לצורך צבירת פיצויי פיטורים לכיסוי החבות שלו עבור עובדיו קימות למעביד אפשרויות שונות להשתמש במכשירים פנסיונים. קופת הפיצויים המרכזית הינה אחת מהאפשרויות הללו.

קופה זו שונה משאר האלטרנטיבות הקימות בשוק וזאת מטעמים שונים. עם זאת השוני הגדול הוא בכך שקופה זו רשומה על שם המעביד ולא על שם העובדים בניגוד לקופה המתנהלת בקופת ביטוח, קרן פנסיה או קופת גמל אישית. הקופה כאמור איננה שמית ולמעשה ההפקדה אליה נגזרת ממחויבותו של המעביד לפיצוי פיטורין לעובדיו.

איך זה עובד

נניח כי למעביד, שנקרא לו א.א ישראלי, 10 עובדים ששכרם החודשי מסתכם ב-100,000 שקלים. נניח שאותם עובדים אצל א.א. ישראלי במשך 10 שנים. סה"כ חבותו של א.א ישראלי לעובדיו הינה מכפלה של שנות הותק במשכורת האחרונה ולכן אנו מבינים כי סה"כ החבות מסתכמת ב-1 מיליון ש'. א.א ישראלי היה יכול להפקיד סכומים אלו לקופה מרכזית (כמובן שעל פי ההגבלות בתקנות מס ההכנסה) ולדעת שבבוא היום במידה ויהיה חייב פיצוי פיטורים לכל עובדיו יהיה לו מהיכן לשלם. כל זה היה נכון עד ל-1.1.2008 שם חלו שלושה שינויים מרכזים, שניים מהם חקיקתיים והשלישי חיצוני וקשור לשוק ההון.

מה השתנה במהלך שנת 2008:

1. תיקון 3 - כן שוב פעם אותו תיקון אותו אנו מזכירים פעמים רבות ובהקשרים שונים במאמרנו. במסגרת התיקון נקבע כי החל מ-1.1.2008 לא ניתן יהיה להפקיד לקופה המרכזית לפיצויים אלא עבור עובדים שעבורם הופקדו סכומים עד 31.12.2007 .בנוסף נקבע שהחל מ-1.1.2011 לא ניתן יהיה להפקיד גם עבור עובדים אלא והקופה למעשה תסגר להפקדות חדשות. כלומר הקופות נכנסות לתהליך שבסופו של יום "לא ישאר בהם כסף" עקב העובדה כי כספים יפדו מהם לצורך תשלום פיצויים ומצד שני לא יכנסו לקופות כספים חדשים.

2. צו ההרחבה לפנסיית חובה- שגם אותו אנו מדגישים שוב ושוב , שם נקבע כי לפחות חלק מהפיצויים על פי האחוזים הנקובים בצו חיבים להיות בקופה אישית על שם העובד. כלומר אם בעבר היה יכול המעביד להפקיד את כל חבותו לפיצויים לקופה המרכזית (בהנחה שלא היה הסדר תחיקתי מחייב) עקב כניסת חוק פנסיית חובה לתוקף חלק מהפיצויים מחוייב היום המעביד להפקיד לקופה אישית , בשנת 2013 יהיה האחוז 5% לחודש (מתוך ה-8.33% להפקדה לפיצויים)

וכאמור הסיבה השלישית, חיצונית, אשר פגעה באטרקטיביות ההפקדה לקופה המרכזית:

3. המשבר הכלכלי שארע במהלך 2008 גרם לכך שמעסיק שלכאורה חסך את כל חבותו לפיצויים לעובדיו (לדוגמא א.א. ישראלי) גילה כי חסר לו כסף! הירידות שחוה שוק ההון בתוספת הפדיונות כיווצו את היתרות בקופות הפיצויים מ21 מיליארד ש"ח בסוף 2007 ל- 17.5 מיליארד בסוף שנת 2008 (על פי נתוני הגמל נט).

אז מה צריך היום מעסיק לעשות על מנת לעמוד בדרישות החוק ולגדר את הסיכונים של תנודות בתשואה?

ראשית להבין כי חל שינוי בדרך ההסתכלות על תנאים סוציאלים לעובדים וכי קיימת מגמה ברורה המכונת לכיוון של תוכניות אישיות לעובדים כולל חלק הפיצויים. גם במידה והמעביד לא נהג להפקיד לקופות פיצויים אישיות חלה עליו חובה היום ,לפחות את האחוזים המחויבים על פי פנסיית חובה, להפקיד לקופה אישית על שם העובד.

שנית, מנסים לבצע ניהול סיכונים ב"עולם החדש" ומנסים לראות איך ממזערים את הנזק שיכול להגרם כתוצאה משינויים בשוק ההון. ניהול הסיכונים יכול להיות בדרכים שונות ואנו נציג שתיים מהן:

אחת מהדרכים היא כמובן בחירת מסלול השקעות , יש לזכור כי חלק מהחברות מאפשרות בניית מסלול מיוחד ויעודי למעבידים בקופה.

השניה ואולי היותר חשובה היא למידת אופציות הפקדה נוספות הקיימות למעביד , דרך שלמעשה פוטרת את המעסיק מהצורך לבצע השלמות פיצויים לעובד גם אם לכאורה חסר כסף בקופה. דרך זו יכולה להיות דרך הבחירה , במכשיר הפנסיוני המתאים (חייב להיות אישי ובאחוזי הפקדה מתאימים) , להפקדה על פי סעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורין. סעיף זה פוטר את המעביד במקרים מסויימים מהצורך לבצע השלמה של פיצויים לעובד.

*עורך דין ירון שמיר, עוסק כ-15 שנים בתחום הפנסיוני במגוון תפקידי ניהול , עוסק בפיתוח עסקי בתחום הפנסיה, הגמל והביטוח ומשמש כמומחה הפנסיוני של Bizportal