פרסום ראשון

שוב נתקע: באוניברסיטת חיפה משגעים את משרדי הפרסום - סיבוב שני

לפני שנתיים חזרה בה האוניברסיטה ממכרז שהוציאה וכעת היא שוב מכניסה את משרדי הפרסום להוצאות כספיות ומודיעה - "דחייה עד להודעה חדשה". האם הסיבה קשורה לאמיר גילת, יו"ר רשות השידור החדש?
משה בנימין |

מה קורה עם מכרז הפרסום של אוניברסיטת חיפה? לא בטוח שמישהו באמת מבין מדוע הסרבול והבלאגן חוגגים במכרז שיצא לשוק לפני כחודש. תאריך המכרז המקורי היה ב-19.7 אבל ב-18.7 קיבלו המשרדים המשתתפים הודעה על דחייה של שבוע ל-25.7. מועד ההגשה האחרון היה אמור להיות היום (יום ב') ב-16:00, ואתמול לקראת ערב קיבלו כל משרדי הפרסום הודעה שזה נדחה לזמן בלתי ידוע - "עד להודעה חדשה".

מאחורי הוצאת תקציב הפרסום של אוניברסיטת חיפה למכרז עמד לא אחר מאשר אמיר גילת שלאחרונה מונה ליו"ר רשות השידור. גילת היה ראש מערך התקשורת, ההסברה והדוברות באוניברסיטת חיפה, והוא זה שניהל עד לאחרונה את המכרז. לא מן הנמנע שיש קשר בין החלל שהשאיר גילת באוניברסיטת לאוזלת ידם של האחראים על ביצוע המכרז. סברה נוספת שהועלתה ע"י גורמים המשתתפים במכרז היא שייתכן והפידבק השלילי לו זכתה האוניברסיטה על צורת המכרז גרמה להם לחשב את צעדיהם מחדש.

באוניברסיטת חיפה אמנם מתנהלים באופן לא הכי מקצועי (בלשון המעטה), אך בכל הקשור לדרישות אותן העבירו למשרדים המשתתפים הם לא פסחו על אף סעיף. טפסי המכרז נמכרו ב-500 שקלים והם דרשו ערבויות בנקאיות מכל המשתתפים שכמובן כבר הוציאו אותן. בנוסף, הם דרשו מכתבי המלצה מ-3 לקוחות לפחות, 2 קייס סטדי ואין סוף דרישות כולל הנחות מופלגות. ככל הנראה, למכרז המדובר ניגשו בין 8 ל-10 משרדים.

לא לומדים מטעויות עבר - לפני כשנתיים, באוקטובר 2008 הוציאה אוניברסיטת חיפה את תקציב הפרסום שלה למכרז והחליטה לחזור בה מההחלטה. התקציב נשאר בסופו של דבר בגיתם BBDO שמטפלים בהם עד היום. טרם ידוע אם המקרה מלפני שנתיים יחזור על עצמו אבל מה שבטוח הוא שאוניברסיטת חיפה חייבת לערוך בדק בית יסודי כדי להבין איך מוציאים מכרז פרסום כראוי.

אין שום סעיף שחושף את האוניברסיטה לתביעה במידה והם חוזרים בהם אבל משרדי הפרסום כבר יכולים לחשב את ההוצאות הרבות שכרוכות במכרז. תקציב הפרסום עצמו עמד על כ-1.4 מיליון דולר בשנת 2009.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ארדואן טורקיה (X)ארדואן טורקיה (X)

המהפך הטורקי: ארדואן נוטש את פוטין לטובת טראמפ? עסקאות ענק בין המדינות

פגישת פסגה בניו יורק, הסכמי אנרגיה חסרי תקדים, ומשחק כפול מסוכן בין וושינגטון למוסקבה


עמית בר |

טורקיה מתכננת לחתום כבר בשבוע הבא על שורת עסקאות אנרגיה חדשות עם ארצות הברית, גם על מנת לחזק את יחסיה עם וושינגטון בזירה הביטחונית והגיאו-פוליטית. ההסכמים, על פי התקשורת האמריקאית צפויים לכלול התחייבויות לרכישת כמויות נוספות של גז טבעי נוזלי (LNG) אמריקאי, כחלק ממהלך רחב יותר של גיוון מקורות האנרגיה של אנקרה, שמטרתו להפחית את התלות במקורות מסורתיים ולחזק את הביטחון האנרגטי של המדינה. עסקאות אלה, שייחתמו על רקע המתיחות הגלובלית בשוקי האנרגיה, עשויות להגיע להיקף של 15 מיליארד מטר מעוקב בשנה עד 2028, ויכללו שותפויות עם ענקיות אמריקאיות כמו צ'נייר אנרג'י (Cheniere Energy).

