות. משונה.

אולי בגלל שברנע בדרבן.

פה מודגש, גם בכותרת, משל המוקשים של נתניהו "כשרואים את השלט זהירות מוקשים, לא נכנסים לשדה, מחפשים את הנתיב החוצה" (ע"ע הקפאת הבנייה); וגם "אובמה הסיר את העננה" (אולי עדיף "פיזר"?)

הראשונות

כיתוב תמונה מטופש (לא מתאים למיה בנגל), על פגישת נשות המנהיגים, כולל גם שגיאה קלה: "נתניהו התגאתה בבנה אבנר שזכה בפרס חידון התנ"ך"

(הוא זכה במקום שלישי בחידון העולמי).

גם בהארץ כותבת נטשה מוזגוביה שהאובמית אמרה שהיא יודעת "שאבנר זכה בחידון התנ"ך"

בישראל היום גדלה הפדיחה: "שמעתי שהבן שלך חתן חידון התנ"ך העולמי ושהתמודד יפה בחידון ביום העצמאות".

הכלב בו

בסיקור האירוע של ידיעות: "נתניהו הופתעה מכך שהכלב מסתובב בכל חלקי הבית".

(כי מה, אם היה כלב באחוזת רה"מ היה נכלא במרפסת של המטבח?)

בישר"ה "מישל סיפרה כי הוא היחיד שמסתובב בבית חופשי ללא שמירה ונכנס לכל מקום ולכל הפגישות בלי רשות מאיש"

בהארץ כותבת מוזגוביה שהשתיים ליטפוהו.

אקדחים לוהטים

ארבעה אקדחים של מאבטחי רה"מ נעלמו.

מעניין איך/אם ישונו הנוהלים מעתה.

אולי למשל לפזר את האקדחים בארבע מזוודות ולא באחת?

לוחם גבעתי נאשם בהריגה

בזמן עופרת יצוקה.

במעריב הוא מוגדר "כתב אישום ראשון בעופרת יצוקה"

בידיעות "כתב האישום החמור ביותר"

צרות בכותרות

"הזוג המוזר" (על אובמבי, מעריב)

המחקר היומי

מישהו יכול להסביר את המחקר המופרך הזה, על שפוליטיקאים יפים מבוקרים יותר?

אני לא מצליחה להבין מה עלה מהמחקר הזה.

מתוך הארץ:

"המדיום הטלוויזיוני מעניק חשיבות רבה יותר להופעה חיצונית מאשר רדיו ועיתונות כתובה"

לא יכולהיות. יותר מהרדיו?

"יחד עם זאת, הופעה חיצונית היא אינה המנבא הכי חשוב בסיקור הטלוויזיוני"

אחר כך יש משפט עוד יותר מוזר, אבל זה בטח לא קשור למחקר:

"חברי הכנסת כחלון, הרצוג, פינס, תמיר, לבנת ולבני היפים יותר".

מה?

אחר כך כתוב גם כי "אף על פי שהפוליטיקאיות זכו לנתונים גבוהים יותר מהפוליטיקאים בסולם היופי, המחקר מוכיח כי סיקורן התקשורתי נמוך יותר".

אני לא מבינה מה המחקר הזה רוצה להגיד. כזה גבב של נתונים לא ראיתי מזמן. נניח חודש.

ויש עוד מחקר מפתיע, שערך צה"ל, על אסתמה בקרב עשירונים אלו ואחרים.

ואחרי שנודע שיש יותר חולי אסתמה בחמישיון העליון, מה יעשו?

לחם עבודה

גפי אמיר עזבה את משרתה כמבקרת הטלוויזיה של ידיעות.

איתי סגל מחליף אותה.

שגיא כהן יחליף את דניאל רוגוב כמבקר המסעדות של הארץ, בשל חילוקי דעות עם עורכת גלריה, ליסה פרץ, כך מסר לאחד מכלי התקשורת.

ובכל זאת, הוא ימשיך לכתוב מדורי יין בגלריה.

נדב איל, שעזב את מעריב על מנת להיות עורך חדשות החוץ של ערוץ 10 (סוףסוף נמצא מחליף לניצן הורוביץ), מפציע בעיתונו לשעבר בהופעות אורח. למשל היום, ואז זוכה בקצה דבריו לקרדיט נאות על תפקידו החדש.

VTV

איתי סגל כתב על הפרומו למחוברים של הוט – ובו גברים משתינים על העולם.

כן, די מבאס, וכנראה זה מה שיתברר, שגברים מרגישים ומדברים מהאיבר בו הם משתינים.

ברשת

ניר למפרט מעלה סוגיה מאוד מורכבת: האם מנהל צריך לאשר לעובדיו חברות בפייסבוק.

ג'יזזזז. אבל יש גם קריאת הרגעה: הוא מאשר.

רוק בקסבה

הבוקר הצטרפו שאר העיתונים ודיווחו בששון על הסרטון, שמככב גם ברשתות הטלוויזיה הזרות.

ב-24 נכתב שהחיילים רקדו "ברמה שלא הייתה מביישת להקת ריקוד מקצועית".

נו באמת. איפה תקוה חטר ישי?

פוטומונטאז'

מתחקיר עומק ממושך, שלו הוקדשו ימים כלילות, בלוויית ארבעה תחקירנים במשרה מלאה, התברר שהצילום הזה, של עטא עוויסאת, הוא פוטומונטאז’.

קוראים לזה השראה

והנה עוד אחד, מקורי יותר.

מתנה להורים לחופש הגדול

ממני (ומאריאל) באהבה.

מועדון תרבות

ראיתי את זה בתוכנית הבוקר (בביצוע אורי בנאי, אאל"ט), והתנסטלגתי.

במסגרת הירידות האינוספיות על אתר הארץ, אני חייבת לציין (ומציינת) מדי פעם איים של נוי ונוחות: למשל, אגף ספרים.

והנה הביקורת של תום שגב על תש"ח של בני מוריס.

אינתיפאדה בדה מארקר קפה

הממשק החדש חרפן את כל המערכת. איש לא מוצא שם את ידיו ורגליו.

הוקמה קבוצה בפייס, להחזרת הממשק הישן.

מרמורים בקפה.

הודעה לחברים.

מח' הגהה

אייס:

התגובות

שימו לב, הלינקים עובדים ממש יפה, אבל עדיין לא נפתחים בחלון חדש. לכן זכרו: לחזור אחורה.

גם השמות עדיין מתבלגנים כשפותחים תגובה. זהירות, שלא תמצאו עצמכם בעורו של מישהו אחר. בעורי זה הכי מדכא.

לפני פיזור

דווקא היו מתחת לכותרת הביניים הזו 300 מילים בתחילת כתיבת הפוסט. אבל מחקתי אותן.

אוםםםםםםםםםם.