לא רק חשבון החשמל: למה התייעלות אנרגטית בתעשייה הופכת לכלי תחרותי

עלויות אנרגיה, רציפות תפעולית ודרישות הולכות וגוברות למדידה והפחתת פליטות משנות את הדרך שבה מפעלי תעשייה מסתכלים על צריכת החשמל שלהם. מה שבעבר נתפס בעיקר כהוצאה קבועה הופך בהדרגה לתחום שאפשר למדוד, לנהל ולשפר, ולעיתים גם להשפיע באמצעותו ישירות על שורת הרווח.

השינוי הזה כבר מקבל ביטוי גם בישראל. תוכניות ממשלתיות לעידוד התייעלות והסבת צריכת אנרגיה בתעשייה ממחישות עד כמה צריכת אנרגיה הפכה מנושא טכני שנמצא בעיקר באחריות מנהל האחזקה, לסוגיה כלכלית ותפעולית רחבה יותר.

איפה מסתתרת ההוצאה?

במפעל פעיל פועלות במקביל מערכות רבות שצורכות אנרגיה: מנועים, משאבות, מערכות מיזוג וקירור, מדחסים, קווי ייצור, מערכות תאורה, לוחות חשמל ולעיתים גם מתקני חימום או קיטור.

הבעיה היא שלא תמיד קיימת תמונה ברורה של מי צורך כמה, באילו שעות ומדוע.

חשבונית החשמל בסוף החודש מספרת לארגון כמה הוא שילם, אבל היא לא בהכרח מסבירה היכן נוצרה הצריכה החריגה. ייתכן שמנוע עובד בעומס שאינו נדרש, שמערכת קירור ממשיכה לפעול גם כאשר קו הייצור מושבת, או שציוד מסוים מייצר שיאי ביקוש שמשפיעים על העלויות.

כל עוד הנתונים האלה אינם נמדדים ברמת המערכת, קו הייצור או הציוד, קשה גם להחליט איפה נכון להשקיע.

זו בדיוק הסיבה שהתייעלות אנרגטית בתעשייה  מתחילה היום קודם כל במדידה ובנראות של הנתונים, ולא בהכרח ברכישה מיידית של ציוד חדש.

לפעמים החיסכון הראשון לא דורש החלפת מכונות

אחת הטעויות היא להניח שהתייעלות אנרגטית חייבת להיות פרויקט תשתית גדול ויקר. בפועל, חלק מהפוטנציאל נמצא דווקא בשיפור האופן שבו הציוד הקיים מופעל.

במפעלים רבים ניתן לזהות הזדמנויות לשיפור באמצעות ניתוח מסודר של דפוסי הצריכה. השלב הראשון לא חייב להיות החלפת קו ייצור. הוא יכול להתחיל במיפוי הצרכנים הגדולים, זיהוי שעות שבהן הצריכה אינה תואמת את הפעילות, בחינת ביצועי מנועים ומערכות קירור ואיתור ציוד שפועל בצורה לא יעילה.

• מניות האנרגיה חוזרות לשיאים: הנפט מזנק והמשקיעים נערכים לעימות ממושך
• בית שמש תקים 12 מערכות אגירה בהיקף של כ-7 מגה-וואט

כאשר הנתונים האלה נאספים לאורך זמן, אפשר גם לבדוק האם שינוי שבוצע באמת חסך אנרגיה, במקום להסתמך על הערכה כללית או על השוואה של חשבון חודשי אחד לאחר.

מה הקשר בין אוטומציה לחשבון החשמל?

כאן מתחיל החיבור בין ניהול האנרגיה לבין רצפת הייצור.

מערכת שמזהה צריכה חריגה אבל אינה מחוברת למידע התפעולי יכולה להראות שיש בעיה, אך לא בהכרח להסביר מדוע היא נוצרה. כאשר נתוני האנרגיה מחוברים לנתונים של קווי הייצור, המנועים והמכונות, אפשר לקבל תמונה מדויקת יותר.

לדוגמה, עלייה בצריכת החשמל אינה בהכרח בעיה אם באותה שעה גדלה גם התפוקה. לעומת זאת, אם צריכת האנרגיה עולה בזמן שכמות הייצור נשארת ללא שינוי, כבר יש סיבה לבדוק מה השתנה.

לכן  מערכות בקרה ואוטומציה הופכות לחלק משמעותי גם מהדיון על יעילות אנרגטית. החיבור בין נתוני התהליך, מצב הציוד וצריכת החשמל מאפשר לזהות חריגות, להבין טוב יותר את הקשר בין תפוקה לצריכה ולבצע התאמות על בסיס נתונים ולא רק על בסיס תחושת בטן.

כשהתייעלות הופכת להחלטה כלכלית

בסופו של דבר, במפעל עסקי כמעט כל מהלך נבחן גם דרך השאלה הכלכלית: כמה הוא עולה, מה הוא צפוי לחסוך ותוך כמה זמן ההשקעה עשויה להחזיר את עצמה.

זו אחת הסיבות שהדיון בהתייעלות אנרגטית עובר בהדרגה מחדרי התחזוקה גם לשולחן ההנהלה.

אם ניתן להפחית את כמות האנרגיה הדרושה לייצור אותה יחידת מוצר, המשמעות אינה רק סביבתית. מדובר בשיפור בעלות הייצור עצמה. כאשר מדובר במפעל שצורך כמויות משמעותיות של חשמל לאורך כל השנה, גם שיפור מתון באחוזים יכול להפוך לאורך זמן לסכום משמעותי.

בנוסף, חיסכון באנרגיה שונה מחלק מהצעדים האחרים לצמצום הוצאות. כאשר תהליך מסוים הופך ליעיל יותר, החיסכון יכול לחזור בכל שעה שבה הוא פועל, ולא רק באופן חד-פעמי.

לא לחפש רק את המכונה שצורכת הכי הרבה

הטעות הנפוצה היא לחפש מיד את הציוד שצורך את כמות החשמל הגדולה ביותר ולהניח ששם נמצא גם החיסכון הגדול ביותר.

אלא שצריכת אנרגיה גבוהה אינה בהכרח צריכה לא יעילה. מכונה שצורכת הרבה אך מייצרת בהתאם יכולה להיות יעילה יותר ממערכת קטנה בהרבה שפועלת שעות ארוכות ללא צורך.

לכן המדד החשוב יותר הוא לא רק כמה חשמל נצרך, אלא מה הארגון מקבל בתמורה לאותה צריכה.

השלב הראשון הוא לקבל תמונת מצב: אילו מערכות צורכות את מרבית האנרגיה, כיצד הצריכה משתנה לאורך היום, איזה חלק ממנה קשור ישירות לייצור והיכן קיימת צריכה שאינה מייצרת ערך עסקי.

רק לאחר מכן אפשר להחליט אם הפתרון הוא שינוי באופן ההפעלה, אוטומציה טובה יותר, תחזוקה, החלפת רכיב, בקרת מנועים או השקעה בתשתית חדשה.

בעולם שבו מפעלים נדרשים להתמודד במקביל עם עלויות תפעול, תחרות, דרישות סביבתיות והצורך לשמור על רציפות הייצור, האנרגיה כבר אינה רק שורה בחשבון החודשי. היא הופכת לעוד נתון ניהולי שאפשר למדוד, לנתח ולנהל.