"אני עובדת במקום שמרוויח 3 מיליארד שקל בשנה ומחלק דיבידנד; לא מגיע קצת לעובדים?"

הבנקים מצמצמים בכח האדם - הם עושים זאת מסיבה פשוטה - הם לא צריכים את כל העובדים שלהם. העובדים, בצדק מבחינתם - נלחמים על התנאים. הם רוצים אחוזי פרישה גבוהים יותר, הם רוצים לקבל שכר גבוה יותר. האם זה מוצדק שיהיו כאלו שילכו הביתה ויהיו כאלו שיקבלו יותר משכורת? לא ברור, אבל זו השיטה - בצד כל פיטורים/ קיצוצים/ פרישה מרצון (שזה שידול לפיטורים), יש גם מרוויחים - אלו שנותרים.

בבנק פועלים 0.69% יש עכשיו מיני מלחמה בין ההנהלה לוועד. יו"ר הוועד, רוני גרפונקל התראיין אצלנו אתמול. הוועד בחסות ההסתדרות הכריז על סכסוך עבודה. מסתבר שהמקבילה של גרפונקל בבנק לאומי 0.17% - מירי רובינו, העדיפה לפתור את הבעיות בבית. אבל האמת שהמו"מ שלה עם הנהלת לאומי היה יחסית פשוט - רקפת רוסק עמינח נכנעה ללא קרב, הנה הסיבה.   ב-2017, כשהרשויות בארצות הברית החלו לחקור את בנק לאומי, הבנק נכנס לבעיות של הלימות הון ונאלץ לעשות קיצוצים. כחלק מהמהלך הכולל, בהנהלה פנו גם ליו"ר ועד עובדי הבנק, מירי רובינו. הם הסבירו לה את חומרת המצב והיא מצידה הסכימה לביטול של מספר הטבות לעובדים, שחסכו לבנק כסף רב בהפרשות. מהלך שלבסוף הצליח לסייע לבנק לחזור לשיווי משקל.   שנתיים לאחר מכן, בעוד הוועד של בנק הפועלים מתחיל במאבק על רקע תוכנית ההתייעלות, רובינו כבר קצרה את הפירות עם הסכם קיבוצי לעובדים שאותם היא מייצגת. איך? כשהבנק היה צריך אותה – היא נתנה. עכשיו הגיע תורה לפרוע את הצ'ק. והיא פרעה אותו.   "רקפת (רוסק-עמינח) ביקשה והלכתי לקראתה. היום באתי ואמרתי פעם אני נותנת, פעם אתם נותנים. עכשיו באתי לקחת. אף אחד בהנהלה לא יכול היה לומר לי כלום, כי ידעו שאני צודקת", מספרת רובינו.   ההישגים של עובדי לאומי בשל הכנסת עובדי ההיי-טק לבנק בהסכם החדש (פירוט למטה), ההסכם כולל העלאת שכר לעובדים מתחילים מ-6,000 שקל ל-6,200 שקל. כמו כן, עובדים חדשים יקבלו בשלוש השנים הראשונות 10% העלאה במשכורת, כאשר ככל שצוברים יותר ותק מגיעים ל"תקרה שלילית" של 4% העלאה שנתית, זאת בנוסף לתוספת הוותק השנתית שמקבלים. כמו כן, הישג נוסף הוא הכנסת רכיב של הפרשות לפנסיה מארוחות, לעובדים בעלי פנסיה צוברת, משהו שישפיע על העובדים הצעירים יותר.   רובינו לא מתנצלת. בכלל. ככה זה כשאת כבר 9 שנים ראש של אחד הוועדים החזקים במדינה. היא יושבת לצד שולחן העץ רחב הידיים שלה, במשרד הגדול הצופה לשדרות רוטשילד פינת נחלת בנימין. היא מישירה מבט חד וחצי יורה: "סליחה, אני עובדת במקום עבודה שמרוויח 3 מיליארד שקל בשנה ומחלק דיבידנד של 40% בשנה.

