בשבועיים האחרונים אני שותף מלא למיזם שנקרא "הבית האקדמי" - מיזם משותף עם התאחדות הסטודנטים הארצית, אשר זכה לסיקור יוצא דופן בכל כלי התקשורת. כן, זה היה די צפוי שמצוקת הדיור וקהל הסטודנטים, ממנו מצפים להוביל מהפכות, יחברו יחדיו ויזכו לתשומת לב בפרופיל גבוה מאד. לצד תגובות מאד מפרגנות, תומכות ואוהדות, הן של התקשורת ובעיקר של ציבור הסטודנטים והאקדמאים, היו גם ביקורות.  

שבועיים בחרתי שלא לכתוב על כך, אך ככל שפגשתי יותר ויותר את באי הפרויקט הראשון והדרישה העצומה מצדם - הסיפורים האישיים שאני שומע כל יום כמה חיכו לפתרון דומה - גמלה בליבי ההחלטה לשתף את הקוראים בכל תהליך קבלת ההחלטות וההתלבטויות, טרם הושק המיזם - והכל ממקור ראשון.  

תחילה גילוי נאות: אני, הח"מ, כותב טור זה, שותף בחברת "אנגל שביט", אשר נתבקשה על ידי  התאחדות הסטודנטים והקימה, כאמור, יחד איתה את מועדון הצרכנות לסטודנטים הידוע בשמו "הבית האקדמי".

השיקולים שהנחו אותנו בשנה וחצי האחרונות, בטרם הקמנו את מועדון הצרכנות "הבית האקדמי", עלו לדיון במאות פגישות משותפות לנו ולהתאחדות הסטודנטים. אפילו הגדלנו להיעזר בקבוצות מיקוד לשם השגת התובנות הטובה והראויות ביותר לציבור הסטודנטים. 

• דירה חדשה או יד שנייה: מה באמת עדיף לרכוש היום?
• דירה מיד ראשונה: יתרונות והמלצות שכדאי להכיר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ראשית, חשוב לציין כי שיווק דירות אינה מטרתו היחידה של המיזם. מדובר במטרה רחבה וחשובה יותר. עיקרה ביישום אותם עקרונות המחאה החברתית מקיץ 2011. בבסיס של הרעיון עומד הרצון להקנות לסטודנטים את הכלים הכלכלים הנכונים עת כניסתם רגע לפני כניסת לעולם "הבוגרים". כך למשל, במסגרת פעילותנו נקיים מפגשים רציפים עם הסטודנטים בקמפוסים השונים על מנת להעניק להם כלים מעשיים להתמודד עם סוגיית הדיור בישראל, ומידע הכרחי לאלו מהם אשר בכוונתם לרכוש דירות (כן, רבים מהם נמצאים בטווח הגילאים בו מתחילים לרצות ולחשוב על המשך הדרך כשהצעד הראשוני הוא רכישת דירה).

מעבר לכך, במסגרת המטרות שהציב לעצמו שיתוף הפעולה, עמדה לנגד עינינו מטרה חברתית לחיזוק ערים ושכונות מתפתחות על ידי ויסות אוכלוסייה איכותית למקומות אלו ויצירת שותפות הדדית בין הדיירים הוותיקים לאלו החדשים.

האם אנחנו יוצרים בועה?

במקום לשבת ולחכות (או כפי שאני עשיתי פעמים רבות, בעיקר להלין על חוסר העשייה בטורי) מאז 2011 לרגולטור שידאג להגדלת ההיצע וייתן פתרונות אלטרנטיביים לשוק השכירות' הגיע הזמן שמישהו ירים סוף סוף את הכפפה ויעשה. יעשה למען אלו שצעקו בקיץ 2011 וזעקתם נשמעה אך אוזני הממשלה ערלות. יו"ר התאחדות הסטודנטים, גלעד ארדיטי, היה זה שהחליט לעשות, להקשיב לכל אלו שיצאו לרחובות. באומץ לב הוא החליט למצוא את הפתרון ולדאוג לקהל היעד עליו הוא מופקד ואותו הוא מייצג. לצד פעילות אינטנסיבית מול גופים ממשלתיים בנושא דיור לסטודנטים שהוא מקיים על בסיס קבוע, החליט ארדיטי כי הגיע הזמן שהסטודנטים בראשותו, ידאגו לעצמם.

• על ניהול סיכונים: איך נזהה את הקרנף האפור?
• הבית הלבן באוויר: סיפורו של המטוס שהוביל את הנשיא טראמפ לישראל
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הבית הלבן באוויר: סיפורו של המטוס שהוביל את הנשיא טראמפ...

