בניית אתרים: הקסם האבוד של הקליק הראשון

"עזריאלי לקח כבר את העיגול, הריבוע והמשולש? לכו על טרפז - את זה עוד לא ראינו". טל פלורנטין מדגיש את ערך החדשנות והיצירתיות בבניית אתרים
טל פלורנטין |

בשנת 1899, טען צ'ארלס דואל, מי שהיה הממונה על המשרד האמריקני לרישום פטנטים, כי "כל מה שניתן היה להמציא, כבר הומצא". כשמדובר בעידן הנוכחי של אתרי האינטרנט, בנייתם ועיצובם, גם אנחנו מרגישים כמו צ'ארלס, בטוחים שכבר ראינו הכל, שאין חדש תחת השמש. אתם יודעים מה? בצדק.

הקלות הכמעט בלתי נסבלת לייצור דף באינטרנט הביאה אותנו למצב, בו כל אחד מסוגל להרים "אתר אינטרנט" תוך מספר שעות או ימים בודדים, ללא קשר לרקע המקצועי שלו. בגיל 16 מייצרים בני הנוער אתרי אינטרנט לתפארת בתי הספר, והמחנכים בבתי הספר מתגאים בהיותם בפסגת הטכנולוגיה. בחנויות כבר ניתן למצוא ספר שנקרא: "אמא, אבא, בניתי אתר אינטרנט", לקטנטנים.

הנגר הממוצע, שעד לפני שנתיים הקשר היחיד בינו לבין מחשבים הסתכם בכך שבנה את השולחנות עליהם מונחים המחשבים, מופיע היום בגאון באחד העמודים הראשונים של גוגל, תחת הערך "נגר". לרוב זה קורה בזכות קייטנת המחשבים, אליה רשם את הבן בחופש הגדול, קייטנה שמיהרה להחזיר את ההשקעה.

יש בכך הרבה מאד לחיוב. זהו פתח עצום להזדמנויות וסופו של העידן בו מספר הלקוחות הפוטנציאליים של חנות מוגבל במספר האנשים שעוברים ברחוב שלה. יחד עם זאת, האינטרנט, הדוגמא הטובה ביותר שידעה האנושות למונח "חדשנות", מאיים לעבור את אותו התהליך שעבר רחוב דיזנגוף בתל אביב ב-40 השנים האחרונות (יסלחו לי כל סלוני הכלות). כשאין ועדת קבלה ואין רף בסיסי להעלאת אתר לרשת, הופך חלק משמעותי ברשת למאגר גדול ובלתי נסבל של לכלוך.

העצוב מכל הוא שבלי לשים לב, אנחנו, צרכני המידע השונים באינטרנט, מתרגלים והופכים להיות אדישים. 99% מהאתרים באינטרנט הם פשוט אותו הדבר. האינטרנט כסימן לחדשנות? כבר מזמן לא. העיצוב, העימוד, הצבעים, הכל גזור ומודבק, מועתק, מצ'עמם...כולם פשוט מפספסים.

געגועים לפעם הראשונה

אולי זה יישמע לכם קצת "קיטשי", כי כולנו כבר אדישים ונורא צינים, אבל חשבתם פעם על הפעם הראשונה? הרגע שבו כתבתם את כתובת האתר בשורת הכתובת בדפדפן ולחצתם על Go הוא רגע מאד מיוחד.

חיפשתם אתר מסויים בגוגל ולחצתם על קישור לאחת התוצאות - הרגע הזה הוא רגע נדיר, מיוחד וחשוב. זוהי הזדמנות יחידה ליצור רושם ראשוני אחר, כי מעבר לקליק יכול לצפות לנו עולם חדש. בתוך תוכנו, מתחת למעטה האדישות, קיים עדיין שריד לאותו יצר בסיסי של סקרנות שהיה שם בהתחלה, בימים הראשונים שלנו באינטרנט.