במקביל, נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן צפוי להיפגש עם מקבילו האמריקאי דונלד טראמפ בשולי עצרת האו"ם בניו יורק בסוף ספטמבר, פגישה שעשויה לסמן עידן חדש ביחסים הדו-צדדיים. לאחר שנים של מתיחות סביב רכישת מערכות נשק רוסיות כמו S-400 והדעות המנוגדות על סוריה. ההתקרבות הזו היא מהלך אסטרטגי מצד ארדואן, שמנסה לנווט בין כוחות גלובליים מתחרים. הפגישה, שצפויה להתמקד בנושאי אנרגיה וביטחון אזורי, מגיעה על רקע לחץ אמריקאי להפחתת התלות הרוסית באנרגיה, כפי שטראמפ דוחף מאז תחילת כהונתו השנייה. ארודאן מספק לו כאן מתנה גדולה, וזה יחזק את כוחה של טורקיה מול ארה"ב. לא הכי טוב לישראל, במילים עינות. 

בין רוסיה לארה"ב - מאזן עדין

טורקיה מוצאת עצמה בעמדה מורכבת, כשחקנית מרכזית בשוק האנרגיה הגלובלי, המנסה לשמור על איזון דיפלומטי-כלכלי בין שתי מעצמות יריבות. מצד אחד, רוסיה נותרה ספקית מרכזית: לפי נתוני הרגולטור הטורקי, היא סיפקה כ-41% מיבוא הגז של טורקיה בשנת 2024, עם עלייה מתחילת השנה. צינור הטורקסטרים (TurkStream), שמספק גז רוסי ישירות לאנקרה, ממשיך לשחק תפקיד קריטי, במיוחד על רקע הסנקציות המערביות על מוסקבה. מצד שני, ארה"ב הפכה לספקית LNG מובילה, עם עלייה כמעט כפולה במשלוחים בין 2020 ל-2024, ועלייה נוספת ל-44% מנתח היבוא ברבעון הראשון של 2025. ההסכם החדש מגדיל עוד יותר את היקף משלוחי הגז ויוצר תלות וקשר כלכלי חזק בין המדינות. 

המדיניות הכפולה הזו משקפת את האסטרטגיה של ארדואן: שמירה על יחסים יציבים עם רוסיה, שממשיכה לבנות את תחנת הכוח הגרעינית Akkuyu, פרויקט ענק בשווי 20 מיליארד דולר שצפוי לספק 10% מצריכת החשמל הטורקית עד 2030 ובמקביל התקרבות לוושינגטון. טראמפ, שדורש ממדינות נאט"ו לצמצם רכישות אנרגיה רוסיות, רואה בטורקיה שותפה פוטנציאלית במאמץ זה, במיוחד לאור תפקידה כגשר אנרגטי לאירופה. עם זאת, טורקיה אינה מתכננת לנתק את הקשרים עם מוסקבה; להיפך, היא בוחנת אפשרויות להפוך למרכז עיבוד ואחסון LNG מרוסיה, מה שיאפשר לה להרוויח מהסנקציות המערביות.

שיתופי פעולה גרעיניים 

בנוסף לגז, טורקיה בוחנת אפשרויות חדשות בתחום הגרעין, שם היא משלבת בין שותפויות קיימות לבין הזדמנויות חדשות. לצד הפרויקט הרוסי באקויו, אנקרה מעוניינת לשלב חברות אמריקאיות בהשקעות בתחנות גרעיניות קטנות מודולריות (SMR - Small Modular Reactors). טכנולוגיה זו, שנחשבת זולה, מהירה להקמה ובטוחה יותר מתחנות גרעיניות מסורתיות, תואמת את תוכנית טורקיה להגיע ל-20 ג'יגה-וואט קיבולת גרעינית עד 2050, כולל 5 ג'יגה-וואט מסוג SMR.