היום שבו הוגש כתב אישום נגד מלך אג"ח הזבל והמדינה הראשונה שאסרה עישון במקומות עבודה

29 במרץ 2017 - בריטניה מפעילה את סעיף 50 ומתחילה רשמית את היציאה מהאיחוד האירופי

ב-29 במרץ 2017 ממשלת בריטניה, בראשות ראשת הממשלה תרזה מיי, הפעילה רשמית את סעיף 50 באמנת ליסבון והחלה את הליך היציאה מהאיחוד האירופי. המהלך בוצע באמצעות מכתב רשמי למועצה האירופית, והוא סימן מעבר מהחלטה פוליטית שהתקבלה במשאל העם ב-2016 לתהליך משפטי וכלכלי מחייב. בריטניה נכנסה להליך כשהיא אחת הכלכלות הגדולות בעולם, עם תוצר של כ-2.7 טריליון דולר, כאשר האיחוד האירופי היווה שותף סחר מרכזי עם כ-44% מהיצוא וכ-53% מהיבוא.

לונדון, ובעיקר הסיטי, שימשה מרכז עולמי לשירותים פיננסיים, עם ניהול נכסים בהיקף של טריליוני דולרים ופעילות רחבה במסחר במטבעות, נגזרים ובנקאות השקעות. כ-40% מהכנסות השירותים הפיננסיים של בריטניה היו קשורים לשוק האירופי, מה שהעלה מיד סוגיות של רישוי, גישה לשווקים והמשך פעילות. בנקים בינלאומיים, לרבות מוסדות אמריקאיים ואירופיים, החלו לבחון הקמת חברות בנות באירופה, לצד העברת עובדים ונכסים פיננסיים בהיקפים של עשרות עד מאות מיליארדי דולרים.

שער הליש"ט נסחר סביב 1.24 דולר, ירידה של כ-15% לעומת הרמות לפני משאל העם, והתנודתיות במטבע נמשכה גם אחרי הפעלת הסעיף. תשואות האג"ח הממשלתיות נעו סביב 1%-1.5% לטווחים ארוכים, תוך ביקוש לנכסים בטוחים. במקביל, חברות תעשייה ושירותים החלו לבחון מחדש שרשראות אספקה, לרבות מיקום מפעלים ומרכזים לוגיסטיים. סוגיות של מכסים, תקינה, שירותים פיננסיים ותנועת עובדים הפכו למרכזיות כבר בשלב הראשוני של התהליך.

בד בבד, התקציב הבריטי עמד על כ-800 מיליארד ליש"ט, עם גירעון של כ-3% תוצר, והחשש היה מהשפעה על הכנסות ממסים, בעיקר מהמגזר הפיננסי. הדיונים הראשונים מול האיחוד התמקדו גם בהתחייבויות תקציביות, שנאמדו בעשרות מיליארדי אירו. התהליך החל תוך לוחות זמנים ברורים, אך עם רמת אי ודאות גבוהה לגבי ההשלכות הכלכליות בטווח הקצר והבינוני.

• פי 2.2 מהשכר במשק: חגיגת השכר בחברת החשמל נמשכת בזמן ש-490 אלף עובדים נאלצו להיעדר
• 95 מיליון שקל: לסיכו נכנסת לעמק חפר כקבלן ראשי בתחנת מיתוג של חברת החשמל
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

29 במרץ 2017 - עסקת CDS ראשונה מבוצעת על ביטקוין 

ב-29 במרץ 2017 בוצעה עסקה ראשונה מסוג Credit Default Swap על ביטקוין, במסגרת הסכמים פרטיים בין גופים פיננסיים לסוחרים. מדובר בכלי פיננסי שנועד להגן מפני סיכון אשראי, כאשר צד אחד משלם פרמיה תקופתית והצד השני מתחייב לפיצוי במקרה של אירוע אשראי. במקרה של ביטקוין, לא קיים מנפיק מרכזי, ולכן ההגדרה של כשל התבססה על תרחישים כמו קריסה של זירות מסחר או אי יכולת לממש נכסים.

באותה תקופה מחיר ביטקוין נע סביב 1,000-1,100 דולר, לאחר עלייה של מאות אחוזים בשנת 2016. שווי השוק הכולל של המטבע עמד על כ-17-18 מיליארד דולר, עם היצע של כ-16 מיליון מטבעות במחזור. היקף המסחר היומי נע סביב 200-300 מיליון דולר, כאשר הפעילות הייתה מפוזרת בין עשרות פלטפורמות ברחבי העולם, ללא רגולציה אחידה וללא מנגנון פיקוח מרכזי.

העסקה עצמה בוצעה במבנה מותאם אישית, בדומה לנגזרים מעבר לדלפק בשוק האג"ח, כאשר תנאי החוזה, לרבות משך, פרמיה ותנאי טריגר, נקבעו בין הצדדים. לא הייתה מערכת סליקה מרכזית או דרישות הון מחייבות, והסיכון הנגדי נוהל באופן פרטי. מדובר היה בהיקפים קטנים יחסית, אך עם מורכבות פיננסית גבוהה.

