בניית אתרים: הקסם האבוד של הקליק הראשון
בשנת 1899, טען צ'ארלס דואל, מי שהיה הממונה על המשרד האמריקני לרישום פטנטים, כי "כל מה שניתן היה להמציא, כבר הומצא". כשמדובר בעידן הנוכחי של אתרי האינטרנט, בנייתם ועיצובם, גם אנחנו מרגישים כמו צ'ארלס, בטוחים שכבר ראינו הכל, שאין חדש תחת השמש. אתם יודעים מה? בצדק.
הקלות הכמעט בלתי נסבלת לייצור דף באינטרנט הביאה אותנו למצב, בו כל אחד מסוגל להרים "אתר אינטרנט" תוך מספר שעות או ימים בודדים, ללא קשר לרקע המקצועי שלו. בגיל 16 מייצרים בני הנוער אתרי אינטרנט לתפארת בתי הספר, והמחנכים בבתי הספר מתגאים בהיותם בפסגת הטכנולוגיה. בחנויות כבר ניתן למצוא ספר שנקרא: "אמא, אבא, בניתי אתר אינטרנט", לקטנטנים.
הנגר הממוצע, שעד לפני שנתיים הקשר היחיד בינו לבין מחשבים הסתכם בכך שבנה את השולחנות עליהם מונחים המחשבים, מופיע היום בגאון באחד העמודים הראשונים של גוגל, תחת הערך "נגר". לרוב זה קורה בזכות קייטנת המחשבים, אליה רשם את הבן בחופש הגדול, קייטנה שמיהרה להחזיר את ההשקעה.
יש בכך הרבה מאד לחיוב. זהו פתח עצום להזדמנויות וסופו של העידן בו מספר הלקוחות הפוטנציאליים של חנות מוגבל במספר האנשים שעוברים ברחוב שלה. יחד עם זאת, האינטרנט, הדוגמא הטובה ביותר שידעה האנושות למונח "חדשנות", מאיים לעבור את אותו התהליך שעבר רחוב דיזנגוף בתל אביב ב-40 השנים האחרונות (יסלחו לי כל סלוני הכלות). כשאין ועדת קבלה ואין רף בסיסי להעלאת אתר לרשת, הופך חלק משמעותי ברשת למאגר גדול ובלתי נסבל של לכלוך.
העצוב מכל הוא שבלי לשים לב, אנחנו, צרכני המידע השונים באינטרנט, מתרגלים והופכים להיות אדישים. 99% מהאתרים באינטרנט הם פשוט אותו הדבר. האינטרנט כסימן לחדשנות? כבר מזמן לא. העיצוב, העימוד, הצבעים, הכל גזור ומודבק, מועתק, מצ'עמם...כולם פשוט מפספסים.
געגועים לפעם הראשונה
אולי זה יישמע לכם קצת "קיטשי", כי כולנו כבר אדישים ונורא צינים, אבל חשבתם פעם על הפעם הראשונה? הרגע שבו כתבתם את כתובת האתר בשורת הכתובת בדפדפן ולחצתם על Go הוא רגע מאד מיוחד.
חיפשתם אתר מסויים בגוגל ולחצתם על קישור לאחת התוצאות - הרגע הזה הוא רגע נדיר, מיוחד וחשוב. זוהי הזדמנות יחידה ליצור רושם ראשוני אחר, כי מעבר לקליק יכול לצפות לנו עולם חדש. בתוך תוכנו, מתחת למעטה האדישות, קיים עדיין שריד לאותו יצר בסיסי של סקרנות שהיה שם בהתחלה, בימים הראשונים שלנו באינטרנט.
אפשר גם אחרת
לפני כ-9 שנים נחשפתי לראשונה לטכנולוגיית הפלאש. פתאום החלו להופיע קטעי אנימציה מצויירים באינטרנט, עוד לפני דור האינטרנט המהיר, הופיעו הסרטונים במהירות, כאילו רצו באופן מקומי על המחשב שלי.
מרבית האתרים שעשו שימוש בטכנולוגיה, הציגו באובייקטים גאומטריים ונראו כאילו נלקחו ממגזין עיצוב בסגנון רטרו של שנות ה-70'. אחרי תקופה קצרה פתאום החלו לצוץ אתרים למופת. הטכנולוגיה אפשרה בפעם הראשונה להפסיק להסתכל על דף האינטרנט כשטח שיש למלא בקוביות ואפשר סוף-סוף להתחיל לצאת מהמסגרת. כי מי אמר שחלון חייב להיות מלבני?
כיום, פלאש היא רק טכנולוגיה אחת מיני רבות, המאפשרות ביטוי ליצירתיות.
