אדם מבוגר שליח
צילום: ביזפורטל

בן 72, חולה סרטן - האם הוא זכאי לפטור מחובותיו?

האיש, שחייו הושפעו באופן דרמטי ממצבו הבריאותי, שמונע ממנו לעבוד ולייצר הכנסות משמעותיות, ועובד כשליח, נקלע לחובות משמעותיים במהלך השנים. הממונה על חדלות פירעון טען כי למרות מצבו הרפואי של החייב, יש מקום להחיל עליו תוכנית שיקום כלכלי שתבטיח החזר חלקי


לנושים

עוזי גרסטמן |


בית המשפט לענייני חדלות פירעון קיבל באחרונה החלטה יוצאת דופן ומלאת רגישות בתיק של חייב בן 72, שמתמודד במשך 15 שנה עם מחלה ממארת קשה. בפסק הדין, החליט שופט בית משפט השלום בירושלים, אופיר טישלר, להעניק לחייב הפטר מלא מכל חובותיו לאלתר, למרות בקשת הממונה על חדלות פירעון להכניסו לתוכנית שיקום כלכלי. ההחלטה הזו, שמשקפת איזון בין צורכי החייב לזכויות של הנושים, מהווה צעד חשוב בגישה האנושית של מערכת המשפט.



החייב, אזרח ותיק שמתמודד עם נסיבות חיים קשות, נקלע לחובות משמעותיים במהלך השנים. על פי התיק, מדובר באדם שחייו הושפעו באופן דרמטי ממצבו הבריאותי, שמונע ממנו לעבוד ולייצר הכנסות משמעותיות, ועובד כשליח. במהלך 15 השנים האחרונות, החייב עבר טיפולים אינטנסיביים כחלק מהמתמודדות במחלתו - דבר שהקשה עליו לשקם את מצבו הכלכלי. בנוסף, אף שהוא נפרד מאשתו, הוא ממשיך לגור עמה באותו הבית, בעיקר משיקולים כלכליים, והוא גם משתתף בהוצאות השוטפות בניהול משק הבית.


ההליך נגדו נפתח בעקבות בקשה של החייב עצמו להכרה במצבו כחדל פירעון, במטרה לפתור את חובותיו ולהתחיל מחדש. הממונה על חדלות פירעון המליץ בתחילה על תוכנית שיקום כלכלי, שבמסגרתה החייב היה אמור לשלם סכום חודשי מתוך קצבת הזקנה והנכות שהוא מקבל, במשך כמה שנים.


"גם חייבים במצב רפואי קשה אינם פטורים מחובותיהם"


הממונה על חדלות פירעון טען כי למרות מצבו הרפואי של החייב, יש מקום להחיל עליו תוכנית שיקום כלכלי שתבטיח החזר חלקי לנושים שלו. "גם חייבים במצב רפואי קשה אינם פטורים מחובותיהם", טען הממונה בדיון, תוך התבססות על חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. הממונה הציע תשלום חודשי בסכום כולל של 500 שקל למשך שלוש שנים - סכום שנראה סביר מבחינת ההוצאה הכלכלית של החייב, אך עורר התנגדות מצד פרקליטו של האיש.




הפרקליטו גם טען כי דרישה לתוכנית שיקום כלכלי עלולה לפגוע בכבודו ובבריאותו של החייב, שלא מסוגל להתמודד עם תשלומים חודשיים בעקבות מצבו הקשה. "מדובר באדם שהקדיש את כל מרצו להישרדות פיזית ונפשית, ואין זה הוגן לדרוש ממנו לשלם סכומים שאינו יכול לעמוד בהם", טען עורך הדין.




משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט טישלר החליט להעניק לחייב הפטר מלא מכל חובותיו, תוך שהוא מתבסס על עקרון כבוד האדם ונסיבותיו האישיות החריגות של החייב. בפסק הדין הוא כתב כי, "אין זה ראוי להכביד על אדם במצבו של החייב, אשר מתמודד עם נסיבות חיים קשות, ולהטיל עליו חובות נוספים, גם אם מדובר בתשלומים מופחתים". השופט התייחס בפסק הדין שפרסם גם לגילו של החייב ולהשפעת מצבו הרפואי על יכולתו להשתלב מחדש בשוק העבודה. "הסיכוי כי אדם בן 72, החולה במחלה ממארת, יוכל לשקם את מצבו הכלכלי ולהשיב חובות – הוא אפסי", נכתב בפסק הדין.