אפשר גם אחרת

לפני כ-9 שנים נחשפתי לראשונה לטכנולוגיית הפלאש. פתאום החלו להופיע קטעי אנימציה מצויירים באינטרנט, עוד לפני דור האינטרנט המהיר, הופיעו הסרטונים במהירות, כאילו רצו באופן מקומי על המחשב שלי.

מרבית האתרים שעשו שימוש בטכנולוגיה, הציגו באובייקטים גאומטריים ונראו כאילו נלקחו ממגזין עיצוב בסגנון רטרו של שנות ה-70'. אחרי תקופה קצרה פתאום החלו לצוץ אתרים למופת. הטכנולוגיה אפשרה בפעם הראשונה להפסיק להסתכל על דף האינטרנט כשטח שיש למלא בקוביות ואפשר סוף-סוף להתחיל לצאת מהמסגרת. כי מי אמר שחלון חייב להיות מלבני?

כיום, פלאש היא רק טכנולוגיה אחת מיני רבות, המאפשרות ביטוי ליצירתיות.

המגבלות שעמדו לפנינו בעבר הוסרו. כבר אי אפשר להסתתר מאחורי התירוץ של "אי אפשר". למרות זאת אנחנו ממשיכים, מתוך ידיעה או חוסר-ידיעה, ובוחרים ללכת בקו הקלאסי, הצפוי, חסר המעוף. חשוב להיזהר.

חל איסור מוחלט לחשוב על בניית אתרים כעל אומנות. חברת דיסני מצאו את ההגדרה המתאימה ביותר. לאותו בעל מקצוע שיכול לתכנן את פארקי השעשועים שלהם הם קוראים Imagineer, "מהנדס דמיון" בתרגום חופשי. בדיסני זה ברור שאם מהנדס רגיל יתכנן פארק שעשועים - המבקרים עלולים למות משעמום. מאידך, אם יתכנן את הפארק אומן, גם אז כנראה שיהיו בעיות לא קטנות.

מהנדס הדמיון הוא אותו אחד שבא עם הכשרון והחוש היצירתי הזה, אך לומד כיצד לעשות בו שימוש מושכל, תוך התבססות על השכלה הנדסית. זו הגישה שכל כך חסרה בעולם האינטרנט. בניית אתר היא אומנות המבוססת על הנדסה מושכלת, מבוססת מחקרים ומתודולוגיות. תחומי השימושיות ועיצוב הממשק למשתמש הינם תחומים צעירים בגיל העשרה, אך היום כבר ברור שלמידתם היא שעושה את ההבדל.

אפילוג

לבוא ולומר שכל מה שיש כיום הוא רע או לצפות שכל אתר יגדיר מחדש את צורתו של הגלגל - לא תהיה אמירה נכונה. חשוב לשמור על פרופורציות, על שיקול דעת והגיון ולהיזהר מיצירתיות עודפת כמו מאש. קיים קו דק שברגע שחוצים אותו הופך האתר לבלתי ניתן לשימוש. חייבים להתעורר ולעשות שינוי וצריך לדעת איך לעשות אותו.

יש לנו הזדמנות אמיתית לצאת מן המסגרת ולתהות מחדש על קנקנן של מספר מוסכמות שהיו עד עכשיו בגדר פרות קדושות. אז בפעם הבאה שאתם מבקרים באתר שלכם, מתכננים אתר חדש או עושים שינוי תדמיתי לחברה, תעצרו! הזכרו בפעם הראשונה, תיפסו את ההזדמנות בשתי ידיים וטפלו בה כמו שצריך.

