לפני מספר ימים, במהלך ראש השנה, הלך לעולמו הפזמונאי המהולל חיים חפר. בימים אלו אנו מהרהרים במצבנו החברתי והכלכלי לרגל השנה העברית החדשה. טור זה משלב בין השניים ומוקדש לשיריו של חפר, שליוו אותנו לאורך שנים כה רבות.

לא גומר ת'חודש

עד שנראה את "הימים האחרים", יהיו קשיים בדרך. רבים מאתנו מזדהים עם המילים שהלחין דובי זלצר ושר אריק לביא: "אני לא גומר ת'חודש". מבט מהיר בסקרי אמון הצרכנים האחרונים מראה זאת היטב.

מה צריך בסך הכל הבן אדם?

לפי חפר והלחן של דובי זלצר, מה צריך הבן אדם? "ככר אחת של לחם, וכד אחד של יין, מיטה כדי לישון בה ואם אפשר בשניים". אז אם תתגשם משאלתו של בנק ישראל, שמחירי הדיור לא יעלו במהירות, אך גם לא יתמוטטו ויסכנו את הבנקים, ואם הדי המחאה החברתית יוסיפו להוות משקל נגד להתייקרויות בעולם, דיינו. אנו רק היינו מוסיפים שורה על מחירי התקשורת, שיורדים לאחרונה: ככר אחת של לחם תמיד טוב, אך לא יזיק איזה סמארטפון...

מנדל, צבינג'י ופושקש

אנו חיים בשכונה לא סימפטית. כדי לדבר על צדק חברתי נצטרך לקוות שמילים כמו "איך שהם חטפו לפני חודשים, שמע זאת הייתה יופי של פצצה", שהלחין סשה ארגוב ושרו התרנגולים, יתקשרו אצלנו רק לצרות שעוללו מנדל, צבינג'י ופושקש על המגרש... מנגד, את מילות השיר "כשיבוא שלום" נשמח לשלב בכל התרחישים שאנו הכלכלנים נוהגים לשרטט.

מה למדת בגן?

כשילדינו יגיעו הביתה ונשאל אותם "מה למדת בגן היום ילד מתוק שלי?" לפי הלחן של ט. פקסטון, לא ברור מה ישיבו. אנו נתנחם שהלימודים עלו פחות כסף... אך האם הממשלה תעמוד בהוצאות הכרוכות בכך? את זה ילמדו חלק מהילדים בבתי הספר לכלכלה בעוד עשר-עשרים שנה...

הכל זהב?

אומרים שאנו אור לגויים, אך הרבה ממה שיקרה פה תלוי במה שיקרה בעולם. היום צופים שהריביות תישארנה נמוכות זמן רב, מומחים ינסו לנחש מתי תבוא האינפלציה ועד אז נדבר על זהב כהשקעה אטרקטיבית. אנחנו דווקא חשבנו על אלטרנטיבה אחרת, בה האדם "יושב ונשזף, ומתחמם בקרני הזהב, ומלטף תלתלים של זהב כן, הכל זהב"...

בתחנה בבאר שבע

אור לגויים, אמרנו? אפשר גם ללמוד מהם. סין בלמה את המשבר בשטחה על ידי השקעות גדולות בתשתית. ואצלנו? לפחות לפי המילים שהלחין יוחנן זראי, "בתחנה בבאר שבע עמד קטר... "קטר-קיטור תשוש, קטר-קיטור ישן, עמד בתחנה והעלה עשן", יש על מה לדבר.

הן אפשר?

השורה התחתונה פשוטה, גם אם לא מעודדת. התאוששות? פריחה? שגשוג? הם עוד יבואו, עד אז לא נוכל להצטרף למילים האלמותיות שהלחין דוד זהבי, "הן אפשר, הן אפשר, שיהיה זה פשוט כבר מחר".. אבל, כאמור, כפי שהלחין דובי זלצר, "יגיעו גם הימים האחרים, נראה אותם יותר מהר מאשר אנו משערים, וכשיבוא השקט וימשול בשערים.. נזכור אז כי הלכנו יחד לימים האחרים"..

בעולם שלנו, אירופה תפתור אז את משבר החוב ותצא מהקיפאון, האשראי הבנקאי ביבשת ישוב לשמש לצריכה ויצירת מקומות עבודה ולא רק יכסה חובות ותשואות הפדיון יהיו נמוכות ויקלו על המדינות לשרת את חובן. נקווה...

לחיי העם הזה

ונסיים בנימה מקומית - אופטימית. למרות כל הקשיים, היינו ונשארנו מדינה עצמאית כלכלית. המשבר האחרון חידד זאת ומדינות רבות מקנאות במשק שלנו. כבר אין לנו תלות במתן בסתר פה ובנדבה שם שנתן השר משה מונטיפיורי כש"עלה למרכבה ו"דיו!" לסוסים אמר...". אנחנו כאן, לטוב ולרע, אז כפי שהלחין דובי זלצר, "לחיי העם הזה, שכמה טוב שהוא כזה... העם הזה, מתי נחלץ הוא לעזרה? כשהוא רואה שיש אתגר או יש צרה..."