"טובת החברה היא להקל על חייבים שמצבם הבריאותי לא מאפשר להחזיר חובותיהם"


השופט ציין כי ההחלטה להעניק הפטר לאלתר מתבססת על עקרון הפרופורציונליות, שלפיו אין לכפות על חייב תוכנית שאינה ריאלית בהתחשב בנסיבותיו. "במצבים מסוימים, טובת החברה היא להקל על חייבים שמצבם הבריאותי והכלכלי אינו מאפשר להם להחזיר את חובותיהם", הוסיף השופט בהחלטתו.

קיראו עוד ב"משפט"



ההפטר המיידי מאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, ללא מעמסת החובות שמכבידה עליו כבר שנים רבות. עם זאת, הנושים נאלצים להתמודד עם אובדן כספי - דבר שעלול לעורר מחלוקות במקרים דומים בעתיד. השופט התייחס לכך בפסק הדין וציין כי, "אין להתעלם מזכויות הנושים, אך במקרים מסוימים יש לתת עדיפות לכבוד האדם ולחיים בכבוד".




פסק הדין מהווה צעד משמעותי בגישה ההומנית של מערכת המשפט. ההחלטה מדגישה את חשיבות ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של החייב, ואת הצורך לאזן בין זכויות הנושים לבין מצבו של אדם הנמצא במצוקה רפואית וכלכלית קשה. השופט קבע עוד כי, "על מערכת המשפט לשמש לא רק כלי ליישום החוק, אלא גם אמצעי להגנה על זכויות היסוד של החייבים, במיוחד כאשר מדובר בנסיבות יוצאות דופן".



במקרה אחר, בית משפט השלום בתל אביב הכריע באפריל האחרון במקרה שבו שותף לשעבר בפירמת רואי חשבון גדולה, שהסתבך כלכלית ונקלע לחובות בהיקף של מיליוני שקלים, ביקש לקבל הפטר לאלתר על חובותיו. על רקע טענת הנאמן בהליך כי החייב הרוויח לא פחות מ-8 מיליון שקל לפני שנכנס לחדלות הפירעון - סכום שיכול לכסות את החובות העצומים שלו באופן מוחלט, קבע בית המשפט כי ההפטר ניתן בכפוף לשיתוף פעולה מלא מצד החייב, לצורך מעקב אחר הכסף והמימוש שלו. החייב, בן 58, רואה חשבון במקצועו, פנה לבית המשפט בשל הסתבכותו הכלכלית שהביאה אותו לחובות בהיקף של כ-2.8 מיליון שקל, ולחוב אפשרי נוסף לרשות המסים שעדיין לא הוכרע אז, בהיקף של 4.4 מיליון שקל. לטענתו, הסיבה לחובותיו העצומים היא קריסת העסק של אשתו. כחלק מההליך חולטו כ-2.3 מיליון שקל של החייב, מתוכם כמיליון שקל שהם כספי פרישה שהוא קיבל מפירמת רואי החשבון הגדולה שבה עבד. החייב, שהוכר ב-2022 על ידי הביטוח הלאומי כאדם שהוא בעל אובדן כושר עבודה מלא, טען כי הגיעה העת להעניק לו הפטר ואף להשיב לידיו מחצית מכספי הפרישה שמומשו, כלומר כחצי מיליון שקל. השיקולים שלטענתו מצדיקים להשיב לו את הסכום הם גילו, נכותו, יוקר המחיה הכללי בישראל והעובדה שבעל הדירה שלו הודיע לו כי בכוונתו להעלות את שכר הדירה שהוא משלם בכל חודש.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
דיור מוגן קשישה מבוגר זקנה הליכון
צילום: Istock

צוואת הסבתא בת ה-97 נפסלה - וזו הסיבה לכך

שופטת בית המשפט לענייני משפחה קבעה כי צוואתה של האשה, עיוורת וחירשת, שנערכה לטובת נכדה ששימש כנהגה - פסולה. הפגמים הצורניים, הספקות בכשרותה, המעורבות המשמעותית של הנהנה, והיעדר יכולת ההוכחה שידעה על מה חתמה, הובילו למסקנה אחת. בפסק הדין נכתב: "נותר ספק ממשי שהצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה"