• התרופה ששינתה את חייהם של גברים יוצאת לשוק והיום שבו התערערה ההגמוניה בשוק הרכב האמריקאי
• הרשת החברתית של הנשיא מגיעה לוול סטריט והיום שבו נשים נכנסו לראשונה לבורסת לונדון
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

במקביל, החלו להתפתח מכשירים נוספים סביב ביטקוין, לרבות חוזים עתידיים ואופציות, בעיקר בזירות מסחר ייעודיות. הפעילות הזו התבצעה לצד עלייה במספר המשתמשים והארנקים הדיגיטליים, שהגיעו למיליונים. שוק הקריפטו היה אז בשלבים מוקדמים יחסית, אך כבר כלל פעילות פיננסית מתקדמת שנשענה על מודלים מהשווקים המסורתיים.

29 במרץ 2004 - אירלנד היא המדינה הראשונה שאוסרת עישון במקומות עבודה 

ב-29 במרץ 2004 נכנסה לתוקף באירלנד חקיקה שאוסרת עישון בכל מקומות העבודה הסגורים, לרבות פאבים, מסעדות, משרדים ותחבורה ציבורית. מדובר היה במהלך ראשון מסוגו בעולם, כאשר המדינה כולה אימצה איסור גורף ולא חלקי. הכלכלה האירית באותה תקופה הייתה בצמיחה, עם תוצר של כ-160 מיליארד דולר, ושיעור אבטלה של כ-4.5%, כאשר מגזר השירותים, כולל תיירות ואירוח, היווה חלק משמעותי מהפעילות הכלכלית.

החקיקה השפיעה ישירות על עשרות אלפי עסקים, לרבות כ-7,000 פאבים וכ-10,000 מסעדות ובתי קפה. בתחילת הדרך עלו חששות מירידה בהכנסות, בעיקר בענף האירוח שבו חלק מהלקוחות היו מעשנים קבועים. עם זאת, הנתונים הראשוניים הצביעו על ירידה מתונה יחסית בפדיון בחודשים הראשונים, תוך התאמות של עסקים למצב החדש, לרבות יצירת אזורי עישון חיצוניים והשקעה בשיפור חוויית הלקוחות.

מבחינת עלויות, בעלי עסקים נדרשו לבצע התאמות תפעוליות, לרבות שילוט, אכיפה והדרכות עובדים. במקביל, המדינה הפעילה מערך פיקוח עם קנסות של עד אלפי אירו לעסקים שלא עמדו בהנחיות. ההוצאה הציבורית כללה גם קמפיינים להסברה ואכיפה. מערכת הבריאות העריכה כי בטווח הזמן תהיה ירידה בעלויות הקשורות למחלות עישון, אך כבר בטווח הקצר נרשמה ירידה בחשיפה לעישון פסיבי בקרב עובדים.

המהלך האירי השפיע על מדינות נוספות באירופה ובעולם, שהחלו לבחון רגולציה דומה. בתוך מספר שנים מדינות רבות, לרבות בריטניה, צרפת ואיטליה, אימצו חקיקה דומה בהיקפים שונים. מדובר בשינוי רגולטורי שהשפיע על התנהגות צרכנים, על מבנה הפעילות בענפי השירותים ועל הוצאות בריאות ציבוריות, תוך יצירת תקדים למדיניות אחידה ברמה לאומית.

29 במרץ 1999 - מדד דאו ג'ונס חוצה לראשונה את רף 10,000 הנקודות 

ב-29 במרץ 1999 מדד דאו ג'ונס סגר ברמה של 10,006.78 נקודות, לראשונה מעל רף 10,000. המדד כלל 30 חברות אמריקאיות גדולות, עם שווי שוק מצרפי של כמה טריליוני דולרים, לרבות חברות כמו ג'נרל אלקטריק, קוקה קולה, אקסון ומיקרוסופט. העלייה במדד התרחשה אחרי תקופה של גידול חד במחירי מניות, כאשר המדד עלה בכ-25% בין תחילת 1998 למרץ 1999.

הכלכלה האמריקאית באותה תקופה הציגה נתונים חזקים, עם צמיחה של כ-4% בשנה, אבטלה של כ-4.2% ואינפלציה מתונה של סביב 2%. הריבית הפדרלית עמדה על כ-4.75% והסביבה המוניטרית נחשבה תומכת. מחזורי המסחר בבורסות הגיעו למיליארדי מניות ביום, והשתתפות משקיעים פרטיים עלתה, בין היתר דרך קרנות נאמנות וחשבונות מסחר מקוונים.

עם זאת, במקביל לעליות, שוקי ההון הושפעו מהתפתחות מהירה של חברות אינטרנט וטכנולוגיה, תהליך שתרם לניפוח מחירים. חברות רבות הונפקו ללא הכנסות משמעותיות, אך עם שווי של מאות מיליוני ולעיתים מיליארדי דולרים. בשנת 1999 היקף ההנפקות הראשוניות בארה"ב הגיע לכ-100 מיליארד דולר, כאשר חלק ניכר מהגיוסים היה בתחום הטכנולוגיה.

