אדם מבוגר שליח
צילום: ביזפורטל

בן 72, חולה סרטן - האם הוא זכאי לפטור מחובותיו?

האיש, שחייו הושפעו באופן דרמטי ממצבו הבריאותי, שמונע ממנו לעבוד ולייצר הכנסות משמעותיות, ועובד כשליח, נקלע לחובות משמעותיים במהלך השנים. הממונה על חדלות פירעון טען כי למרות מצבו הרפואי של החייב, יש מקום להחיל עליו תוכנית שיקום כלכלי שתבטיח החזר חלקי


לנושים

עוזי גרסטמן |


בית המשפט לענייני חדלות פירעון קיבל באחרונה החלטה יוצאת דופן ומלאת רגישות בתיק של חייב בן 72, שמתמודד במשך 15 שנה עם מחלה ממארת קשה. בפסק הדין, החליט שופט בית משפט השלום בירושלים, אופיר טישלר, להעניק לחייב הפטר מלא מכל חובותיו לאלתר, למרות בקשת הממונה על חדלות פירעון להכניסו לתוכנית שיקום כלכלי. ההחלטה הזו, שמשקפת איזון בין צורכי החייב לזכויות של הנושים, מהווה צעד חשוב בגישה האנושית של מערכת המשפט.



החייב, אזרח ותיק שמתמודד עם נסיבות חיים קשות, נקלע לחובות משמעותיים במהלך השנים. על פי התיק, מדובר באדם שחייו הושפעו באופן דרמטי ממצבו הבריאותי, שמונע ממנו לעבוד ולייצר הכנסות משמעותיות, ועובד כשליח. במהלך 15 השנים האחרונות, החייב עבר טיפולים אינטנסיביים כחלק מהמתמודדות במחלתו - דבר שהקשה עליו לשקם את מצבו הכלכלי. בנוסף, אף שהוא נפרד מאשתו, הוא ממשיך לגור עמה באותו הבית, בעיקר משיקולים כלכליים, והוא גם משתתף בהוצאות השוטפות בניהול משק הבית.


ההליך נגדו נפתח בעקבות בקשה של החייב עצמו להכרה במצבו כחדל פירעון, במטרה לפתור את חובותיו ולהתחיל מחדש. הממונה על חדלות פירעון המליץ בתחילה על תוכנית שיקום כלכלי, שבמסגרתה החייב היה אמור לשלם סכום חודשי מתוך קצבת הזקנה והנכות שהוא מקבל, במשך כמה שנים.


"גם חייבים במצב רפואי קשה אינם פטורים מחובותיהם"


הממונה על חדלות פירעון טען כי למרות מצבו הרפואי של החייב, יש מקום להחיל עליו תוכנית שיקום כלכלי שתבטיח החזר חלקי לנושים שלו. "גם חייבים במצב רפואי קשה אינם פטורים מחובותיהם", טען הממונה בדיון, תוך התבססות על חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. הממונה הציע תשלום חודשי בסכום כולל של 500 שקל למשך שלוש שנים - סכום שנראה סביר מבחינת ההוצאה הכלכלית של החייב, אך עורר התנגדות מצד פרקליטו של האיש.




הפרקליטו גם טען כי דרישה לתוכנית שיקום כלכלי עלולה לפגוע בכבודו ובבריאותו של החייב, שלא מסוגל להתמודד עם תשלומים חודשיים בעקבות מצבו הקשה. "מדובר באדם שהקדיש את כל מרצו להישרדות פיזית ונפשית, ואין זה הוגן לדרוש ממנו לשלם סכומים שאינו יכול לעמוד בהם", טען עורך הדין.




משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופט טישלר החליט להעניק לחייב הפטר מלא מכל חובותיו, תוך שהוא מתבסס על עקרון כבוד האדם ונסיבותיו האישיות החריגות של החייב. בפסק הדין הוא כתב כי, "אין זה ראוי להכביד על אדם במצבו של החייב, אשר מתמודד עם נסיבות חיים קשות, ולהטיל עליו חובות נוספים, גם אם מדובר בתשלומים מופחתים". השופט התייחס בפסק הדין שפרסם גם לגילו של החייב ולהשפעת מצבו הרפואי על יכולתו להשתלב מחדש בשוק העבודה. "הסיכוי כי אדם בן 72, החולה במחלה ממארת, יוכל לשקם את מצבו הכלכלי ולהשיב חובות – הוא אפסי", נכתב בפסק הדין.


"טובת החברה היא להקל על חייבים שמצבם הבריאותי לא מאפשר להחזיר חובותיהם"


השופט ציין כי ההחלטה להעניק הפטר לאלתר מתבססת על עקרון הפרופורציונליות, שלפיו אין לכפות על חייב תוכנית שאינה ריאלית בהתחשב בנסיבותיו. "במצבים מסוימים, טובת החברה היא להקל על חייבים שמצבם הבריאותי והכלכלי אינו מאפשר להם להחזיר את חובותיהם", הוסיף השופט בהחלטתו.

קיראו עוד ב"משפט"



ההפטר המיידי מאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו, ללא מעמסת החובות שמכבידה עליו כבר שנים רבות. עם זאת, הנושים נאלצים להתמודד עם אובדן כספי - דבר שעלול לעורר מחלוקות במקרים דומים בעתיד. השופט התייחס לכך בפסק הדין וציין כי, "אין להתעלם מזכויות הנושים, אך במקרים מסוימים יש לתת עדיפות לכבוד האדם ולחיים בכבוד".




פסק הדין מהווה צעד משמעותי בגישה ההומנית של מערכת המשפט. ההחלטה מדגישה את חשיבות ההתחשבות בנסיבותיו האישיות של החייב, ואת הצורך לאזן בין זכויות הנושים לבין מצבו של אדם הנמצא במצוקה רפואית וכלכלית קשה. השופט קבע עוד כי, "על מערכת המשפט לשמש לא רק כלי ליישום החוק, אלא גם אמצעי להגנה על זכויות היסוד של החייבים, במיוחד כאשר מדובר בנסיבות יוצאות דופן".



במקרה אחר, בית משפט השלום בתל אביב הכריע באפריל האחרון במקרה שבו שותף לשעבר בפירמת רואי חשבון גדולה, שהסתבך כלכלית ונקלע לחובות בהיקף של מיליוני שקלים, ביקש לקבל הפטר לאלתר על חובותיו. על רקע טענת הנאמן בהליך כי החייב הרוויח לא פחות מ-8 מיליון שקל לפני שנכנס לחדלות הפירעון - סכום שיכול לכסות את החובות העצומים שלו באופן מוחלט, קבע בית המשפט כי ההפטר ניתן בכפוף לשיתוף פעולה מלא מצד החייב, לצורך מעקב אחר הכסף והמימוש שלו. החייב, בן 58, רואה חשבון במקצועו, פנה לבית המשפט בשל הסתבכותו הכלכלית שהביאה אותו לחובות בהיקף של כ-2.8 מיליון שקל, ולחוב אפשרי נוסף לרשות המסים שעדיין לא הוכרע אז, בהיקף של 4.4 מיליון שקל. לטענתו, הסיבה לחובותיו העצומים היא קריסת העסק של אשתו. כחלק מההליך חולטו כ-2.3 מיליון שקל של החייב, מתוכם כמיליון שקל שהם כספי פרישה שהוא קיבל מפירמת רואי החשבון הגדולה שבה עבד. החייב, שהוכר ב-2022 על ידי הביטוח הלאומי כאדם שהוא בעל אובדן כושר עבודה מלא, טען כי הגיעה העת להעניק לו הפטר ואף להשיב לידיו מחצית מכספי הפרישה שמומשו, כלומר כחצי מיליון שקל. השיקולים שלטענתו מצדיקים להשיב לו את הסכום הם גילו, נכותו, יוקר המחיה הכללי בישראל והעובדה שבעל הדירה שלו הודיע לו כי בכוונתו להעלות את שכר הדירה שהוא משלם בכל חודש.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מאפייה לחם  בגט
צילום: Istock

