בניית אתרים: הקסם האבוד של הקליק הראשון
בשנת 1899, טען צ'ארלס דואל, מי שהיה הממונה על המשרד האמריקני לרישום פטנטים, כי "כל מה שניתן היה להמציא, כבר הומצא". כשמדובר בעידן הנוכחי של אתרי האינטרנט, בנייתם ועיצובם, גם אנחנו מרגישים כמו צ'ארלס, בטוחים שכבר ראינו הכל, שאין חדש תחת השמש. אתם יודעים מה? בצדק.
הקלות הכמעט בלתי נסבלת לייצור דף באינטרנט הביאה אותנו למצב, בו כל אחד מסוגל להרים "אתר אינטרנט" תוך מספר שעות או ימים בודדים, ללא קשר לרקע המקצועי שלו. בגיל 16 מייצרים בני הנוער אתרי אינטרנט לתפארת בתי הספר, והמחנכים בבתי הספר מתגאים בהיותם בפסגת הטכנולוגיה. בחנויות כבר ניתן למצוא ספר שנקרא: "אמא, אבא, בניתי אתר אינטרנט", לקטנטנים.
הנגר הממוצע, שעד לפני שנתיים הקשר היחיד בינו לבין מחשבים הסתכם בכך שבנה את השולחנות עליהם מונחים המחשבים, מופיע היום בגאון באחד העמודים הראשונים של גוגל, תחת הערך "נגר". לרוב זה קורה בזכות קייטנת המחשבים, אליה רשם את הבן בחופש הגדול, קייטנה שמיהרה להחזיר את ההשקעה.
יש בכך הרבה מאד לחיוב. זהו פתח עצום להזדמנויות וסופו של העידן בו מספר הלקוחות הפוטנציאליים של חנות מוגבל במספר האנשים שעוברים ברחוב שלה. יחד עם זאת, האינטרנט, הדוגמא הטובה ביותר שידעה האנושות למונח "חדשנות", מאיים לעבור את אותו התהליך שעבר רחוב דיזנגוף בתל אביב ב-40 השנים האחרונות (יסלחו לי כל סלוני הכלות). כשאין ועדת קבלה ואין רף בסיסי להעלאת אתר לרשת, הופך חלק משמעותי ברשת למאגר גדול ובלתי נסבל של לכלוך.
העצוב מכל הוא שבלי לשים לב, אנחנו, צרכני המידע השונים באינטרנט, מתרגלים והופכים להיות אדישים. 99% מהאתרים באינטרנט הם פשוט אותו הדבר. האינטרנט כסימן לחדשנות? כבר מזמן לא. העיצוב, העימוד, הצבעים, הכל גזור ומודבק, מועתק, מצ'עמם...כולם פשוט מפספסים.
געגועים לפעם הראשונה
אולי זה יישמע לכם קצת "קיטשי", כי כולנו כבר אדישים ונורא צינים, אבל חשבתם פעם על הפעם הראשונה? הרגע שבו כתבתם את כתובת האתר בשורת הכתובת בדפדפן ולחצתם על Go הוא רגע מאד מיוחד.
חיפשתם אתר מסויים בגוגל ולחצתם על קישור לאחת התוצאות - הרגע הזה הוא רגע נדיר, מיוחד וחשוב. זוהי הזדמנות יחידה ליצור רושם ראשוני אחר, כי מעבר לקליק יכול לצפות לנו עולם חדש. בתוך תוכנו, מתחת למעטה האדישות, קיים עדיין שריד לאותו יצר בסיסי של סקרנות שהיה שם בהתחלה, בימים הראשונים שלנו באינטרנט.
אפשר גם אחרת
לפני כ-9 שנים נחשפתי לראשונה לטכנולוגיית הפלאש. פתאום החלו להופיע קטעי אנימציה מצויירים באינטרנט, עוד לפני דור האינטרנט המהיר, הופיעו הסרטונים במהירות, כאילו רצו באופן מקומי על המחשב שלי.
