הערכות: מחיר חבית נפט עשוי דווקא לרדת ל-45 דולר
מחיר חבית נפט צפוי לרדת לרמה של כ-45 דולר לחבית. כך מעריכים היום בבית ההשקעות גרין-בול, על פי ניתוח מחירן של חברות הנפט בעולם. מהניתוח עולה כי בעוד מחירה של חבית נפט בודדת זינק בכ-330% בשנים האחרונות, מרמה של 20 דולר בשנת 2002 לכ-67 דולר כיום, שוויין של חברות הנפט זינק בכ-200% בלבד, כפי שמשתקף במניית אינדקס דאו ג'ונס אנרגיה (IYE).
לדברי מנכ"ל גרין בול, ארז צדוק, מחירי חברות האנרגיה מגלמות רק כמחצית מעליית מחירי הנפט. כלומר, שוק המניות צופה כי מחיר הנפט ירד בטווח הארוך למחיר של כ-45 דולר לחבית. "יש לזכור כי עליית המחירים הנוכחית באה כתוצאה מעלייה בביקוש, כאשר התשומות, ועלויות ההפקה עצמן, אינן משתנות משמעותית, כך שהרווח של חברות הנפט גדל" אומר צדוק.
"העובדה כי למרות זאת, מחירן של החברות עצמן עלה בשיעור נמוך משמעותית משיעור עליית מחירי הנפט, תומך בתחזיות של השוק לגבי צפי לירידה משמעותית במחירי הנפט בטווח הארוך". עם זאת, בגרין-בול טוענים כי בטווח הקצר מחירי החוזים עדיין מצביעים על אותן רמות גבוהות של מחירים.
בבית ההשקעות מעריכים כי סקטור הנפט עדיין אטרקטיבי, גם ברמות המחירים כיום, אולם הסיכון של סקטור זה עלה. "חשוב להבין כי המתאם בין סקטור האנרגיה לשוק המניות בכללותו אינו גבוה, ואף נמוך יחסית לסקטורים אחרים" אומר צדוק.
"ההשפעה של מחירי הנפט על סקטור האנרגיה, ברמות של היום, גבוהה משמעותית מההשפעה של שוק המניות על סקטור זה. לכן, המשך עלייה במחירי הנפט עלול ליצור זעזועים בשוק ולגרום לירידות, בעוד סקטור האנרגיה ירשום עליות".
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