עוזי גרסטמן |

בוקר אחד בראשית פברואר 2017 הובאה אשה ירושלמית כבת 97 אל משרדו של עורך דין מוכר בעיר. השנים הארוכות והקשות שעברה - עלייה מעיראק בשנות החמישים, התאלמנות מוקדמת, גידול שתי בנות בעוני ובמאמץ מתמיד - כבר הותירו בה את חותמן. היא לא ידעה קרוא וכתוב, ראייתה לקתה עד שהוגדרה עיוורת, שמיעתה היתה ירודה והיא תלויה בעזרת הליכון כדי להתנייד. באותם ימים כבר כמעט שלא יצאה מביתה. הפגישה שנערכה באותו משרד תוליך אותה אל מסמך אחד - צוואה, שלימים תיהפך למוקד מאבק משפחתי ומשפטי עיקש, שבסופו הכרעה תקדימית.

הנכד, שהיה גם הנהג הקבוע שלה ומי שליווה אותה לכל מקום, ביקש לקיים את הצוואה. בתה של המנוחה, שהיא דודתו, התנגדה לקיומה. מאחורי ההתנגדות לא עמד רק כאב משפחתי, אלא שורה של טענות כבדות משקל: פגמים צורניים בצוואה, שאלות בדבר כושרה של האם לחתום עליה, מעורבות עמוקה של הנהנה בהכנתה, ותמונה רפואית ותפקודית שהציבה סימני שאלה קשים סביב יכולת גמירת הדעת של המנוחה.

בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מפי השופטת אורית בן דור ליבל, בחן במשך חודשים ארוכים את העדויות, המסמכים, חוות הדעת והקשרים המשפחתיים, ובסופו קבע בפסק דין מקיף כי הצוואה פסולה. בסיכומו של דבר הסבתא, שהיתה בת 97 בעת עריכתה לפי הרישום, לא הוכח שידעה מהו המסמך שעליו חתמה, לא נאמרה בפניה הצהרה כנדרש, העדים לא אישרו את שנדרש מהם, והנהנה - הנכד - היה בעל מעורבות עמוקה מדי בכל שלבי הכנת המסמך. הצוואה, כך נקבע, אינה יכולה לשקף את רצונה החופשי.

הפגמים בצוואה לא היו שוליים

הסיפור מתחיל בקביעה בסיסית שמנחה את דיני הירושה: כיבוד רצון המת. אלא שכפי שמזכירה השופטת בתחילת פסק הדין, הכלל הזה אינו מוחלט. לעתים אותות המציאות מצביעים על כך שהמסמך המוצג כמבטא את רצון המצווה אינו אלא צל של רצון, או תוצר של פגמים חמורים. "צוואה שיש בה פגם מבחינת הצורה אינה נהנית עוד מהחזקה שהיא משקפת את רצונו החופשי", ציינה השופטת. במקרה הזה הפגמים לא היו שוליים כלל - הם עמדו בלב ההכרעה.

בפסק הדין נכתב כי הצוואה לא כללה את אישור העדים לכך שהמצווה הצהירה בפניהם שזו צוואתה - פגם שהפסיקה רואה בו פגם צורני מובהק, שמעביר את נטל ההוכחה לכתפי מבקש הקיום. "על התובע מוטל הנטל להוכיח את היסוד העובדתי", קבעה השופטת בהחלטתה, "שהמנוחה הצהירה בפני העדים שזו צוואתה קודם לחתימה עליה". אלא שהתובע לא הצליח לשכנע בכך. לא העדים, לא המסמכים, ולא התצהירים תמכו בטענה שהמנוחה כלל אמרה את המלים האלה.

אולם אירועים
צילום: Freepik

גן האירועים נסגר לפני החתונה - וזה הפיצוי שנפסק לזוג

בני זוג שחלמו על חתונה בגן אירועים ייחודי גילו לפתע, זמן קצר לפני האירוע, כי המקום נהרס והאירוע לא יוכל להתקיים כפי שתוכנן. הם נאלצו למצוא אולם חלופי ויקר יותר, לשלם עשרות אלפי שקלים נוספים ולחוות תקופה של לחץ כבד ומתח זוגי. בית המשפט קיבל חלקית את תביעתם, וחייב את הגן לפצות אותם על מלוא ההפרשים וכן על עוגמת נפש, אך בסכום נמוך בהרבה מזה שדרשו