מרבית האתרים שעשו שימוש בטכנולוגיה, הציגו באובייקטים גאומטריים ונראו כאילו נלקחו ממגזין עיצוב בסגנון רטרו של שנות ה-70'. אחרי תקופה קצרה פתאום החלו לצוץ אתרים למופת. הטכנולוגיה אפשרה בפעם הראשונה להפסיק להסתכל על דף האינטרנט כשטח שיש למלא בקוביות ואפשר סוף-סוף להתחיל לצאת מהמסגרת. כי מי אמר שחלון חייב להיות מלבני?
כיום, פלאש היא רק טכנולוגיה אחת מיני רבות, המאפשרות ביטוי ליצירתיות.
המגבלות שעמדו לפנינו בעבר הוסרו. כבר אי אפשר להסתתר מאחורי התירוץ של "אי אפשר". למרות זאת אנחנו ממשיכים, מתוך ידיעה או חוסר-ידיעה, ובוחרים ללכת בקו הקלאסי, הצפוי, חסר המעוף. חשוב להיזהר.
חל איסור מוחלט לחשוב על בניית אתרים כעל אומנות. חברת דיסני מצאו את ההגדרה המתאימה ביותר. לאותו בעל מקצוע שיכול לתכנן את פארקי השעשועים שלהם הם קוראים Imagineer, "מהנדס דמיון" בתרגום חופשי. בדיסני זה ברור שאם מהנדס רגיל יתכנן פארק שעשועים - המבקרים עלולים למות משעמום. מאידך, אם יתכנן את הפארק אומן, גם אז כנראה שיהיו בעיות לא קטנות.
מהנדס הדמיון הוא אותו אחד שבא עם הכשרון והחוש היצירתי הזה, אך לומד כיצד לעשות בו שימוש מושכל, תוך התבססות על השכלה הנדסית. זו הגישה שכל כך חסרה בעולם האינטרנט. בניית אתר היא אומנות המבוססת על הנדסה מושכלת, מבוססת מחקרים ומתודולוגיות. תחומי השימושיות ועיצוב הממשק למשתמש הינם תחומים צעירים בגיל העשרה, אך היום כבר ברור שלמידתם היא שעושה את ההבדל.
אפילוג
לבוא ולומר שכל מה שיש כיום הוא רע או לצפות שכל אתר יגדיר מחדש את צורתו של הגלגל - לא תהיה אמירה נכונה. חשוב לשמור על פרופורציות, על שיקול דעת והגיון ולהיזהר מיצירתיות עודפת כמו מאש. קיים קו דק שברגע שחוצים אותו הופך האתר לבלתי ניתן לשימוש. חייבים להתעורר ולעשות שינוי וצריך לדעת איך לעשות אותו.
יש לנו הזדמנות אמיתית לצאת מן המסגרת ולתהות מחדש על קנקנן של מספר מוסכמות שהיו עד עכשיו בגדר פרות קדושות. אז בפעם הבאה שאתם מבקרים באתר שלכם, מתכננים אתר חדש או עושים שינוי תדמיתי לחברה, תעצרו! הזכרו בפעם הראשונה, תיפסו את ההזדמנות בשתי ידיים וטפלו בה כמו שצריך.
תחשבו שבאפשרותכם לקחת את אחד הבניינים בדיזנגוף, ובמקום בניין ישן ומתקלף בן שלוש קומות להקים שם "עזריאלי" קטן. עזריאלי לקח כבר את העיגול, הריבוע והמשולש? לכו על טרפז - את זה עוד לא ראינו.
מטרו (נת"ע)אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן
מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של
הפרויקט מתרבות
פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.
נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.
מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.
במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.
- מבקר המדינה: פרויקט המטרו בגוש דן סובל מעיכובים, מחסור בכוח אדם וחוסר היערכות לאומית
- בעקבות המטרו: רובע חדש לחולון עם 18,000 יח"ד הופקד ונכנס לתכנון
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הפתרון התחבורתי של העתיד?
עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי
של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית
לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר
יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.