“שש שנים בלי זכויות”: עובדת מאפייה שהתפטרה תיחשב מפוטרת

ויקטוריה בלייבה עבדה לילות ארוכים במאפייה בדרום, בלי תלושי שכר אמיתיים, בלי פנסיה ובלי תוספת שכר עבור עבודתה בלילה. אחרי שש שנים של עבודה מפרכת, היא הגישה מכתב התראה והתפטרה. בית הדין קבע: מדובר בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה יותר מ-390 אלף שקל. “התובעת הועסקה שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות”, כתבה השופטת רינת סיני־אלוש בהכרעתה

עוזי גרסטמן |

היא עלתה לישראל מאוקראינה בסוף 2016, מצאה עבודה במהרה במאפייה קטנה בדרום, והחלה לעבוד לילות שלמים כדי לפרנס את עצמה. במשך שש שנים עבדה ויקטוריה בלייבה במאפייה שבבעלות עשהאל ידאעי - 12 שעות במשמרת, לעתים יותר, כמעט בלי ימי חופשה, בלי הפקדות לפנסיה ובלי תשלום על שעות נוספות. רק כשהיא הבינה שדבר לא עומד להשתנות, היא שלחה מכתב התראה, ובחלוף שבוע גם מכתב התפטרות. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי מדובר למעשה בהתפטרות בדין מפוטרת, ופסק לה פיצויים נרחבים על עוולות שנמשכו שנים. פסק הדין, שניתן בידי השופטת רינת סיני־אלוש ביחד עם נציגי הציבור עינב מורדוך ויפה פחימה, מתפרש על פני עשרות עמודים ומתאר סיפור של עובדת שנוצלה בעבודה ממושכת בתנאים קשים, תוך הפרה בוטה של חוקי העבודה הבסיסיים ביותר.

בית הדין קבע כבר בתחילת פסק הדין כי תלושי השכר שהונפקו לבלייבה “חסרי כל ערך”. השופטת סיני־אלוש ציינה כי הם לא שיקפו את תנאי עבודתה או את השכר ששולם בפועל, וכי הנתבע עצמו הודה שהתלושים נערכו “מטעמים שאינם קשורים לתכלית שלשמה הם נועדו - שעניינם התחמקות משתלום מס”. בעדותו בבית הדין, אמר ידאעי במפורש כי, “חטאתי כלפי רשויות המס, נכון, מוכן לתת על זה את הדין”. בפועל בלייבה קיבלה את שכרה השבועי במזומן - 2,000 שקל בתחילת תקופת עבודתה, ו-900 שקל בשבוע בתקופה המאוחרת יותר. “אופן תשלום השכר אינו שנוי במחלוקת”, כתבה השופטת, “והנתבע הודה כי תשלום השכר חושב לפי דו"חות נוכחות שנערכו בזמן אמת, בהתאם לתעריף שנקבע בכל תקופה”.

אחת הסוגיות המרכזיות שעלו במהלך המשפט נגעה לשאלה אם העסק של ידאעי נחשב מאפייה או רק מקום לשיווק מאפים, שכן על פי ההגדרה המשפטית לכך תלוי גם תחולתו של צו ההרחבה בענף האפייה. בלייבה טענה שעבדה במאפייה עצמה, ליד התנור, כשהיא לשה בצקים ואופה פיתות. מנגד, הנתבע טען שעיקר עבודתה היה באריזה ובניקיון. בית הדין בחן את העדויות וקבע כי, “המסקנה היא שעבודתה של התובעת היתה בייצור פיתות, לרבות אפייתן בתנור ואריזתן”. בהתאם לכך, נקבע כי צו ההרחבה בענף האפייה חל על יחסי העבודה, וכפועל יוצא - בלייבה זכאית לתוספת לילה ולגמול שעות נוספות לפי ההסדרים הקבועים בצו.

“עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות"

בלייבה העידה כי עבדה שישה ימים בשבוע, במשמרות שנמשכו בין 12 ל-13 שעות ביום, כמעט תמיד בלילות. היא סיפרה שהיתה מגיעה לעבודה בין 22:00 ל-2:00 בלילה, ועובדת עד שעות הבוקר. בית הדין קבע כי אכן כך היה: “אין חולק שהתובעת הועסקה בשעות נוספות ובשעות לילה, מבלי שקיבלה תגמול על כך". הנתבע לא חלק על כך, ואף הודה כי שולם לה שכר אחיד לכל שעות העבודה, בלי גמול על עבודה מעבר לשמונה שעות ביום. השופטת הדגישה כי הנתבע אף לא הציג את כל דו"חות הנוכחות, אף שהודה כי הם קיימים. “עדותו של הנתבע לקתה בחוסר עקביות... והדו"חות המצויים ברשותו לא הוגשו לתיק", נכתב בהכרעת הדין. בהתאם לכך, חישב בית הדין את גמול השעות הנוספות ותוספת הלילה לפי דו"חות שנמצאו, ופסק לבלייבה סכום של 82,809 שקל עבור שעות נוספות ו-163,461 שקלים כתוספת לילה.

בלב פסק הדין עומדת ההכרעה הדרמטית: האם מדובר בהתפטרות רגילה, או בהתפטרות בדין מפוטרת, המזכה בפיצויי פיטורים. בלייבה טענה כי אחרי שנים שבהן הופרו זכויותיה, היא שלחה לנתבע מכתב התראה וביקשה להסדיר את התשלומים בתוך שבעה ימים, אך הוא התעלם ממנה והשיב לה בזלזול. רק אז היא שלחה מכתב נוסף, ובו הודיעה על התפטרותה. ידאעי טען מצדו כי בלייבה תכננה לעזוב ממילא, משום שהתכוונה לעבור דירה ולעזוב את בן זוגה. אבל בית הדין לא קיבל את גרסתו. השופטת סיני־אלוש קבעה כי, “אין חולק כי נסיבות העניין עונות על התנאי הראשון, בדבר נסיבות אחרות שביחסי עבודה שבהן אין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו. התובעת הועסקה משך שש שנים מבלי ששולמו זכויותיה הבסיסיות". עוד היא הוסיפה כי, “התובעת הוכיחה כי בזמן אמת לא היה בכוונת הנתבע לפעול לתיקון ההפרות. אי מתן התראה סבירה אינו שולל את זכאותה לפיצויי פיטורים". בהתאם לכך, נקבע כי יש לראות בהתפטרותה של בלייבה כפיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, והיא זכאית לפיצויים בסכום כולל של 44,254 שקל.

גולשים באינטרנט אפליקצייה משתמשים
צילום: Istock

צילם גבר עירום בחוף והפיץ ברשת - האם זו פגיעה בפרטיות?

בית משפט השלום באשדוד קבע כי תושב העיר שצילם גבר עירום בחוף ציבורי והעלה את הסרטון לעמוד הפייסבוק שלו, והתיעוד אף שותף באתר חדשות מקומי, פגע בפרטיותו ופרסם עליו לשון הרע. אף שהתובע חשף את עצמו ברבים, השופטת רוני סלע הדגישה כי אין בכך משום הסכמה כלשהי לפרסום של זה ברשת. הנתבע חויב לשלם פיצוי בסכום כולל של 10,000 שקל והוצאות משפט

עוזי גרסטמן |

בתחילת ספטמבר 2019 ירד תושב אשדוד אל חוף הים בעיר. הוא בחר לשהות במקום כשהוא עירום לחלוטין, שוכב על החול ומתהלך אל תוך המים וחזרה. המתרחצים האחרים הביטו בו במבוכה, חלקם קראו לו לכסות את גופו, אך הוא לא שעה לקריאות. בין הנוכחים בחוף היה גם גבר אחר, שבילה שם עם בתו בת התשע. אותו גבר שלף את מכשיר הטלפון, צילם את הסצנה, ובהמשך העלה את הסרטונים לעמוד הפייסבוק שלו. הסרטונים זכו לחשיפה, חלקם פורסמו גם באתר חדשות מקומי, והובילו למאבק משפטי עיקש על גבולות חופש הביטוי, הזכות לפרטיות ומשמעותו של המרחב הציבורי.