תחשבו שבאפשרותכם לקחת את אחד הבניינים בדיזנגוף, ובמקום בניין ישן ומתקלף בן שלוש קומות להקים שם "עזריאלי" קטן. עזריאלי לקח כבר את העיגול, הריבוע והמשולש? לכו על טרפז - את זה עוד לא ראינו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
אנבידיהאנבידיה

קריית טבעון - למה אנבידיה בחרה בה ו-10 עובדות על האזור

מה צפוי לקרות למחירי הדירות בקריית טבעון, ואיך ישפיע הקמפוס של אנבידיה על האזור? אפשר לחלום, אבל צריך להיות מציאותיים
אדיר בן עמי |

רשות מקרקעי ישראל אישרה הקצאת קרקע בפטור ממכרז לחברת אנבידיה בקריית טבעון, כחלק מתוכנית להקמת קמפוס טכנולוגי ענק - קריית טבעון על המפה של אנבידיה: הקמפוס החדש צפוי לשנות את פני הצפון.  הפרויקט, שממתין לאישור סופי מהנהלת החברה העולמית, צפוי להעסיק קרוב ל-10,000 עובדים ולהשפיע על לפחות 10,000 נוספים. קריית טבעון שמתגוררים בה כ-20,000 תושבים, עומדת לכאורה בפני שינוי גדול. האם הציפיות מוגזמות?

הקמפוס החדש יעסיק כאמור עובדים חדשים רבים, אבל לא חייבים לגור בקריית טבעון כדי לעבוד באנבידיה. יש ישובים רבים בסמוך, חיפה במרחק של 18 דקות. גם תל אביב במרחק של שעה, נתניה בפחות מ-50 דקות. ויש תחבורה יחסית נוחה - זה היה התנאי הגדול של אנבידיה. כלומר, זה בהחלט אירוע חשוב לקריית טבעון ולאזור כולו, אבל צריך לקחת אותו בפרופורציות. חלק גדול מהעובדים יגיע לאזור בבוקר ויעזוב אחרי הצהריים.  יהיו כאלו שיעדיפו לגור בסביבה, אבל צריך לזכור שמדובר על הקמה שתיקח שנים ושהמעבר לאזור על פני שנים, כנראה לא יהיה בהיקפים ענקיים - כן, האזור יגדל באוכלוסייה, יתחזק כנראה כלכלית, אבל האם קריית טבעון תגדל ל-30 אלף איש תוך 3 שנים? - מה פתאום.    

אז מה כן יקרה? מחירי הדירות יעלו. גם ככה אין היצע גדול של דירות והמחירים בעלייה, והציפיה לאנבידיה תוביל לעלייה מדורגת במחירי הדירות באזור. יהיו עסקים רבים בקמפוס והתעסוקה באזור תגדל - גם של יהודים וגם של ערבים (שמהווים כ-25%-30% מאוכלוסיית האזור). האם זה יוביל לפריחה אדירה? אולי זה יקרה במרחק של 10 שנים מהיום, אם הקמפוס יילך ויתרחב. אלו תהליכים ארוכים. תהיה פריחה, אבל לא בום כלכלי אדיר באזור.  

 

הקמפוס של אנבידיה ישתרע על 90 דונם, עם פוטנציאל לבניית 120,000 מ"ר של מבנים. המיקום, בגבול המערבי של קריית טבעון ליד מחלף שער העמקים בכביש 6. תחנת הרכבת בכפר יהושע, במרחק קצר. אנבידיה, שמתמקדת בפיתוח שבבי AI ומערכות גרפיקה, רואה בקמפוס זה חלק מהרחבת פעילותה בישראל. החברה כבר מפעילה מרכזי פיתוח בתל אביב ובאר שבע, וכעת היא מכוונת לצפון כדי לנצל כוח אדם מיומן באזור חיפה. ההקצאה בפטור ממכרז משקפת אסטרטגיה ממשלתית לעודד השקעות זרות בפריפריה, עם תמריצים כספיים שמפחיתים עלויות ראשוניות ומעודדים יצירת מקומות עבודה איכותיים. השאלה אם המדינה לא נותנת בחינם. נזכיר כי גם לאינטל נתנו הנחות ענקיות. בדיעבד לא בטוח שזה היה צעד חכם. עכשיו אנבידיה היא המלכה, אבל הגלגל מסתובב. את המתנות לחברות הגלובליות צריך לדעת לפזר, לא לשים את כל הבצים בסל אחד.