עוזי גרסטמן |

הבשורה הגיעה כמעט לפתע, כמעט כמו סטירת לחי קרה במרכזו של מסע ההכנות הארוך. חודשיים בלבד לפני המועד שבו תלו בני הזוג גל אלקובי ואוהד פרץ את כל ציפיותיהם, לאחר חודשים של חיפושים וציפייה לרגע המיוחל, נמסר להם כי גן האירועים שבו בחרו בקפידה, זה שהיה אמור להעניק לחתונתם את התחושה הכפרית, הפתוחה והמרגשת, אינו יכול עוד לארח את האירוע. לא היה מדובר בשינוי קטן או בעיכוב טכני. כפי שנכתב בפסק הדין, "משטחי הדשא ואבני המדרך אינם קיימים יותר; מיקום החופה ישונה; ובסמוך לחודש פברואר 2025 נהרס גן האירועים כליל". כך, בבת אחת, התפוררה התמונה שדמיינו. במקומה התייצבה מציאות של חיפושים בהולים, לחץ בלתי פוסק ועלויות שתפחו והלכו.

האירוע תוכנן להיערך ב-26 במרץ 2025 במושב עגור. בני הזוג התקשרו עם ארץ אירועים באוקטובר 2024, לאחר תהליך ארוך שבו ביקשו למצוא מקום שיתאים לרצונם ולסגנון החתונה שתכננו. הם התחייבו לשלם 325 שקל למנה ל-450 מוזמנים, הוצאות תאורה והגברה בסכום של 5,800 שקל ועיצוב בעלות של 3,000 שקל, ובסך הכל כ-155 אלף שקל. באותו חודש הם אף שילמו מקדמה של 15,205 שקל. אלא שב-30 בינואר 2025, זמן קצר לפני המועד המקווה, הודיעה להם הנתבעת על חוסר היכולת לקיים את החתונה בתנאים כפי שהוסכמו ועל הצורך בצמצום מהותי של מספר המשתתפים. זמן קצר לאחר מכן כבר לא היה מה לקיים: הגן נהרס לחלוטין.

מכאן ואילך, תיארו התובעים בכתב התביעתה שלהם מסע מפרך בניסיון לאתר מקום חלופי, כשכל טלפון מעלה שוב ושוב אותה תשובה מאכזבת - תפוס. העומס על אולמות, מכיוון שהתקופה נחשבת מבוקשת, כמעט סתם את הגולל על האפשרות למצוא מיקום חלופי שיארח את החתונה במועד שנבחר. ואולם לאחר מאמץ כאוב ומתמשך, ב-6 בפברואר 2025 הם הצליחו להגיע להסכם עם אולם יורדי הסירה בתל אביב. האולם, כך תיארו, היה שונה באופיו מגן האירועים הכפרי, והבחירה בו היתה מבחינתם פשרה שחרגה באופן ניכר מהתכנון המקורי.

מעמסה כלכלית שלא תוכננה מראש

מצב העניינים החדש הכריח אותם לקבל על עצמם הוצאות גבוהות בהרבה. המנה עלתה 400 שקל במקום 325. לכך הצטרפו תשלומים נוספים: חניה לאורחים, דייל חניה, עלויות עיצוב, ספקים, מנות גלאט כשר ואפילו תוספות לאפטר פארטי. בסופו של דבר הגיעו ההפרשים המצטברים ל-58,088 שקל, סכום שהפך את החתונה למעמסה כלכלית שלא תוכננה מראש. אך מעבר לכסף, בני הזוג תיארו בפני בית המשפט תקופה קשה, שבמהלכה "התקופה שלפני החתונה, שאמורה היתה להיות שמחה ומרגשת, הפכה לחוויה קשה", מלווה "בלחץ נפשי כבד, חוסר וודאות, מתח רב ומריבות תכופות".

התובעים אף הוסיפו וטענו כי הנתבעת הפעילה את גן האירועים ללא רישיון ראוי והסתירה את המידע הזה מהם, וכי התנהלותה לאחר ההודעה על ביטול האירוע, כשסירבה להשיב את המקדמה ודרשה כי יוותרו על טענותיהם, היתה פוגענית והוסיפה על עוגמת הנפש שנגרמה להם. ב-1 ביולי 2025 הוגשה התביעה על סכום של 158,088 שקל: 58,088 שקל בגין ההפרשים הכספיים ועוד 100 אלף שקל בגין עוגמת נפש.