במרכז פסק הדין שניתן בידי השופטת רוני סלע בבית משפט השלום באשדוד, עומדת השאלה עד כמה אדם שבחר לחשוף את גופו במרחב ציבורי רשאי לטעון לפגיעה בפרטיותו, כשאחרים מתעדים אותו ומפיצים את החומרים שצילמו ברשת. התובע טען כי הנתבע צילם אותו ללא הסכמתו כשהוא בעירום מלא ופרסם את הסרטונים והצילומים בפייסבוק ובאתר חדשות מקומי. לטענתו, גם אם גופו נחשף לעיני המתרחצים באותו חוף, הרי שהפצת התמונות ברשתות החברתיות גרמה לו נזק תדמיתי כבד, השפלה ובושה מתמשכת.

בכתב התביעה סיפר התובע כי לאחר הפרסום זיהו אותו חבריו ובני משפחתו, בין היתר משום שהטשטוש בסרטונים ובכתבה לא היה אפקטיבי. הוא הוסיף כי בעקבות אותו יום הוגשה נגדו תלונה לשיטור העירוני, אך התיק נסגר מבלי שיוגש נגדו כתב אישום. עם זאת, כך לדבריו, "הכתם נשאר" והוא המשיך לסבול מהשלכות האירוע במשך זמן רב. התובע דרש בתחילה פיצוי של 100 אלף שקל - 50 אלף מהנתבע ו-50 אלף מהאתר - ואולם לאחר שמחק את התביעה נגד האתר, נותרה התביעה הכספית נגד הנתבע בלבד, בסכום כולל של 50 אלף שקל.

הנתבע טען שעשה זאת כדי להתריע בפני הציבור

מנגד, הנתבע טען כי לא חטא כלל. לדבריו, הוא מצא עצמו נדהם לנוכח מראהו של התובע, שהתהלך בעירום לעיני נשים, גברים וילדים, ובהם גם בתו הקטינה. הוא תיעד את ההתרחשות, הזמין משטרה, ולטענתו העלה לפייסבוק רק סרטון אחד שבו לא נראה איבר מינו של התובע, אלא רק המעצר עצמו. "לא פרסמתי את שמו של התובע ולא כל פרט מזהה", טען האיש להגנתו, "רק סרטון שצולם במרחב הציבורי". לטענתו, הוא עשה זאת כדי להתריע בפני הציבור, שכן מדובר במעשה שיש בו פגיעה חמורה בסדר הציבורי ובחוש הציבורי של decency. בעדותו טען הנתבע כי פעל מתוך "חובה מוסרית וחברתית" להזהיר אנשים אחרים. לדבריו, מדובר ב"אמת דיברתי" כמשמעותה בחוק איסור לשון הרע.

במהלך הדיון נחשפו פערים בגרסאות. בעוד הנתבע טען כי פרסם רק את סרטון המעצר שבו נראה התובע לבוש חלקית, התובע וחבריו טענו בעקביות כי פורסם גם סרטון נוסף - זה שבו נראה התובע שוכב עירום סמוך לקו המים. השופטת התרשמה כי אכן פורסמו שני סרטונים: האחד מתעד את המעצר, והשני מציג את התובע במערומיו, ללא טשטוש. "עדותם של התובע ושני העדים מטעמו היתה מהימנה", היא כתבה בפסק הדין שפורסם, והוסיפה כי גם לשון הפוסט עצמו - "מצחיק או עצוב תחליטו אתם... השאלה מה אתם הייתם עושים? גרסת החייזר" - משתלבת דווקא עם פרסום שבו נראה אדם עירום ולא לבוש.