המגבלות שעמדו לפנינו בעבר הוסרו. כבר אי אפשר להסתתר מאחורי התירוץ של "אי אפשר". למרות זאת אנחנו ממשיכים, מתוך ידיעה או חוסר-ידיעה, ובוחרים ללכת בקו הקלאסי, הצפוי, חסר המעוף. חשוב להיזהר.
חל איסור מוחלט לחשוב על בניית אתרים כעל אומנות. חברת דיסני מצאו את ההגדרה המתאימה ביותר. לאותו בעל מקצוע שיכול לתכנן את פארקי השעשועים שלהם הם קוראים Imagineer, "מהנדס דמיון" בתרגום חופשי. בדיסני זה ברור שאם מהנדס רגיל יתכנן פארק שעשועים - המבקרים עלולים למות משעמום. מאידך, אם יתכנן את הפארק אומן, גם אז כנראה שיהיו בעיות לא קטנות.
מהנדס הדמיון הוא אותו אחד שבא עם הכשרון והחוש היצירתי הזה, אך לומד כיצד לעשות בו שימוש מושכל, תוך התבססות על השכלה הנדסית. זו הגישה שכל כך חסרה בעולם האינטרנט. בניית אתר היא אומנות המבוססת על הנדסה מושכלת, מבוססת מחקרים ומתודולוגיות. תחומי השימושיות ועיצוב הממשק למשתמש הינם תחומים צעירים בגיל העשרה, אך היום כבר ברור שלמידתם היא שעושה את ההבדל.
אפילוג
לבוא ולומר שכל מה שיש כיום הוא רע או לצפות שכל אתר יגדיר מחדש את צורתו של הגלגל - לא תהיה אמירה נכונה. חשוב לשמור על פרופורציות, על שיקול דעת והגיון ולהיזהר מיצירתיות עודפת כמו מאש. קיים קו דק שברגע שחוצים אותו הופך האתר לבלתי ניתן לשימוש. חייבים להתעורר ולעשות שינוי וצריך לדעת איך לעשות אותו.
יש לנו הזדמנות אמיתית לצאת מן המסגרת ולתהות מחדש על קנקנן של מספר מוסכמות שהיו עד עכשיו בגדר פרות קדושות. אז בפעם הבאה שאתם מבקרים באתר שלכם, מתכננים אתר חדש או עושים שינוי תדמיתי לחברה, תעצרו! הזכרו בפעם הראשונה, תיפסו את ההזדמנות בשתי ידיים וטפלו בה כמו שצריך.
תחשבו שבאפשרותכם לקחת את אחד הבניינים בדיזנגוף, ובמקום בניין ישן ומתקלף בן שלוש קומות להקים שם "עזריאלי" קטן. עזריאלי לקח כבר את העיגול, הריבוע והמשולש? לכו על טרפז - את זה עוד לא ראינו.
.jpg)
קיבלתם חוב מהביטוח הלאומי? ייתכן שהוא בכלל לא שלכם - כך תיפטרו ממנו בקלות
מי אחראי על החוב לביטוח לאומי אם אתם פרילנסרים, מי אחראי על החוב לביטוח לאומי אם אתם שכירים?
ישראלים רבים מקבלים מכתבים מפתיעים מהביטוח הלאומי, שבהם נרשמים חובות של אלפי שקלים לתקופות עבודה ישנות. אך מה שרבים לא יודעים: אם עבדתם כשכירים באותה תקופה - החוב בכלל לא שלכם.
לפי החוק, כאשר אדם מועסק כשכיר, האחריות לדיווח ותשלום דמי הביטוח הלאומי חלה אך ורק על המעסיק. בפועל, הביטוח הלאומי לא תמיד יודע אם עבדתם כשכירים או לא, ואם המעסיק לא דיווח, החוב פשוט "נדבק" על שמכם. איך זה שביטוח לאומי לא יודע? המערכות לא מסונכרנות, הדטהבייס לא מעודכן. הביטוח הלאומי היה צריך לייצר ממשק מול משרד התעסוקה או רשות המסים ולקבל את המידע הזה בקלות, אבל בפועל זה לא קורה ויש רבבות אנשים שמקבלים הודעה על חוב.
אם גם אתם בקבוצה הגדולה הזו ואתם הייתם שכירים בתקופה הזו, אז לפחות תוכלו לבטל את רישום החוב בקלות. הביטוח הלאומי מאפשר באופן דיגיטלי לבטל את החוב, ללא בירוקרטיה מסורבלת, בלי להגיע לסניף ואפילו בלי שיחת טלפון אחת.
מה צריך לעשות? לכאורה, פשוט מאוד, בפועל גם זה לא טריוויאלי. אם קיבלתם הודעה על חוב לתקופה שבה הייתם שכירים – גשו לחפש תלושי עבר או את טופס 106 השנתי, והעלו את המסמכים דרך שירות שליחת המסמכים באתר הביטוח הלאומי. המערכת תזהה את העובדה שהייתם שכירים והחוב יבוטל. תוך ימים ספורים, תשוחררו מהחיוב. אבל, למי יש את התלושים לפני 4-5 שנים?
