כך נהפכה עסקת ביטקוין בין חברים לתביעה של שלוש שנים

הסיפור הבא התחיל כטובה בין חברים ונהפך לתיק משפטי סבוך, שכלל הקלטות סתר, שלוש שנות התדיינות ותביעה שכנגד שהוגשה נגד בת זוגו ואחיו של הצד השני. שופט בית משפט השלום בתל אביב-יפו, רון גולדשטיין, נדרש להכריע מי בעצם היה הלווה בעסקת ביטקוין שיצאה משליטה בסוף 2019. אחרי בחינה מדוקדקת של תכתובות ווטסאפ והקלטות, הוא פסק נגד הנתבע.

התביעה, על סכום של 1,652,179 שקל, הוגשה על ידי אורי אפלבוים נגד רן קראוס ואבי יפרח. לטענת אפלבוים, בדצמבר 2019 הוא הלווה לקראוס עשרות מטבעות ביטקוין, על בסיס יחסי אמון שנבעו מחברות צבאית ותיקה בין קראוס לאחיו של אפלבוים. הכל התנהל, כפי שקבע השופט, "ללא הסכם כתוב וסדור, בלא מסמך מגבש אחד", אלא רק בהודעות ווטסאפ ובשיחות בעל פה.

קראוס מצדו טען שמעולם לא נטל הלוואה, אלא שימש מתווך בלבד בעסקת השקעה מול אדם בשם חזי בדור, שהתברר בדיעבד כמעורב בפרשת עוקץ. לדבריו, מדובר היה למעשה בריבית נשך אסורה שהוסוותה כ"הפסד הנאה" משער הביטקוין.

"הכל מולי אחי. אני ערב"

בית המשפט דחה את גרסת התיווך על הסף. מהתכתובות עלה כי כבר בתחילת ההתקשרות ענה קראוס לאפלבוים: "הכל מולי אחי. אני ערב" - ולפי השופט, מדובר בביטוי לאחריות אישית ולא בערבות משפטית לחיובו של אדם אחר. חיזוק נוסף מצא השופט בהקלטת פגישה מה-8 לינואר 2020, שבה קראוס עצמו אישר שוב ושוב, במלים מפורשות כי "כרגע העסקה היא הלוואה", ואף הצהיר שיהיה מוכן "למכור את הבית שלי" כדי להחזיר את הכסף.

באותה פגישה נחתם בין הצדדים הסכם פשרה, שלפיו קראוס יחזיר לאפלבוים 359,750 דולר בתוך ארבעה שבועות, כשכערובה הוצגה דירתו של קראוס בבאר שבע, "אשר הינה נקייה מכל שעבוד או משכנתה", כלשון ההסכם. בפועל התברר שעל הדירה רבצה משכנתה כבר מ-2015 - חמש שנים לפני החתימה.

קראוס טען בהמשך שההסכם נכפה עליו תחת איומים ולחץ, וכינה אותו "הסכם הסחיטה". השופט דחה גם את הטענה הזו, ובחריפות. הוא ציין כי דווקא קראוס עצמו, בבקשה לביטול צו עיקול שהגיש מטעמו, הצהיר בזמן אמת כי ההסכם משקף "פתרון מוחלט וסופי של המחלוקת בין הצדדים" וכי הוא "שריר וקיים" - הצהרה שסותרת חזיתית את טענת הכפייה שהעלה מאוחר יותר. השופט קבע כי מדובר בהשתק שיפוטי, והוסיף כי הראיות מלמדות על "לחץ הדדי ואותנטי, הנובע מקריסת עסקה ספקולטיבית משותפת", ולא בכפייה חד-צדדית.

בסופו של דבר גם את ההסכם הזה הפר קראוס - הוא שילם רק כ-700,942 שקל מתוך החוב, וגם זאת רק לאחר שאפלבוים הגיש תביעה והטיל עיקולים. השופט קבע שהסכם הפשרה כלל את ההסכם המקורי ומחליף אותו לחלוטין, כך שההפרה אינה מחזירה לתוקף את הדרישה המקורית להשבת 60.5 מטבעות, אלא מזכה את אפלבוים באכיפת הסכם הפשרה בלבד.

התביעה הנגדית נגד המשפחה, נדחתה כולה

קראוס לא הסתפק בהגנה. הוא הגיש תביעה נגדית על סכום של 976 אלף שקל, נגד אפלבוים ונגד שלושה נוספים: אילון וטליה אורבך (אחיו וגיסתו של אפלבוים) ואוריאל בורר, בטענה שהם שותפים ל"עסק הלוואות נשך בשוק האפור". גם כאן השופט לא חסך שבטו: "מדובר בתביעת סרק מובהקת", כתב, "שכל מטרתה הייתה ניסיון טקטי ופסול לגרור להליך משפטי ארוך ומורכב צדדים שלישיים ובני משפחה". טליה אורבך, מורה ליוגה, תיארה בעדותה את מעורבותה כ"קשר אפסי", ואמרה: "באמת חבל שאני פה, זה מיותר לחלוטין".

גם רכיב לשון הרע שביקש קראוס בעקבות הטלת עיקול על מניותיו באיירובוטיקס נדחה. בית המשפט קבע שהטלת עיקול על ידי רשם בית משפט חוסה תחת חסינות מוחלטת לפי חוק איסור לשון הרע, גם אם היא נעשתה מתוך זדון.

• TD Cowen מוריד תחזיות: הביטקוין עדיין יכול לזנק, אבל פחות ממה שחשבו
• הביטקוין בשפל של 21 חודשים: הריבית ו-סטרטג'י לוחצות על השוק

התביעה נגד אבי יפרח, שהיה נוכח בפגישות ואף אמר בזמן אמת "גם אני ערב", נדחתה גם היא - מכיוון שלא היה חתום על הסכם הפשרה ושמו לא הוזכר בו כלל.

קראוס חויב לשלם לאפלבוים את יתרת סכום הפשרה בדולרים, לפי השער מפברואר 2020, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכר טרחה. אפלבוים מצדו חויב לשלם ליפרח הוצאות מתונות, וקראוס חויב בהוצאות נוספות לטובת אורבך ובורר, עבור גרירתם המיותרת להליך.