העלייה במדד דאו ג'ונס התרחשה לצד עליות חדות במדדים נוספים, לרבות נאסד"ק, שבו נרשמו שיעורי עלייה גבוהים עוד יותר. הזרמת הון לשוקי המניות, יחד עם ציפיות לצמיחה מהירה במגזר הטכנולוגי, תרמו לרמות מחירים גבוהות. חברות טכנולוגיה הגדילו השקעות, גייסו עובדים והרחיבו פעילות, תוך שימוש בשוק ההון כמקור מימון מרכזי.

29 במרץ 1989- כתב אישום מוגש נגד מייקל מילקן על עבירות ני"ע 

ב-29 במרץ 1989 הוגש כתב אישום פדרלי בניו יורק נגד מייקל מילקן, שכלל 98 סעיפים, בהם הונאה, סחר פנים והפרות של דיני ניירות ערך. מילקן פעל במסגרת בית ההשקעות דרקסל ברנהאם למברט, והיה דמות מרכזית בשוק האג"ח בתשואה גבוהה (אג"ח "זבל"), שצמח במהירות במהלך שנות ה-80 והגיע להיקפים של מאות מיליארדי דולרים.

דרקסל ברנהאם למברט היה אחד מבתי ההשקעות הגדולים בארה"ב, עם הכנסות שנתיות של מעל 4 מיליארד דולר ופעילות רחבה במימון עסקאות רכישה ממונפות. החברה שימשה גורם מרכזי בגיוס הון לחברות עם דירוג אשראי נמוך יותר, תוך הנפקת אג"ח בתשואות גבוהות. היקף העסקאות הממונפות הגיע לעשרות מיליארדי דולרים בשנה, והאג"ח הפכו לכלי מרכזי במימון רכישות תאגידיות.

כתב האישום כלל טענות לשימוש במידע פנים לצורך ביצוע עסקאות בניירות ערך, וכן שיתוף פעולה עם גורמים נוספים בשוק. בעקבות ההליך, נוצר לחץ משמעותי על פעילות החברה, לרבות מצד משקיעים, בנקים ורגולטורים. בשנת 1990 הגישה דרקסל בקשה לפשיטת רגל עם התחייבויות של כ-40 מיליארד דולר, מהלך שהשפיע על שוק האשראי התאגידי.

מילקן הגיע להסדר טיעון, במסגרתו שילם קנסות של כ-600 מיליון דולר ונידון לעונש מאסר. שוק האג"ח בתשואה גבוהה המשיך לפעול גם לאחר מכן, אך תחת פיקוח מוגבר ושינויים במבנה הפעילות, כאשר גופים פיננסיים אחרים נכנסו לתחום.

29 במרץ 1923 - חברת החשמל מוקמת בארץ ישראל כבסיס לתשתית אנרגיה

ב-29 במרץ 1923 הוענק זיכיון רשמי לפנחס רוטנברג להקמת חברת החשמל בארץ ישראל, במסגרת שלטון המנדט הבריטי. הזיכיון כלל זכויות לייצור, הולכה וחלוקה של חשמל לתקופה ממושכת, והוא נועד להקים תשתית אנרגיה מודרנית שתשרת יישובים, תעשייה ושירותים ציבוריים. מדובר בפרויקט תשתיתי רחב היקף, שנדרש למימון והשקעות בהיקפים משמעותיים ביחס לכלכלה המקומית באותה תקופה.

ההשקעות הראשוניות נאמדו במיליוני ליש"ט, וכללו הקמת תחנות כוח, הנחת קווי הולכה ופיתוח רשת חלוקה. בשלב הראשון הייצור היה מצומצם יחסית, עם הספקים של עשרות מגה ואט, והתמקד באזורים עירוניים כמו תל אביב, חיפה וירושלים. המימון התבסס על הון פרטי, לצד הלוואות מגורמים בינלאומיים ומשקיעים יהודים מחו"ל.

החברה פעלה במבנה של מונופול אזורי, כאשר התעריפים נקבעו במסגרת תנאי הזיכיון והיו כפופים לאישור שלטונות המנדט. הפעילות כללה גם חיבור מפעלים, מערכות מים ותשתיות ציבוריות, תוך הרחבת הרשת בהדרגה. עם השנים נבנו תחנות כוח נוספות, והיקף הייצור גדל למאות מגה ואט.

התשתית שהוקמה שימשה בסיס לפיתוח כלכלי, לרבות תעשייה, חקלאות ושירותים עירוניים. אספקת חשמל אפשרה הפעלה של מפעלים, מערכות השקיה ותשתיות תחבורה, והפכה לחלק מרכזי בפעילות המשק. החברה המשיכה להתרחב גם בעשורים הבאים, תוך הגדלת ההשקעות והתאמת התשתיות לצרכים הגדלים של האוכלוסייה.