בריאות/הסרת חיסיון מפרוטוקול ועדה רפואית/עליון

עובדות וטענות:

המנוח, אושפז בהיותו בן 46 במרכז הרפואי "שיבא" בתל השומר לצורך ניתוח באחת מאצבעות כף רגלו. בעת החלמתו מהניתוח, החל המנוח להתלונן על כאבים ובמקום הניתוח התגלתה מוגלה. הוא טופל בטיפולים שונים, לרבות מתן תרופות אנטיביוטיות וניתוחים חוזרים לשם פתיחת פצע הניתוח וניקויו. חרף כל זאת, חלה התדרדרות במצבו, והוא נפטר כחודשיים לאחר הניתוח. בעקבות כך, מינה נציב קבילות הציבור במשרד הבריאות, ועדת בדיקה (להלן: "הוועדה"), אשר התבקשה לבדוק את מהלך הטיפול במנוח בביה"ח שיבא. הוועדה שמעה את בני משפחתו של המנוח, הם המערערים, וחקרה את הרופאים שטיפלו במנוח או היו אחראים בדרך זו או אחרת על הטיפול בו. בסופו של דבר, הוציאה הוועדה דו"ח ממצאים ומסקנות, שנמסר גם למערערים,,המצביע על רשלנות לכאורה של המשיבה. המערערים הגישו תביעת נזיקין נגד המשיבה בה תבעו פיצוי בגין מות המנוח. לשם הוכחת התביעה, טוענים המערערים, הם נזקקים לפרוטוקול הדיונים של הוועדה. על כן, הם עתרו לאפשר להם לעיין בפרוטוקול. המשיבה התנגדה לבקשה, בטענת חיסיון.

דיון משפטי:

כב' הש' י' עדיאל:

לפי חוק זכויות החולה, הוקמו שני סוגי ועדות: ועדת בדיקה וועדת בקרה ואיכות. בסעיף 21 לחוק הוגדרה הוועדה בה עסקינן בערעור זה כדלקמן: "'ועדת בדיקה' - ועדה שהוקמה לשם בדיקת תלונה של מטופל או של נציגו או לשם בדיקת אירוע חריג הנוגע למתן טיפול רפואי...". ממצאיה ומסקנותיה של הוועדה, כך נקבע בסעיף 21(ב) לחוק, "יימסרו לממנה הוועדה, למטופל הנוגע בדבר ולמטפל העלול להיפגע ממסקנות הוועדה". הסדר שונה נקבע בחוק לגבי פרוטוקול הדיונים בוועדה. הפרוטוקול יימסר רק למי שמינה את הוועדה ולמנהל הכללי (של משרד הבריאות). לצדו של כלל זה נקבע, בסעיף 21(ד) לחוק, כי לבית המשפט שיקול דעת אם להורות על מסירת הפרוטוקול למטופל או למטפל... אם מצא כי הצורך בגילויו לשם עשיית צדק עדיף מן העניין שיש לא לגלותו; פרשנותו של סעיף זה היא העומדת במוקד הדיון שלפנינו. הערכים המתנגשים במקרה שלפנינו, הם "הצורך" בגילוי הפרוטוקול "לשם עשיית צדק", לעומת "העניין שיש לא לגלותו". "עשיית צדק", משמעה ניהול הליך משפטי הוגן. עשיית צדק מושתתת על גילוי האמת, שיש בו כדי לחשוף את האמת לגבי כל העובדות הנוגעות לטיפול הרפואי שניתן למנוח ולתוצאותיו; "העניין שיש לא לגלות", הוא האינטרס הציבורי בקידום ובשיפור הרפואה בישראל, בין היתר, באמצעות מערכת בקרה והפקת לקחים ממקרים בהם הטיפול הרפואי שניתן לא צלח. קידומו של ערך זה, אליבא דמשיבה, כרוך בהגנה על שמם הטוב של הרופאים המעידים בוועדה ועל עיסוקם. האינטרס של רפואה מתקדמת ימומש, כך המשיבה, אם בוועדות הבדיקה, המוקמות לצורך בדיקת תקלות והפקת לקחים, יוכלו הרופאים המעידים וחברי הוועדה לדבר באופן חופשי ולהתייחס בגלוי לאירוע נושא הבדיקה. בלא חיסיון, נטען, יחששו הרופאים וחברי הוועדה מפגיעה בפרטיותם. כך, התועלת הגלומה בוועדות הבדיקה לא תמומש, והציבור יימצא נפגע.