נכון, רבים הרימו גבה לגבי הפניה לקהל יעד צעיר, אך גם בסוגיה זו התלבטנו רבות והמסקנה שלנו הביאה לשאלה, האם זוג צעיר, אפילו אקדמאי, שנמצא באמצע שנות ה-30 עם 2 ילדים, שחיי בעשור האחרון בשכירות, נמצא במצב טוב יותר ממצבו של אותו סטודנט צעיר?!  לצערי, התשובה לשאלה זו היא לא. מצבו של אותו זוג צעיר בהכרח לא טוב יותר. אתם יודעים הרי  שמחירי הדיור בארץ מכריחים את אותו זוג צעיר לגייס 500 אלף שקלים הון עצמי רק כדי לענות על הצרכים הבסיסיים לרכישת דירה למשפחה צעירה - אותו הון עצמי שעבר במהלך השנים כשכר דירה לבעלי הדירות אשר נמצאים בשכבה כלכלית חזקה ממנו.

האם לנצח נשמר את הפער הזה?

סוגיה שהעסיקה רבים הייתה, האם מתן האפשרות המימון הייחודית שעיקרה "הנגשת הדירה הראשונה", אינה מהווה איום על המערכת הבנקאית כולה? אף סטודנט לא ייהנה מהטבה או מהקלות שמאפשרות לו לקבל מימון ומשכנתא, אם הבנק לא יהיה סמוך ובטוח, כמו בכל מקרה אחר, כי יש ביכולתו לעמוד בהחזרים. אם אותו סטודנט יימצא עונה על הקריטריונים שקבע בנק ישראל - אין ספק כי הוא יזכה לתנאי מימון מהטובים ביותר במשק.  

מעבר לזאת, ואני בהחלט גאה בכך - כל באי הפרויקט הנוכחי או הבאים אחריו, יזכו / ידרשו לשעת יעוץ פיננסית שתמומן על ידי המיזם, נהיה הראשונים להמליץ לאלו שאינם יכולים להרשות לעצמם - להימנע מכך. אין לבית האקדמי שום שאיפה לשכנע אף סטודנטים בישראל לרכוש דירה. יש מספיק גופים בשוק שעושים זאת. אנחנו, לעומת זאת, רוצים לעורר מודעות לגבי תכנון לטוח ארוך, ולאלו שבכל זאת רוצים לקנות דירה, לתת את מה שמגיע להם והם חלק ממנו באופן טבעי: כח צרכני אדיר שיאפשר להם קבלת הטבות יוצאות דופן. גם לסטודנטים, כמו לחברי "חבר", מותר וצריך לדאוג!

בוא נודה באמת, כמעט ואין זוג צעיר בישראל שקונה דירה ללא עזרת ההורים בגיוס הון עצמי. בעבודתי היום-יומית, שלא במסדרונות התאחדות הסטודנטים, אני נתקל בעשרות זוגות צעירים שלוקחים על עצמם את אותן התחייבויות בסכומים גבוהים ומאחוריהם הורים, ששוברים חסכונות ופנסיות על מנת לעזור לבני 35 (!) לגייס הון עצמי מטורף של חצי מיליון שקלים ויותר. האם מצב זה עדיף? האם כדאי להמשיך לסמוך על הממשלות הבאות שיעשו את השינוי בעצמן? - אנחנו הפסקנו להתלונן והחלטנו לקחת אחריות.

למה שלא נעשה צעד וננסה לתקן באמצעות הכלים שעומדים לרשותנו? למה שסטודנטים בגילאים צעירים לא יהיו בעלי דירות קטנות המותאמות לצרכיהם, תוך שהם נעזרים בהוריהם אבל הפעם, הסכומים אשר אותם הורים נדרשים להעמיד לטובת ילדיהם יהיו נמוכים בהרבה? לצורך העניין, במקום להעמיד 500 אלף שקלים כהון עצמי, בסכום של 100 אלף שקלים בלבד, הורים יוכלו לסייע לילדיהם להיכנס למעגל בעלי הדירות ואף להרשות לעצמם לחזור ולשמור על חסכונותיהם שצברו בעמל רב.

על ידי יצירת תודעה זו בלבד, ומתוך רצון לתת מענה לאלו שכבר החליטו לרכוש דירות, בכוונתנו להביא לשינוי מחשבתי בסיסי, שכן המצב המייאש ששורר היום בכל שיחת נדל"ן  המבטא אין מוצא ומסתיים במשפט "אין מה לעשות", צריך לבוא לסיומו ומהר. לכן, לשיטתי, גילם הצעיר יחסית של חלק מהסטודנטים אינו הבעיה, בדיוק להפך. הוא חלק מהפתרון להתמודדות עם מחירי הדיור הגבוהים. (הרי בני הדור הקודם, רכשו את דירתם הראשונה כבר בגיל 24, במקרה הגרוע).