הקמפוס החדש יאפשר פיתוח מוצרים כמו שבבי Blackwell, שמיועדים למרכזי נתונים. מנכ"ל אנבידיה ג'נסן הואנג ציין בעבר כי ישראל היא "מרכז חדשנות מרכזי". ישראל מהווה כ-10% מכוח האדם של אנבידיה ובמו"פ כנראה שמדובר על סדר גודל של 15%. המרכזים בישראל והצמיחה כאן מאוד חשובים לאנבידיה שצפויה להשקיע 2 מיליארד דולר בקמפוס. אנבידיה כבר מעסיקה בישראל כ-5,000 עובדים עוד כ-3 שנים זה  יוכפל. 

ביטוח לאומי
צילום: Shutterstock

קיבלתם חוב מהביטוח הלאומי? ייתכן שהוא בכלל לא שלכם - כך תיפטרו ממנו בקלות

מי אחראי על החוב לביטוח לאומי אם אתם פרילנסרים, מי אחראי על החוב לביטוח לאומי אם אתם שכירים?  

רן קידר |
נושאים בכתבה ביטוח לאומי

ישראלים רבים מקבלים מכתבים מפתיעים מהביטוח הלאומי, שבהם נרשמים חובות של אלפי שקלים לתקופות עבודה ישנות. אך מה שרבים לא יודעים: אם עבדתם כשכירים באותה תקופה - החוב בכלל לא שלכם.

לפי החוק, כאשר אדם מועסק כשכיר, האחריות לדיווח ותשלום דמי הביטוח הלאומי חלה אך ורק על המעסיק. בפועל, הביטוח הלאומי לא תמיד יודע אם עבדתם כשכירים או לא, ואם המעסיק לא דיווח, החוב פשוט "נדבק" על שמכם. איך זה שביטוח לאומי לא יודע? המערכות לא מסונכרנות, הדטהבייס לא מעודכן. הביטוח הלאומי היה צריך לייצר ממשק מול משרד התעסוקה או רשות המסים ולקבל את המידע הזה בקלות, אבל בפועל זה לא קורה ויש רבבות אנשים שמקבלים הודעה על חוב. 

אם גם אתם בקבוצה הגדולה הזו ואתם הייתם שכירים בתקופה הזו, אז לפחות תוכלו לבטל את רישום החוב בקלות. הביטוח הלאומי מאפשר באופן דיגיטלי לבטל את החוב, ללא בירוקרטיה מסורבלת, בלי להגיע לסניף ואפילו בלי שיחת טלפון אחת.

מה צריך לעשות? לכאורה, פשוט מאוד, בפועל גם זה לא טריוויאלי. אם קיבלתם הודעה על חוב לתקופה שבה הייתם שכירים – גשו לחפש תלושי עבר או את טופס 106 השנתי, והעלו את המסמכים דרך שירות שליחת המסמכים באתר הביטוח הלאומי. המערכת תזהה את העובדה שהייתם שכירים והחוב יבוטל. תוך ימים ספורים, תשוחררו מהחיוב. אבל, למי יש את התלושים לפני 4-5 שנים? 

אם זה המצב תצטרכו לנסות לאתר תלושים כאלו, לדרוש ממקום העבודה הקודם, יש גם אפשרות להצהיר מול ביטוח לאומי. אבל זה תהליך יותר מסורבל. 

אם אתם באמת חייבים, כלומר לא עבדתם במקום עבודה אחר, תנסו להגיע לסוג של פשרה מול ביטוח לאומי. ראשית, נזכיר שכן - גם אנשים שלא עובדים, בין עבודות, סטודנטים ועוד משלמים ביטוח לאומי. גם עצמאיים, פרילנסרים ועוד משלמים ביטוח לאומי. החוב הזה לא צץ מאין. שנית, מדובר על חוב עם הצמדה, ריבית, קנסות ועוד. כדי לבטל את הקנסות צריך להגיש בקשה.