"לא מגיע קצת לעובדים? אתה חושב שיש מישהו שאכפת לו מהבנק הזה יותר ממני? הבכירים באים, עושים סיבוב והולכים. אני פה לכל החיים", היא אומרת.   הכנסת עובדי ההיי-טק כעובדים מן המניין הישג נוסף שבו היא מתפארת, זה ההסכם החדש עליו היא עמלה להכנסת עובדי היי-טק ממיקור חוץ לשורות הבנק – שמספרם הכולל נאמד בכ-800 עובדים, מתוכם חלק ניכר ייבלעו בתוך הבנק.   "מיקור החוץ יצר בעיה. העובדים האלה נמצאים בחברה אבל הם לא חלק מלאומי. הם לא יוצאים לטיולים, הם אפילו לא משתתפים בהרמת כוסית לחג. כלום. בלתי אפשרי לנהל אותם. חלקם אפילו לא רוצים שזה יירשם להם בקורות חיים, כדי שזה לא 'ילכלך' להם אותם.   "אבל כשמגיעים לגיל מסוים ויש ילדים ויותר מחויבות, אנשים מחפשים ביטחון והבנק מצדו צריך את העובדים האלה. ההנהלה רואה במהלך הישג שלי. אני רואה בזה הישג של הבנק".   למה הבנק סירב לגייס אותם כעובדים מן המניין? "שני הדברים שהכי הפריעו לבנק בתהליך הקליטה זה גובה השכר והקביעות שיקבלו העובדים. הבנק רצה להכניס את העובדים בחוזה אישי. לא הסכמתי לזה. אמרתי לבנק בואו נעשה הסכם קיבוצי מיוחד לאנשי הטכנולוגיה – הם יקבלו שכר גבוה יותר, אבל אין להם קביעות.   "ככה אני יכולה להסביר לעובדים האחרים למה אנשי הטכנולוגיה מרוויחים יותר, פשוט אין להם את אותו הביטחון התעסוקתי. מעבר לזה, התנאים לכולם יהיו זהים", היא אומרת.   מקצצים בסניפים, מגדילים ב-Back End בשוק ההון נורא אוהבים את המילים "פרישה מרצון" כשזה מגיע להתייעלות. כלומר פיטורים משודרגים. בשנים האחרונות, בנק לאומי סגר למעלה משליש מהסניפים שהיו לבנק בפרישה ארצית. ההערכות הן כי היו לבנק כ-280 סניפים לפני המעבר החד לדיגיטל וכיום נותרו לבנק רק 160 סניפים.   עם זאת, בניגוד לתרעומת ולמלחמות בבנקים אחרים, בבנק לאומי נרשם שקט תעשייתי מרשים. העובדים לקחו פנסיה או פיצויים נדיבים, ארזו את מטלטליהם כפי שאומרים ופשוט עזבו. זה השתלם להם והם הבינו את זה. 90% לקחו את הפנסיה המוקדמת, שבה הם מקבלים 70% שכר – מבלי לקחת את הפיצויים. פייר, משתלם.   אבל בלאומי התחילו בפעילות של אלוקציה פנים בנקאית. נניח שלא צריך טלר, אבל צריך QA, הבנק מייצר קורסים להחלפת מקצוע. "זה הדרך של הבנק להביא להתפתחות העובדים. הם גם לא צריכים לחפש כוח אדם חדש. הם כבר מקבלים עובד מסור", אומרת רובינו, המתפארת בכך ש-200 עובדים כבר עברו קורסים לשינוי מקצוע ונשארו בבנק.   "כשבא סמנכ"ל משאבי אנוש, ואני עברתי כבר ארבעה, אז אני באה ואומרת לו או לה: יש דברים שהם נתונים. יש עובדים שהם קבועים והם לא הולכים לשום מקום ואי אפשר לפטר אותם. בואו נראה לאן אנחנו מתעלים את הדבר הזה. יש תוכנית עסקית לבנק, מה עם תוכנית עסקית לכוח האדם?"   קביעות זו לא רעה חולה? "ממש לא. אתה לא מבין, כולם חושבים שמי שמקבל קביעות ישר הולך לישון. אנחנו כבר לא בשנות ה-70. זה הכי רחוק מהמציאות. אני רואה את העובדים החיצוניים, אתה יודע מה ההבדל ביניהם, איזה פער במחויבות. אצלנו כולם עובדים. מי שלא עובד מקבל בראש ויש גם סנקציות. מי שמקבל אותם, זה יכול להיות גם מאוד משפיל לעובדים".   כל המגזר הולך לצמצומים, איך את רואה את הבנק בעוד 10 שנים? "כשאני נכנסת לבנק באירופה, אני רואה פקידים וכמה לקוחות שמגיעים לפגישה. אני לא מאמינה שיסגרו עוד סניפים. כמות כוח האדם בסניף תקטן. אבל שוב תהיה אלוקציה של כוח אדם למקומות אחרים. במקום שאנשים יגיעו ויחכו שעות בתור, יזמינו תור באפליקציה וכל אחד יתקבל מתי שהוא יקבע. ככה אני רואה את הבנק".   נשמע שהכול עובד על מי מנוחות "אל תתבלבלו. יש לי כל הזמן מלחמות. אני רק לא מאמינה שזה צריך להיות ברחוב עם שלטים. אני רבה בתוך הבית. אני יודעת לאיים ואני יודעת לדבר בהיגיון. הרבה פעם איימתי 'לשרוף' את הבנק, אבל מצד שני, אכפת לי גם מהתדמית של הבנק – זה המקום שבו אני עובדת".