- פנסיה או נכסים: על מה הישראלים מסתמכים יותר בפרישה שלהם?
- דרך החתחתים להכרה בנכות מהמוסד לביטוח לאומי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם זה המצב תצטרכו לנסות לאתר תלושים כאלו, לדרוש ממקום העבודה הקודם, יש גם אפשרות להצהיר מול ביטוח לאומי. אבל זה תהליך יותר מסורבל.
אם אתם באמת חייבים, כלומר לא עבדתם במקום עבודה אחר, תנסו להגיע לסוג של פשרה מול ביטוח לאומי. ראשית, נזכיר שכן - גם אנשים שלא עובדים, בין עבודות, סטודנטים ועוד משלמים ביטוח לאומי. גם עצמאיים, פרילנסרים ועוד משלמים ביטוח לאומי. החוב הזה לא צץ מאין. שנית, מדובר על חוב עם הצמדה, ריבית, קנסות ועוד. כדי לבטל את הקנסות צריך להגיש בקשה.
בצלאל סמוטריץ (דוברות האוצר, מירי שמעונוביץ)הקרטל של תנובה ושטראוס - סמוטריץ' נלחם במחירי החלב
על הפער בין מחירי הגבינה הצהובה של תנובה לגבינה צהובה מיובאת, על השליטה של תנובה ושטראוס בשוק החלב, ועל הרפורמה של סמוטריץ'
תנובה ושטראוס מתנהלות כמו סוג של קרטל. הן כמעט ושולטות בשוק החלב ומוצריו, ושר האוצר, בצלאל סמוטריץ' נערך למלחמה מולם לטובת הצרכנים. לא בטוח שזה יצליח, חבל שזה רק עכשיו לקראת סיום הקדנציה שלו. חבל שהוא רק מדבר נגד רווחי הבנקים
ועושק הציבור ולא באמת פועל. "אני פותח היום במהלך כלכלי וחברתי שאני לא מתכוון לוותר עליו - רפורמת החלב. רפורמה טובה, אחראית, ובעיקר כזו שמציבה את הציונות ואת האזרח הישראלי במרכז. אנחנו באנו לעבוד בשבילכם, ולא בשביל אף אינטרס אחר". אמר סמוטריץ' והמשיך - "בניגוד
לקמפיין הדמגוגי ועתיר המשאבים נגדי, רפורמת החלב שלי שומרת על היצור המקומי, שומרת על החקלאות, שומרת על החקלאים, וכן, גם פותחת את השוק לתחרות בריאה שתגדיל את ההיצע ותוריד את המחירים לעם ישראל.
"המטרה הראשונה והחשובה ביותר של רפורמת החלב היא פשוטה וברורה: להוריד את יוקר המחיה. אין כאן קיצורי דרך, אין קסמים, יש עבודה מקצועית, יש אחריות, ויש נחישות שלא להסיט את העיניים מהמטרה המרכזית: להפחית את מחירי מוצרי היסוד לכל משפחה בישראל.
"כדי להבין המהלך הזה צריך קודם כל להפנים: שוק החלב בישראל נשלט שנים רבות על ידי שתי מחלבות ענק , תנובה ושטראוס, שהוכרזו רשמית כמונופולים. כל מי שמבין בכלכלה יודע שאין דרך להתמודד עם יוקר מחיה בלי לפרק מונופולים, ודרך אחת לפרק אותם זה ליצור תחרות אמיתית. תחרות שמייצרת מחיר הוגן, איכות טובה יותר, ושוק שמשרת את הצרכן ולא את הרווח של תאגידים.
"התחרות הזו תגיע באמצעות פתיחת השוק ליבוא, במינון נכון, בזהירות ובאחריות. אנחנו לא פוגעים בייצור המקומי, אלא מגדירים מחדש את האיזון: 80% ייצור ישראלי, ו־20% פתיחה לתחרות. זהו שינוי היסטורי. זה שומר על העצמאות והחוסן החקלאי שלנו, אבל גם יוצר לחץ תחרותי שמונע מהמונופולים להמשיך לייצר רווחי עתק על חשבונכם.
- הפתעה חיובית באוצר: גביית המסים צפויה לשבור שיא עם 520 מיליארד שקל, הגירעון יהיה נמוך מהצפוי
- הטבה לעידוד העלייה: אפס אחוז מס לעולים חדשים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
ואם כבר מדברים על אינטרסים זרים, תנובה נמצאת בבעלות סינית. אז לפני שמספרים לכם כל מיני אגדות על מי ייהנה מהמהלך הזה, כדאי לזכור מי נהנה כיום מהריכוזיות הזו, ובעיקר מי משלם עליה: הציבור הישראלי.
